והנה עברו להם שש שנים, שש שנים של מחשבות, תהיות, חרטות ותקוות גדולות. זו בהחלט צלקת משמעותית שעלתה על נפשי מאז אותו אירוע לפני שש שנים.
הייתי בשנת אבל על אבי זכרונו לברכה. באותו בוקר קמתי לתפילה וכשהייתי ממש בדלת לצאת המוקדנית של החובש הר נוף מדווחת על שמיעת ירי ליד בית כנסת ברחוב אגסי.
אני כבר הייתי ממש בדלת אז יצאתי עם האמבולנס שהיה מתחת לבית שלי על הדרך עצרתי לאחד החובשים (שמעון בן שימול) והגענו לשם
במעלה המדרגות ראיתי את עקיבא פולק ויעקב ארליך רוכנים מעל פצוע שלא ברור מה קרה לו עליתי במדרגות וחברתי לעקיבא ויענקי תוך כדי שאנחנו הופכים את המטופל ומבינים שאין יותר מידיי מה לטפל בפצוע הזה אנחנו שומעים קולות ירי ממש ירי ליד האוזן שלי נושפים כדורים
לא הספקתי להסתכל ימינה ושמאלה וראיתי את עקיבא קופץ את כל המדרגות ובורח וינקי מתחיל לרדת את המדרגות אני כמובן קפצתי וברחתי גם-כן תפסתי מחסה במבואה שצמודה למדרגות פתאום אנחנו שומעים את יענקי צורח בצווחות איומות תוך כדי שאנחנו שומעים ירי חברתי לעקיבא ושנינו מסתכלים ורואים אותו את יענקי בקו האש
עקיבא בלי להסס תופס אותי ושנינו רצים לשם תופסים את יענקי וסוחבים אותו לאיזשהו מחסה ויענקי עם רגל שבורה (שינוי צורה בקרסול) זרקנו אותו באיזה פינה שיהיה שם עד שיגיע מישהו שיוכל לטפל בו ואז מצאתי את עצמי עומד ליד השוטר (זידאן סייף) תוך כדי שאנחנו שומעים צעקות וירי החוצה וירי אנחנו רואים מחבל אחד מתגלגל במעלה המדרגות ונופל לידינו, באותו רגע אני קולט את השוטר שלידי זה שירה עד לפני שניה לפתע נופל על הרצפה מסתכל עליו ומבין שהוא קיבל כדור לראש מול העיניים שלי נופל מדמם מחרחר
עקיבא שהיה מעבר לפינה מסתכל עליי ואומר לי "קדימה תפוס יד ורגל" והוא תופס גם יד ורגל אנחנו רוצים לכיוון אמבולנס שהיה נראה באופק כשחברנו לאמבולנס הורדתי את השוטר ועקיבא המשיך לטפל בו חזרתי לזירה כולם עדיין תופסים מחסה השוטרים מכוונים בנשקים שלופים לעבר שני המחבלים ששוכבים על הרצפה שואל את הקצין שנמצא במקום אפשר להיכנס פנימה? סרקתם? הקצין אמר לי שתכף אנחנו מקבל אישור להיכנס "יש שם פצועים" הוא אומר לי ... תכף היחידה המיוחדת שהגיעה למקום תעדכן אותנו שהשטח "נקי" "מטוהר" חולפות מספר שניות אנחנו מקבלים אישור להיכנס פנימה נכנסתי לתוך בית הכנסת חייב לציין שזאת הפעם הראשונה בה חשתי מהו פחד אמיתי, המבואה הזו, שבסופה יש דלת עץ גדולה ונכנס לתוך בית הכנסת המחזה שנגלה לעיניי היה מחזה שבהחלט ילווה אותי עד סוף חיי טליתות תפילין סידורים שולחנות הפוכים בני אדם הכל מגואל בדם אנשים שהיו באמצע התפילה שוכבים עכשיו על הרצפה מתבוססים בדמם עושה סיבוב מהיר מסתכל על מי אפשר לעבוד את מי אפשר להציל ואת מי צריך לכבד כשנותר רק לכבד (משפט שלמדתי מיו"ר זק"א יהודה משי זהב)
תוך כדי סריקה נכנסו עוד חובשים הכוונתי אותם לאיזה אזור עוד לא סרקתי החובשים מצאו מטופל אחד שנמצא בפינת בית הכנסת שמראה סימני חיים הם לקחו את המטופל שמו אותו על קרש והטיסו אותו לבית חולים. הרגשתי מחויבות לשתף אתכם בחוויה הזאת כי כל אדם שעוסק בהצלת חיים בסופו של דבר יגיע למקרה שייחרט בזיכרונו שילווה אותו לכל החיים בכל פעם שאני עובר שם אני נזכר בהכל
כשאני נכנס ללמוד עם בני היקר בתוך בית הכנסת אני תמיד נעצר בכניסה מעבר לדלתות העץ הגדולות במקום בו עמדתי כשנכנסתי אז לפני שש שנים וראיתי את המראות הקשים האלה של אנשים שחלקם אף הכרתי. אז מה המסר? לא יודע .כשנכנסים אלי לניידת חובשים חדשים ומתגלגלת לה השיחה על סיטואציות קשות, או מישהו ששמע שהייתי באירוע הזה אני מבהיר לאנשים שידעו בצורה ברורה התחום הזה מביא המון המון סיפוק אך מאידך גיסא עלול לשרוט את הנפש. יש כאלה שאירוע כזה עלול להביא להשלכות חמורות בהמשך חייו ויש לתת את הדעת על כך.
לעילוי נשמתם של:
הרב משה טברסקי
הרב קלמן לוין
הרב אברהם שמואל גולדברג
הרב אריה קופינסקי
הרב יחיאל רוטמן
השוטר זידאן סייף