כמו מרבית הורי ישראל, גם אני רואה מה עובר על ילדיי בשנה זו.
שלושה מתוך הארבעה הם מעל כיתה ד', ולכן אין להם לימודים פיזיים, רק זום.
לא אובדן הידע של ילדי ישראל הוא הבעיה. זה ממש לא אסון. אלא אובדן שמחת החיים, ההתפוגגות של רבים מהם אל מול המסכים.
הנשירה הסמויה של רבבות ילדים. הם פשוט לא מגיעים לזום. נעלמים ככה בשקט.
אבא ואמא בעבודה מנסים לפרנס משפחה, והילדים דוהים. לא זזים מהמסכים. נתקעים מול תכנים רעים. משמינים. שיעורי החרדה בקרב הנוער מזנקים. הבריאות שלהם מידרדרת.
ילדים חייבים לפגוש ילדים. ככה הם מתפתחים, חיים, פורחים, מתקשים, מתגברים, וצומחים. ילדים גם זקוקים לליווי ולחום, גם ממבוגר שמאמין בהם.
הקיבעון של הממשלה הנוכחית וחוסר הגמישות שלה גזרו על ילדינו להישאר בבית, בוהים מול המסכים.
וזה ממש לא חייב להיות כך. אפשר אחרת.
עם מעט יצירתיות, חריצות, שאר רוח וגמישות של הממשלה – נוכל להחיות מחדש את ילדי ישראל, מבלי להגביר בחלקיק אחוז את שיעור התחלואה בקורונה ובלי תוספת עלויות.
שוחחתי עם עשרות מורים, אנשי חינוך, ראשי מועצות, מנהלים, הורים ותלמידים והנה מקצת הרעיונות שלהם:
ללמוד בחוץ. בישראל יש כ-50 ימי גשם בלבד בשנה. ברוב ימות השנה אין שום בעיה ללמוד בחוץ. בחצר בית הספר, בגנים הציבוריים בשכונה, בחורשות. איזו הזדמנות לנשום אוויר. להכיר את מורשת העיר המקומית לארגן מפגשים עם ותיקי העיר, להכיר נקודות היסטוריות, לקבל משימות חקר.
לטייל ברחבי הארץ. בישראל עשרות רבות של מדרשות טיולים ובתי ספר שדה. הם עומדים ריקים. איזו הזדמנות להכיר את הארץ. הרבה יותר זול מאשר הפסד ימי העבודה של ההורים. ככה בונים ביטחון ולומדים לאהוב את ארצנו.
לחבר בין תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי לבין בתי הספר חוגי העשרה, הדרכות, פעולות.
מה שתמיד רצינו. לצערי, הממשלה קרעה את החינוך הלא פורמלי ממשרד החינוך והעבירה למשרד המים כדי לפייס פוליטיקאים. איזו החלטה נפשעת.
לצמצם את מקצועות החובה. לא יקרה כלום אם יתמקדו ב4-5 מקצועות יסוד, והשנה יאפשרו לכל מנהל, ולכל מורה את הגמישות.
צמצום מספר הבגרויות. גם בבגרויות – להגדיר עכשיו (לא עוד חצי שנה) 4-5 מקצועות ולוותר על השאר, וכך לא לפגוע ברמה. עדיף מיקוד איכותי בפחות תחומים, מאפשר בינוניות בכולם.
התנדבות בקהילה. כמה הנוער יכול לסייע. משלוחים, שמירה על קשר (מרחוק) עם אוכלוסייה מבוגרת, סיוע לפיקוד העורף ולעירייה, התנדבות במגן דוד אדום או בארגון כמו "לתת" או "לקט ישראל" – האמינו לי, הילדים ירוויחו מכך הרבה יותר.
משמרות לפי שעות. אם יש צורך בקפסולות, אפשר לחלק לשתי משמרות. מ-08:00 ועד 11:30, מ-12:30 ועד 16:00. העיקר שיהיו יחד.
לימוד פרטני וחונכות. איזו הזדמנות זו ללימוד בחברותא. בזוגות, בשלשות. בקבוצות קטנות עם ליווי צמוד. איזה זינוק אפשר לעשות. התנדבות אצל חקלאים עבודת אדמה. כמו כשהיינו ילדים. אפשר דרך ארגונים כמו ״השומר החדש״.
שיתוף פעולה עם ספריות עירוניות. לחזק את אהבת הספר והקריאה.
כדי שכל זה יקרה, משרד החינוך צריך להגדיר יחד עם משרד הבריאות את עקרונות התו הסגול, דבר שלא קרה עד לרגע זה, ואז לאפשר למנהלים את החופש ואת הגמישות בבניית מערכת ושיטות למידה.
על משרד החינוך להרפות מהפיקוח ההדוק כל כך, ולאפשר ליצירתיות ולאנרגיות שיש בצוותי ההוראה לפרוץ.
מיד תגידו לי שארגוני המורים לא יאפשרו. לא נכון. גם הם חלק מהמדינה. המורים משתוקקים לחזור למפגש החי. כמהים שיסמכו עליהם.
כן, אם נאמין בצוותי ההוראה שלנו, בתלמידים שלנו, ונעצים אותם, אפשר יהיה לנצל את המשבר הקשה הזה לפריחה אדירה של ילדינו.