בכיה לדורות מהדורת 2020

אם בימין היו משכילים להכות בברזל בעודו חם, לחטוף את תוכנית המאה על שלל פגמיה, היינו היום עם ריבונות ברוב היישובים ביו"ש.

חגי הוברמן , כ"ו בחשון תשפ"א

דונלד טראמפ
דונלד טראמפ
צילום: Official White House Photo by Tia Dufour

אם אכן אחרי כל המאבקים המשפטיים תיקבע נשיאותו של ג'ו ביידן, מדינת ישראל תעמוד במצב שבו נושא הריבונות ביו"ש לא רק 'נדחה' כמו שסיפרו לנו בחודשים האחרונים מנהיגי ישראל והשגריר האמריקני (היוצא?) דייוויד פרידמן, אלא ירד סופית מסדר היום.

כניסת ביידן לבית הלבן תלמד ש'תוכנית המאה' של טראמפ הפכה להחמצת המאה. ארבע שנות נשיאות טראמפ, הן ארבע שנות החמצה מדינית בלתי נסלחת, עם כל המהלכים החשובים באמת של העברת השגרירות לירושלים וההכרה בריבונות הישראלית ברמת הגולן. 'בכיה לדורות' מהדורת 2020.

ישנה הנחה מקובלת, שמה שאתה לא עושה בשנה הראשונה לתפקידך – ולא משנה איזה תפקיד – כבר לא תוכל לעשות בהמשך. מדינת ישראל, בנושא הריבונות ביו"ש, לא רק שלא פעלה במרץ בשנה הראשונה; הכל נדחה לשנה האחרונה, כאשר כבר לא היה מספיק זמן למקצה שיפורים.

בניגוד לרושם שקיים בציבור ובעיקר אצל חלקים נרחבים בימין, הבניה ביישובי יו"ש בתקופת טראמפ לא היתה 'צ'ק פתוח'. עם כינון מימשל טראמפ, נקבעו כללים ברורים לגבי הבניה ביו"ש, על פיהם כל מקום שעונה להגדרה 'צמוד דופן', כלומר שכונה צמודה ליישוב קיים, שאיננה גדולה מהיישוב הקיים, אין בעיה בבניה.

אם מדובר במקום מרוחק יותר, ובבניית מספר גדול של יחידות דיור, הנושא היה עולה לסיכום עם נציגי מימשל טראמפ – בדרך כלל השליח ג'ייסון גרינבלט והשגריר דייויד פרידמן. בניגוד למימשל אובמה, שספר יחידות דיור, את טראמפ עניין היקף השטח. לכן בתקופתו התאפשרה בניה לגובה של בניה רוויה - וגידול משמעותי במספר המתיישבים.

אלו היו ההסדרים בפועל. בתחילת השנה יצא טראמפ עם 'תוכנית המאה' להסדר קבע ביו"ש שכללה מרכיבים בעייתיים, אבל עם סוכריה רצינית: ניתן יהיה להחיל מיידית את הריבונות על רוב היישובים ועל רוב המאחזים.

אם בימין היו משכילים להכות בברזל בעודו חם, לחטוף את התוכנית על שלל פגמיה, וליישם מיידית את הריבונות גם על פי המפה הבעייתית שלה, היינו היום במצב שבו ברוב היישובים ביו"ש ישנה ריבונות ישראלית, ותוכנית טראמפ ממילא לא קיימת.

אבל דווקא גורמים בימין הישראלי, במקום לקפוץ ולחבק את התוכנית בשלמותה ובכך להביא ליישום מיידי של מרכיב הריבונות, החל לחפש ולמנות פגמים בסעיפי התוכנית, בהם כאלו שלעולם לא היו מתממשים, לפשפש במפות ולהציב מכשולים משל עצמם. את המהלכים הללו ניצל חתנו ויועצו של טראמפ ג'ראד קושנר, שבדעותיו המדיניות קרוב יותר למפלגה הדמוקרטית ולא לחותנו, כדי להציב בלמים על יישום הריבונות. בינתיים נרקמו ההסכמים המדיניים עם מדינות המפרץ הפרסי, ונושא הריבונות ירד מהפרק. אמנם השגריר פרידמן הבטיח שמדובר בדחיה ולא בביטול מוחלט, אבל הוא אמר את הדברים כשהיה משוכנע שהנשיא שלו ייבחר שנית, והוא יישאר בתפקידו.

החמצת המאה – זו תהיה מבחינת ישראל הכותרת של עידן טראמפ.

