חוזרת כעת ממסע בזק מקצועי בקהילות היהודיות בלוס אנג׳לס, שם עסקתי בקידום פרויקטים חשובים וחדשים של משרד התפוצות, לצד חיזוק הקשרים עם המנהיגים היהודיים, הפדרציות, הקהילות ומוסדות החינוך, וגם הבעת סולידריות עם הקהילות היהודיות שפעילותן נפגעה בקורונה.
נפגשתי עם נציגי הקהילות השונות כולל הקהילה הישראלית הגדולה שמתגוררת במקום (כ-250,000 ישראלים!). שמעתי מהם על הצרכים והאתגרים שלהם, ודנו כיצד להרחיב את הפעילות הקיימת ולהתאים אותה למציאות החדשה של שגרת קורונה.
יצאתי מהמפגשים והדיונים הללו עם תובנות רבות, אולם המרכזית והחשובה שבהן, אותה שמעתי שוב ושוב בכל הקהילות (כולל הישראלית), היא זו:
הדור הצעיר מתנתק במהירות מזהותו היהודית וממדינת ישראל. זו הדאגה המשותפת שמדירה שינה מכולם, שמבינים כי שימור הדור הבא, בכל הדרכים – כולל באמצעים יצירתיים וחדשניים, זו המשימה הקריטית ביותר שלנו כיום.
זה היה מסע מרגש, אבל גם טעון ומורכב. הוא לימד אותנו כמה רבה העבודה שיש לעשות, אבל גם מילא בי אופטימית, נוכח האנשים המסורים, שם וכאן, שעושים עבודה מדהימה בנושא. אני מחויבת להעצים את הפעילות, שיתופי הפעולה והחיבורים ביננו לבינם.
תודה מיוחדת להלל ניומן, הקונסול הכללי של לוס אנג׳לס ולצוות הקונסוליה על המאמץ והאכפתיות, ועל שסייעו לנו להוציא לפועל את הביקור תחת מתווה הקורונה והנחיות משרד הבריאות.
