הרכב שבראשו ישב השופט ברק דחה ערעור שהוגש ע"י ארגון "יד לאחים" ע"י עורך הדין יורם שפטל על אישור שניתן לארגון מיסיונרי להקמת הכנסייה המיסיונרית ראשונה בישראל.
ראשיתו של הסיפור עליו מדווחים הרב ליפשיץ מ"יד לאחים" ועו"ד שפטל לכתב האינטרנט של ערוץ 7 שמעון כהן, בקניית שטח בגודל של ארבע מאות מטרים על ידי המיסיונר היהודי המשומד ברוך מעוז, ב'קנות' שבתחומי המועצה האזורית באר טוביה למטרת בניית מרכז המיסיון. רכישה זו בוצעה בשטח שיועד לתעשייה בלבד. בכדי לקבל את האישור הנדרש לביצוע הרכישה הגיש מעוז תוכנית שקרית בה לא ציין את מטרתה האמיתית של הבנייה, אלא כמיועדת לקונגרסים ומשרדים.
בשלב מאוחר יותר ובתיאום עם מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אך ללא סמכות ואישור וועדת הבנייה אושרה הרחבת השטח בארבע מאות מטרים נוספים, כשהם יועדו לבניית שתי בריכות מים להטבלה.
משהגיע המידע לאנשי ארגון "יד לאחים" פנו לעורך הדין שפטל בכדי שייצג אותם בבית המשפט נגד מעוז, זאת בטענה של פגיעה ברגשות יהודיים. שפטל הבהיר כי לדעתו אין די בטענה שכזו בכדי להגיע להישגים בבית המשפט הישראלי.
בשלב מאוחר יותר אותר מסמך פנימי של הארגון המיסיונרי שבראשותו של מעוז, ובו נאמר כי ארגונו לא תיאר לעצמו שכל כך בקלות ייעלה בידו לקבל אישור לצורך הקמתה של הכנסייה המיסיונרית הראשונה בתולדות מדינת ישראל. המסמך חושף באופן ברור את מגמות ארגונו של מעוז ואנשיו. משהתגלה מסמך זה פנה עורך הדין שפטל למועצה האזורית באר טוביה, שכינסה בעקבות כך וועדה שהודיעה למעוז כי אם היה מגלה את מגמתו האמיתית לא היה מקבל את האשור לבנייה.
באופן מפתיע גם גילוי זה לא הביא לביטול האישור, אלא רק לניסיון להחתים את מעוז על הסכם לפיו לא יבצע בבניין כל פעילות של המרת דת, אלא רק פעילות תעשייתית כמותר על פי החוק, מעוז סירב. סירובו זה של מעוז הביא את אנשי הוועדה לניסוח מכתב נוסף, מעורפל ומטושטש הרבה יותר עליו מהסכים מעוז לחתום.
אנשי "יד לאחים" בשיתוף עורך הדין יורם שפטל הגישו ערעור על ההחלטה לאשר את המשך הבנייה, אולם הרכב בו ישבו השופטים פורקצ'ה, דורנר ונשיא בית המשפט העליון אהרון ברק דחו אותו בפסיקה אותה ניסחו בחמש שורות בלבד.
בשלב זה סלולה דרכו של המומר ברוך מעוז לבניית מרכז המיסיון הראשון בתולדות מדינת ישראל.
ראשיתו של הסיפור עליו מדווחים הרב ליפשיץ מ"יד לאחים" ועו"ד שפטל לכתב האינטרנט של ערוץ 7 שמעון כהן, בקניית שטח בגודל של ארבע מאות מטרים על ידי המיסיונר היהודי המשומד ברוך מעוז, ב'קנות' שבתחומי המועצה האזורית באר טוביה למטרת בניית מרכז המיסיון. רכישה זו בוצעה בשטח שיועד לתעשייה בלבד. בכדי לקבל את האישור הנדרש לביצוע הרכישה הגיש מעוז תוכנית שקרית בה לא ציין את מטרתה האמיתית של הבנייה, אלא כמיועדת לקונגרסים ומשרדים.
בשלב מאוחר יותר ובתיאום עם מהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אך ללא סמכות ואישור וועדת הבנייה אושרה הרחבת השטח בארבע מאות מטרים נוספים, כשהם יועדו לבניית שתי בריכות מים להטבלה.
משהגיע המידע לאנשי ארגון "יד לאחים" פנו לעורך הדין שפטל בכדי שייצג אותם בבית המשפט נגד מעוז, זאת בטענה של פגיעה ברגשות יהודיים. שפטל הבהיר כי לדעתו אין די בטענה שכזו בכדי להגיע להישגים בבית המשפט הישראלי.
בשלב מאוחר יותר אותר מסמך פנימי של הארגון המיסיונרי שבראשותו של מעוז, ובו נאמר כי ארגונו לא תיאר לעצמו שכל כך בקלות ייעלה בידו לקבל אישור לצורך הקמתה של הכנסייה המיסיונרית הראשונה בתולדות מדינת ישראל. המסמך חושף באופן ברור את מגמות ארגונו של מעוז ואנשיו. משהתגלה מסמך זה פנה עורך הדין שפטל למועצה האזורית באר טוביה, שכינסה בעקבות כך וועדה שהודיעה למעוז כי אם היה מגלה את מגמתו האמיתית לא היה מקבל את האשור לבנייה.
באופן מפתיע גם גילוי זה לא הביא לביטול האישור, אלא רק לניסיון להחתים את מעוז על הסכם לפיו לא יבצע בבניין כל פעילות של המרת דת, אלא רק פעילות תעשייתית כמותר על פי החוק, מעוז סירב. סירובו זה של מעוז הביא את אנשי הוועדה לניסוח מכתב נוסף, מעורפל ומטושטש הרבה יותר עליו מהסכים מעוז לחתום.
אנשי "יד לאחים" בשיתוף עורך הדין יורם שפטל הגישו ערעור על ההחלטה לאשר את המשך הבנייה, אולם הרכב בו ישבו השופטים פורקצ'ה, דורנר ונשיא בית המשפט העליון אהרון ברק דחו אותו בפסיקה אותה ניסחו בחמש שורות בלבד.
בשלב זה סלולה דרכו של המומר ברוך מעוז לבניית מרכז המיסיון הראשון בתולדות מדינת ישראל.