לחצו כאן כדי לחזק את ההתיישבות היהודית בחברון
גאולת בתים בעיר האבות חברון היא תהליך שיכול לארוך שנים רבות ולעתים רק בסופו יתברר שהבית שבו נתלו התקוות כלל לא ניתן לרכישה.
מרים פליישמן, רכזת הפעילות של עמותת 'הרחיבי מקום אוהלך' מספרת לערוץ 7 כי "כל רכישה של בית היא נס בפני עצמו וכוללת הרבה מאוד פרטים שאי אפשר לספר. יש הרבה מאוד שיטות פעולה, שעדיף לא לחשוף, כדי להמשיך לרכישות הבאות. העמותה מחזיקה אדם דובר ערבית שבודק את השטח ומעלה את אפשרויות הרכישה בעיר".
"על כל רכישה שמתבצעת, יש בין עשר לעשרים שנפסלו מחשש שהניירת בעייתית או שהצבא לא יאבטח את המקום. צריך להבין שערבי שמוכר בית ליהודי כאן מסכן את עצמו בסכנת חיים כי מבחינתו מהלך כזה גוזר עליו מוות", היא מוסיפה.
לדבריה, אם היו בידי העמותה הסכומים המתאימים, כמה בתים נוספים כבר היו נרכשים ומשנים את התמונה בחברון. "צריך להבין שהרבה פעמים צריך לשלם לפקידים ברשות הפלסטינית שתמורת כסף מוכנים לעשות דברים רבים. לדוגמה, בבית המכפלה, הערבי שרכש עבורנו את הבית היה קצין בכיר בביטחון המסכל הפלסטיני".
"זה מאוד כואב לספר, אבל לפני כמה שנים כשהיינו במהלך רכישת בית רחל ולאה עם המוכר יוסוף זעתרי, היינו בשיח על עסקה נוספת לרכישת בית גדול. היינו צריכים לצורך זה 50 אלף דינר (כ-200 אלף שקלים), בדקנו שהניירת טובה והבית שווה לקנייה ולא הצלחנו להשיג את הכסף. היינו חייבים להיכנס כבר לבית רחל ולאה ואז המוכר של הבית השני הבין שהמכירה היא עבור היהודים ונסוג".
היא מספרת כי "שלב השיא של כל רכישה הוא הכניסה לבית. זה קורה אחרי תהליך ארוך של שנים. זה מתנהל כמו מבצע צבאי ועוברים בין משפחות בשקט ומבצעים את הכניסה. זו חוויה מדהימה שכולם רוצים להיות חלק ממנה".
בשורה התחתונה, אומרת פליישמן, הכל תלוי בטוב ליבם של יהודי ישראל. "חשוב לנו מאוד שעם ישראל וכל מי שחברון קרובה ללבו יבין שצריך את הכסף היום. כי לפעמים כשמפספסים את המומנטום, זו נקודת אל חזור ומאבדים את הבית. העמותה מתבססת על תרומות של יהודים פשוטים וטובים. גם הפעילות השוטפת מול הערבים נעשית בעיקר בזכות תרומה של יהודי הארץ ברובם".