תם ולא נשלם

לפני כל העשייה הסבוכה שלנו, עלינו להציב שאלה "ילדותית" פשוטה – מהי מגמת החיים שלנו? מהו היעד שאליו אנו שואפים?

הרב ליאור לביא , ב' בכסלו תשפ"א

הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביא
צילום: עצמי

 אופיום להמונים? 

בשנת התר"ד (1844) כתב קרל מרקס את האישום המפורסם שלו נגד הדת. "הדת", כתב... "היא האופיום של העם". את כוונת דבריו היטיב להסביר הרב יונתן זקס זצ"ל, ממנו נפרדנו לפני כשבועיים: "האמונה הדתית, סבר מרקס, היא שגרמה לבני האדם להשלים עם מצבם – עוניָם, חוליָם ומותם, עם מעמדם הכלכלי, עם כפיפותם לשליטים עריצים, ועם עצם מצבם העגום של רוב האנשים רוב הזמן.

האמונה הדתית, טען, מרדימה את החושים. היא הופכת את הבלתי נסבל לנסבל. היא מלמדת שהדברים כפי שהם משום שזהו רצון האל... הדת היא האמצעי היעיל ביותר שהומצא אי פעם להשאיר אנשים במקומם ולשמר את המצב הקיים..." (לרפא עולם שבור עמ' 21)

בהמשך דבריו, מפריך הרב זקס את הטענה הזאת מכל וכל. בהוכיחו, מתוך מקורות רבים, שהדת היהודית, בשונה לחלוטין מדברי מרקס, אינה מבוססת בעיקרה על הציות, אלא דווקא על המוכנות לשאול ולא לקבל את המוסכמות, המוכנות לערער על הסדר הקיים למען ערכי צדק מוסר ויושר, כדוגמת אברהם המתפלל על סדום. 

אולי דווקא משום כך, דמות התם יושב האוהלים של יעקב אבינו אל מול דמות אחיו התאום הפעלתן – עשיו, מעוררת במבט ראשון הצדקה לכאורה לאותה ביקורת עתיקה על 'הדת'. יעקב איננו פועל במרחבי השדה, הוא ספון באוהליו ונראה שתיקון העולם הזה ופיתוחו אינם מעסיקים אותו. 

מהו אפוא סוד התמימות בה ניחן יעקב ומהו היחס בינה לבין דמותו המסעירה עשיו? 


 בין ילדות לבגרות 

מהו המאפיין הבולט ביותר של שני האחים – יעקב ועשיו? 

על עשיו נאמר: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו" (כה, כה), ופירש רש"י את פשר שמו הניתן לו: "הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה". כלומר, עשיו נראה כבר בילדותו כאדם מבוגר. 

יעקב לעומתו, גם בבגרותו, מתבלט בכך שמראהו כביכול "ילדי", הוא איננו "שעיר" – "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (כז, יא). עשיו שעיר. יעקב חלק. 

מה הפרט החיצוני הזה אמור ללמד אותנו? 

נראה שחזותו הבוגרת של עשיו מלמדת על כך שיש בו כוחות בוגרים, יעילים ומעשיים.

העובדה שהוא עשוי גורמת לו להיות מוכן יותר למלחמת החיים הקשה והמפרכת. עשיו הוא האיש הנמצא בשדה החיים. הוא מרגיש בשדה כבביתו. אלא שבדיוק לכן, הוא עלול יותר לסיבוכי שערותיו וסערותיו, שקיימות במרחב הארצי. לכניסה לעומק נבכי ונכלולי עולם העשייה יש מחירים רוחניים כבדים.  

לעומתו, יעקב החלק איננו מסתבך, כי הוא איננו נמצא, בשלב הראשון, בתוך המרחב הארצי הסבוך. תמימותו היא מעין שהייה במרחב רוחני סטרילי, אצילי ועליון. מרחב חיי הנשמה. 

במובן זה, דומה יעקב לילד קטן בתחילת חייו. האדם, בשונה מיתר בעלי החיים, מבלה חלק נכבד משלבי התפתחותו הראשונים כבריה התלויה בחסדם של אחרים. הוא חלש יותר ויעיל פחות. אם כן, מה ערכה של תקופת הילדות?


 ימי התום 

בדרשה שנשא הרב קוק בעת חנוכת התלמוד-תורה ברחובות (תרס"ה – 1905, פורסם ב"החבצלת" גליונות כז-כח; מאמרי הראיה 229-233), העמיק להסביר את תפקידו של החינוך ושל תקופת הילדות בחיי האדם. 

השאלה ששאל על תקופת הילדות היא: "אם היא רק כמו הכשר להאישות (=תקופת הבגרות), או שיש לה ערך בפני עצמה". מובן הדבר שכשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה, אין לילדות זכות מצד עצמה..."

השאלה היא האם הילדות היא רק תקופת ביניים, עד שירכוש הילד את היכולת המעשית, או שיש לה ערך ייחודי בפני עצמה. 

הרב קוק מסביר מדוע האפשרות השניה היא הנכונה: "לא כן הוא לפי ההכרה האידיאלית, המערכת (-המעריכה) את החיים לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב, החסד והתום הנמסך בקרבם. על פי זה המשפט יעלה לנו ערך הילדות לא רק בתור הכשר לאישות וגדלות, כי אם חטיבה יקרה בחיים מצד עצמה..." 

כלומר, הילדות איננה רק אמצעי אלא שלב ייחודי בפני עצמו שמבטא את הטוהר והתום שבאדם.
 
וממשיך הרב שם: "כמה קדושה ותום, כמה טהרה ומידות נעלות נמצא בנפש הנקיה והאהובה הילדותית שבקרבו, כל זמן שטומאת שוק החיים לא השביתה את החן וההון של פרח שושן זה, כמה קדוש וטהור הוא". 

בהמשך דבריו מסביר הרב שהילדות חסרה את העוצמה והעוז להצליח להוציא מן הכוח אל הפועל את הטוב והתום שגנוז בה. לשם כך באים ימי הבגרות.

ימי גן העדן של הילדות הם ימי התום. בימים אלה באה לידי ביטוי האמונה, החלום, הטוב בצורתו הפשוטה, התמימה והנקייה. רק בזכות ימים אלה, היכולת לפעול ולעשות תוכל לקבל את משמעותה בימי הבגרות – עשיה למען מטרות תמימות, נעלות וטובות.
  
לפני כל העשייה הסבוכה שלנו, עלינו להציב שאלה "ילדותית" פשוטה – מהי מגמת החיים שלנו? מהו היעד שאליו אנו שואפים? 

היעילות המתוסבכת הבוגרת, לפעמים נשחקת מעומס החיים, והשאלות הללו נעשות קהות ועמומות עבורה. 

רק תמימותו הראשונית של יעקב ואמונתו בטוב וביושר, תאפשר לו בשלב הבא, לפעול גם במרחבי השדה – בעולם ובאדם, ולתקן בהם את כל מה שטרם נשלם.

המאמר המלא יפורסם בעלון יהדות באהבה של "מכון מאיר"