פרידה מאיש מחנה השלום

כשם שהנשיא טראמפ עשה ופעל למען השלום ולא רק דיבר עליו, צריכה הממשלה להמשיך ולהוביל מהלכים אסטרטגיים שיבצרו את בטחון המדינה

אל"ם (מיל') טל בראון , כ"ח בחשון תשפ"א

דונלד טראמפ
דונלד טראמפ
צילום: רויטרס

התקשורת בארץ ובעולם בישרה השבוע על גורלו של איש מחנה השלום והחלה בסיכום פועלו, או אם תרצו- בהספדתו. ללא ספק מדובר במנהיג בעל הופעה מוקפדת, גינונים מיוחדים ושפה אנגלית "מצוחצחת", שהקדיש רבות ממרצו, מזמנו ויכולותיו למען עמו ולמען חזון השלום במזרח התיכון.

כפי שדווח ברשתות התקשורת הגדולות, מסתמן כי דונאלד טראמפ, נשיאה ה-45 של ארה"ב, הפסיד בבחירות לכהונה נוספת ועל כן יסיים את תפקידו בזמן הקרוב, לאחר כהונה אחת בלבד, למגינת ליבם של רבים בארץ.

הנשיא טראמפ אמנם לא התכבד בזכייה בפרס נובל לשלום כקודמו ברק חוסיין אובמה, שזכה בפרס בשנת 2009 עוד בטרם השלים שנה בבית הלבן רק בגין "מאמציו המיוחדים לחיזוק הדיפלומטיה בעולם ולשיתוף פעולה בין העמים", אך הביא לתוצאות מרשימות בשטח בתום כהונה אחת בת 4 שנים ולא תירוצים בתום כהונה כפולה. 

הנשיא והמנהיג טראמפ פעל בהחלטיות, בנחישות ובאומץ, עת שחה נגד הזרם והלך נגד הלכי הרוח הישנים בכדי לקדם את "עסקת המאה". תוכנית שלום ששמה הרשמי: "שלום לשגשוג" (Peace to Prosperity) הכוללת הצעה להסכם שלום אזורי ולפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

הנשיא טראמפ פעל, השפיע ותרם רבות לגיבוש הסכמי השלום והנורמליזציה ההיסטוריים עליהם חתמה ישראל, וכפי הנראה עוד תחתום עם מדינות נוספות באזורנו. אלו מהלכים היסטוריים בכל קנה מידה, להם משמעויות אסטרטגיות רחבות היקף הנוגעות במישרין וללא עוררין לביטחונה הלאומי של מדינת ישראל במובנים ותחומים רבים. 
מהלכים אלו, שנבלעו בדרך כלל בסיקור החדשותי הישראלי נוכח מגפת הקורונה ומגפת האנטי-ביבי, סוללים דרך להסכמים עתידיים וחשובים עם מדינות נוספות, גם אחרי פרישתו הצפויה של הנשיא טראמפ, באם ישכילו ההנהגות בארה"ב ובישראל למנפם כיאות, כפי שעשה זאת ממשל טראמפ עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בכישרון רב. 

הפוך על הפוך

בטוחני כי היו מי מקוראי הכותרת שסברו כי מאמר זה יעסוק בחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית צאא'ב עריקאת, שנפטר השבוע מנגיף הקורונה בבית החולים הדסה עין כרם "בירושלים בירת פלסטין", כפי שספדה לו בתו.

עריקאת ימ"ש זכה להכרת הטוב, לאמפתיה רבה ולדברי שבח מצד פוליטיקאים ואנשי תקשורת ישראלים, שראו בו קול פלסטיני שפוי, כינו אותו "איש שלום" ואף הביעו צער כן על פטירתו של אויב ועוכר ישראל, מחבק ומהלל המחבלים, שהעליל עלילות דם על לוחמי צה"ל וקידם פעולות משפטיות וחרם כנגד מדינת ישראל, שלדידו לא הייתה הצדקה לקיומה כמדינת היהודים. 

עומד הדבר בסתירה ליחסם של מספידים מקרב אותם הישראלים יפי הנפש, השמחים לאיד על הפסדו בבחירות לכהונה שנייה של הנשיא טראמפ- חבר ואוהב ישראל, שהשפעתו ותרומתו המוכחת למדינה עוד תילמד במשך דורות ושנים. 

"מחנה השלום" המזוהה עם השמאל הפוליטי בישראל, שבמהותו הוא מחנה ש"עליו השלום", מוכיח השכם וערב כי דרכו נפסדת ומדממת. פעיליו חסרי עמוד השדרה והכבוד הלאומי מבכים עתה על פטירתו של עוד עוכר ישראל ומעכב שלום ושגשוג של בני עמו בראש ובראשונה. 

מתרפסים הם בפני אויבינו בתקווה שגינונים שאימצו מתרבות גלותית- מערבית ונעלה לכאורה, לצד ויתורים טריטוריאליים מפליגים, ירצו ויקרבו אליהם את הערבים החיים בארץ ישראל (פלסטין כלשונם) באופן שישנה את עמדתם הנחרצת בקשר לזכותו של העם היהודי על ארצו- מולדתו, והיכולת לחיות יחדיו בשלום כבחזון אחרית הימים.

ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל מוכיחה שאנשי מחנה השלום האמיתי אינם מניפים שלטים של "שלום עכשיו" ואינם נמצאים בהכרח בצד השמאלי של המפה הפוליטית או הגאוגרפית של המדינה. 

ההיסטוריה הקצרה מוכיחה ששלום עושים כשמכבדים אנו את עצמנו בראש ובראשונה, לא פחות מאשר את יריבנו, וכשדבקים אנו במורשתנו ובזכותנו לחיות בביטחון ובכבוד לצד שכנינו על אדמתנו.

ההיסטוריה עודנה מוכיחה שיש אנשים שמדברים על שלום בשעה שאחרים עושים אותו, ועושים טוב! 

כשם שהנשיא טראמפ עשה ופעל למען השלום ולא רק דיבר עליו, קיים את הבטחותיו למדינת ישראל ושינה את תמונת המצב הגאופוליטית והגאו-אסטרטגית באזור, צריכה ממשלת ישראל להמשיך ולהוביל מהלכים אסטרטגיים שיבצרו את בטחונה ועתידה של מדינת ישראל לדורי דורות, ללא לאות וללא מורא. 

באופן זה נדרש עתה להאיץ פעולות המחילות ריבונות מעשית רחבה בשטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, גם אם זו ההצהרתית מתעכבת לעת עתה. זאת ועוד לצד מענה חד, נחרץ ועוצמתי כלפי ארגוני הטרור ומדינות האויב הקרובות והרחוקות כאחד, המכוונות את מאמציהן לפגיעה קשה ולהשמדת מדינת ישראל.

ולסיום מוטב כי נזכור את דברי הנביא ירמיה: "כִּי לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה מֵאֱלֹהָיו מֵ ה' צְבָאוֹת כִּי אַרְצָם מָלְאָה אָשָׁם מִקְּדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ירמיה נא ה).