ביקורת ספרים:
לדבר עם זרים

הספר הזה לא ילמד אתכם כיצד לדבר עם זרים, אלא הוא ילמד אתכם לנהוג בענווה, ולא לרוץ להסיק מסקנות חפוזות על אדם שאנחנו לא מכירים.

אבישי לקס , א' בכסלו תשפ"א

לדבר עם זרים
לדבר עם זרים
צילום: כריכת הספר

מעצר שוטר לבדיקת רשיונות שהסתיים בהתאבדות הנהגת בתא המאסר. הספר נפתח בתקרית המצערת הזו. גלדוול מאתגר את הקורא להבין מה הגורמים לכך שאירוע שגרתי שכזה התגלגל למעצר ולהתאבדות בסופו. על מנת להבין את זה, והמון דברים שמתרחשים סביבנו, עליכם לקרוא את הספר (לדעתו).

כותרת הספר "לדבר עם זרים: מה כדאי שנדע על אנשים שאיננו מכירים" מבלבלת מעט. הספר הזה לא ילמד אתכם כיצד לדבר עם זרים, אלא הוא ילמד אתכם לנהוג בענווה, ולא לרוץ להסיק מסקנות חפוזות על אדם שאנחנו לא מכירים.

אנחנו לא מבינים אנשים זרים. נקודה. זה קורה לכולם: נויל צ'מברליין רה"מ הבריטי היה בטוח שהיטלר נמצא אצלו בכיס; אלפי אנשים נפלו תרמית להונאת הפונזי הענקית של מיידוף; שופטים וחוקרים – כולם טועים כל הזמן בשאלה אם אדם זר דובר אמת או שקר.

גלדוול ממוקד מאוד על הנושא אותו הוא חוקר, ובכשרון רב מציג את הנתונים בצורה חיה דרך סיפורים אמיתיים, ולא באופן סטטיסטי ויבש. אחת התובנות החשובות היא מחקר של טים לוין, שמוכיח שאנחנו לעולם לא ניגשים לבחון נאמנות של אדם נקיים מהנחות מוקדמות. הנחת העבודה שלנו היא שהוא דובר אמת. רק כאשר יצטבר לנו ראיות כל כך חזקות לשקר, ניאלץ לעקור הנחה זו.

משם הספר פונה לכמה מקרים חמורים של תקיפות מיניות ברחבי ארה"ב. מחקר רחב שנעשה על למעלה מאלף סטודנטים מלמד אותנו שללא הסכמה מפורשת, כמעט לא ניתן לדעת האם ישנה הסכמה למעשים בעלי אופי מיני או לא. תוסיפו למפגש מיני אלכוהול, מה שרווח במסיבות בקמפוסים – ותקבלו אסונות בזה אחרי זה.

אלכוהול לא רק "מסיר מחסומים". הוא מקשה עלינו לחשב סיכונים ומחירים מול רצונות מידיים. שילוב שלו עם סיטואציה שההבנה של הזולת בה בכל מקרה מורכבת, יביא לפגיעות ולצלקות שיקח שנים לאחות. לאלו שטענו לאחרונה (לאחר האונס באילת) שאונס הוא אלימות ואין בו קשר למיניות (והיו שהפריזו שגם אלכוהול לא קשור) – מומלץ מאוד לקרוא פרק זה.

הפרקים האחרונים עוסקים בתופעת "הצימוד" – מעשים מסויימים יתרחשו דוקא בהקשר מסויים. שינוי ההקשר יכול למנוע את המעשה. דוגמא חדה וכואבת לכך, שרבים בטעות כופרים בה, היא התאבדויות. ישנו "צימוד" ברור בין אמצעי לבין תוצאה. לכו תסתכלו על כמות המתאבדים לנפש בארה"ב שמאפשרת נשק, ביחס למקומות אחרים בעולם. מי שטוען ש"מי שרוצה להתאבד – אי אפשר למנוע זאת ממנו" פשוט טועה. נקודה למחשבה בנוגע למתירנות שקיימת יחסית בצה"ל בנוגע להחזקת נשק.

מסקנתו של גלדוול מנומקת ומפורטת בצורה שכדאי לקרוא ולהחכים, אך השורה התחתונה אחת: בשביל לדעת לדבר עם זרים, עלינו להכיר אותם טוב. עד אז, עלינו להיות זהירים. אני לא חושב שזה אומר שלא ניתן לתת פרשנות לאמירות של אחרים, או למעשים שלהם. ניתן וצריך. ככה העולם עובד. אך מוכרחים להבין שזה לא משימה קלה להבין מה נמצא בתוך הראש של אדם שאנחנו לא מכירים.

מדובר בספר עיוני, אך ממש זורם ולא כבד (ומי שרוצה כבד – יש הערות שוליים, והערות ארוכות בסוף הספר). מי שאוהב את הז'אנר – מומלץ.

לדבר עם זרים, מלקולם גלדוול. מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת כנרת זמורה דביר (2019). 299 עמ'.

צילום: כריכת הספר