היום לפני 40 שנה: נשיא נבחר מובס

כלי התקשורת בישראל ובעולם חזרו שוב ושוב למערכת הבחירות לפני 20 שנה בין ג'ורג' בוש הבן ואל גור, בחירות שהוכרעו בסופו של דבר בבית המשפט. אבל אני נזכרתי דווקא איך היום לפני 40 שנה, בכ"ו בחשון תשמ"א, הובס נשיא אמריקני בתום קדנציה ראשונה בתפקיד – בהיפוך תפקידים: רונלד רייגן הרפובליקני הביס את ג'ימי קרטר הדמוקרט.

ושוב בהיפוך תפקידים, השמאל הישראלי ביכה את התבוסה של המנהיג הקרוב לעמדותיו (עזר ויצמן אפילו הצטרף למסע הבחירות של קרטר), ובימין עלצו על בחירת אדם שאמר טרם הבחירות ש"ההתנחלויות אינן בלתי חוקיות". רייגן, האיש שקבע בנחרצות בלי להסס שברית המועצות היא 'אימפריית הרשע', השקיע הון עתק ב'יוזמת ההגנה האסטרטגית', שאמורה הייתה לשבור את מאזן האימה בין ארצות הברית לברית המועצות, ולאפשר לאמריקנים להתגונן מפני טילים גרעיניים סובייטיים.

תוכנית זו, שכונתה 'מלחמת הכוכבים', גררה את ברית המועצות להוצאות תקציביות שבדיעבד תרמו להתמוטטותה. לתוכנית זו היו שתי תוצאות חיוביות מבחינת ישראל: הראשונה – פיתוח הטילים ההגנתיים על שמי המדינה, מ'כיפת ברזל' ועד 'חץ'. השניה – פתיחת שערי ברית המועצות ליציאת יהודים, שחלקם הגדול עלו לישראל. את שר הבריאות יולי אדלשטיין כבר הזכרנו? וזו רק דוגמה אחת.

מאז מלחמת ששת הימים, כאשר המדיד לאהדת נשיא הוא הנכונות להתעמת או להימנע מעימותים עם ישראל בנושא חבלי הארץ ששוחררו באותה מלחמה, אפשר לומר שבאופן כללי הנשיאים הרפובליקנים היו נשיאים אוהדים, הרבה יותר מנשיאים דמוקרטים, למעט שני חריגים: ג'ורג' בוש האבא הרפובליקני שהיה נשיא עויין מיסודו, וביל קלינטון הדמוקרט שהיה נשיא אוהד. ניקסון, רייגן, בוש הבן ובוודאי טראמפ, היו נשיאים הרבה יותר אוהדים לישראל מקרטר ואובמה.

אלא שטראמפ, הנשיא הכי אוהד שישב בבית הלבן, היה נשיא לא לגיטימי במחצית העולם ומחצית ארה"ב, והדבר השליך על מדינת ישראל. במפגשים שקיימתי עם קבוצות יהודיות בניו-יורק ובוושינגטון לפני שנתיים, כחלק ממשלחת של גשר ומשרד התפוצות, נדהמתי לראות את עומק האיבה שלהם לטראמפ, ומתוך כך הסלידה שלהם, יהודי ארה"ב, למדינת ישראל, בגלל שנשענה על אהדת טראמפ.

ישראלים שזכו להכיר אישית את ביידן אומרים, שבבסיסו הוא אוהד ישראל. יכול להיות, אבל ביידן הוא נשיא מהמפלגה הדמוקרטית. ג'ו ביידן נבחר לנשיאות בגיל 78. בבחירות הבאות הוא יהיה בן 82, ואם ייבחר לכהונה נוספת הוא יסיים אותה בגיל 86. מי שרוצה יוכל להתנחם בעובדה שהנשיא הבא של ארה"ב, בעוד 4 או 8 שנים, יהיה רפובליקני. כי ביובל השנים האחרונות, בכל פעם שנשיא ארה"ב התחלף – החליף אותו נשיא מהמפלגה היריבה, חוץ ממקרה אחד: ג'ורג' בוש האב הרפובליקני החליף בשנת 1988 את רונלד רייגן, תחתיו כיהן כסגן נשיא.

נחמה פורתא אפשר למצוא בבחירתו של ביידן: איזה נס שלא נבחר ברני סנדרס.

המאמר באדיבות שבועון הציונות הדתית "מצב הרוח"