1. ללמוד בחוץ. בישראל יש כ-50 ימי גשם בלבד בשנה. ברוב ימות השנה אין שום בעיה ללמוד בחוץ. בחצר בית הספר, בגנים הציבוריים בשכונה, בחורשות. איזו הזדמנות לנשום אוויר!
2. להכיר את מורשת העיר המקומית. לארגן מפגשים עם ותיקי העיר, להכיר נקודות היסטוריות, לקבל משימות חקר.
3. לטייל ברחבי הארץ. בישראל עשרות רבות של מדרשות טיולים ובתי ספר שדה. הם עומדים ריקים. איזו הזדמנות להכיר את הארץ. הרבה יותר זול מאשר הפסד ימי העבודה של ההורים. ככה בונים ביטחון ולומדים לאהוב את ארצנו.
4. לחבר בין תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי לבין בתי הספר. חוגי העשרה, הדרכות, פעולות. מה שתמיד רצינו. לצערי, הממשלה קרעה את החינוך הלא פורמלי ממשרד החינוך והעבירה למשרד המים כדי לפייס פוליטיקאים. איזו החלטה נפשעת. יש להחזיר מיד את החינוך הבלתי פורמלי לביתו הטבעי—מערכת החינוך.
5. לצמצם את מקצועות החובה. לא יקרה כלום אם יתמקדו ב-4-5 מקצועות יסוד, והשנה יאפשרו לכל מנהל, ולכל מורה את הגמישות.
6. צמצום מספר הבגרויות. גם בבגרויות – להגדיר עכשיו (לא עוד חצי שנה) 4-5 מקצועות ולוותר על השאר, וכך לא לפגוע ברמה. עדיף מיקוד איכותי בפחות תחומים, מאשר בינוניות בכולם.
7. התנדבות בקהילה. כמה הנוער יכול לסייע. משלוחים, שמירה על קשר (מרחוק) עם אוכלוסייה מבוגרת, סיוע לפיקוד העורף ולעירייה, התנדבות במגן דוד אדום או בארגון כמו "לתת" או "לקט ישראל" – האמינו לי, הילדים ירוויחו מכך הרבה יותר.
8. משמרות לפי שעות. אם יש צורך בקפסולות, אפשר לחלק לשתי משמרות. מ-08:00 ועד 11:30, מ-12:30 ועד 16:00. העיקר שיהיו יחד.
9. לימוד פרטני וחונכות. איזו הזדמנות זו ללימוד בחברותא. בזוגות, בשלשות. בקבוצות קטנות עם ליווי צמוד. איזה זינוק אפשר לעשות.
10. התנדבות אצל חקלאים. עבודת אדמה. כמו כשהיינו ילדים. אפשר דרך ארגונים כמו ״השומר החדש״.
11. שיתוף פעולה עם ספריות עירוניות. לחזק את אהבת הספר והקריאה.
