בחוכמה פותח שערים

נבחרת ישראל הכינה את עצמה במרץ לכישלון הבא, עד שהגיע המאמן החדש שהגיע הישר מהניצחון המוחץ בארה"ב

יאיר יעקבי , ג' בכסלו תשפ"א

יאיר יעקבי
יאיר יעקבי
צילום: שלומי יוסף

חדר ההלבשה של נבחרת ישראל הדיף ריח של זיעה וכישלון, שילוב די נפוץ בסיומם של משחקי הנבחרת, מלבד כמובן המשחקים הבודדים שבהם השחקנים לא מי יודע מה הזיעו.

זה היה יום שני והנבחרת בדיוק הפסידה 1-0 לנבחרת הצ'כית שבעצמה ביישה את הפירמה, אבל כאמור, לא מספיק כדי להפסיד לאל אל ישראל.

ערן זהבי ישב בצד והאשים את עצמו, וגם שאר שחקני הנבחרת ישבו בצד והאשימו את זהבי. בקיצור, שגרה. ווילי רוטשטיינר, מאמן הנבחרת ואיש עם שם משפחה מלחיץ, נכנס לחדר ההלבשה כדי לסכם את האירוע.

"בסין זהבי לא היה מחמיץ את הבעיטה הזאת, תסכימו איתי", הוא פתח בדברי גיבושין.

השחקנים הנהנו במרץ מלבד נאתכו שמאמץ ההנהון היה גדול עליו.

"אבל צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה", הוא אמר והניף חצי כוס וודקה בטעם נענע, "כפשוטו!" הכריז ורוקן לקרבו את הנחמה הנוזלית. "עכשיו תנוחו, עוד שלושה ימים יש לנו תבוסה לסקוטלנד".

רוטשטיינר פנה לצאת מחדר ההלבשה ונתקל להפתעתו במנהל הטכני של הנבחרת, לא מחזה נפוץ בחדר ההלבשה.

"מה זה, באת לפה כדי לפטר אותי?" התלוצץ רוטשטיינר.

"חס וחלילה", ענה מנהל הנבחרת, "באתי לכאן גם כדי לפטר אותך, אבל לא רק. הרי לפטר אפשר במייל או בקבוצת הווטסאפ של הנבחרת".

רוטשטיינר נראה מבולבל, בין השאר כי לא ידע שיש קבוצת ווטסאפ לנבחרת.

"אתה מפוטר ווילי", סיכם המנהל, "ועכשיו לענייננו", הוא פנה לשחקנים, "יש לנו בעיה בנבחרת, והיא אובייסלי לא קשורה לסגל השחקנים, להנהלה, לתשתיות ולמנטליות הישראלית", הוא פתח, פחות מתוך רצון לעורר השראה ויותר מתוך שאיפה לשמור על משרתו.

"אז מה הבעיה שלנו?" שאל אבו פאני, ששם משפחתו לבד יש בו כדי להעלות חיוך על פניו של כל אדם בעל לב בשר.

"הבעיה היא קריאה לא נכונה של המציאות. אנחנו עושים הכול נכון וגם מצליחים. אנחנו פשוט לא מבינים את זה, ולכן גם העולם חושב שאנחנו מפסידנים".

"לא הבנתי כלום", אמר שרן ייני, שאיכשהו עדיין היה בסגל למרות שהתקרב בצעדי ענק לשלהי העשור החמישי לחייו.

"הכירו את המאמן החדש שלכם!" הכריז המנהל הטכני, ואל חדר ההלבשה נכנס לא אחר מאשר נשיא ארצות הברית לשעבר, דונלד טראמפ.

"מזל טוב על הניצחון, בחורים!" פתח ידידו הגדול של האדם הישראלי, "זה היה ניצחון טרמנדס!".

"אבל הפסדנו, קואוצ' טראמפ", אמר ערן זהבי.

"מה פתאום, ניצחנו ביג טיים! הצ'כים מנסים לגנוב לנו את הניצחון", הסביר המאמן החדש, "טרמנדס ניצחון!".

"אני לא מבין כלום", אמר ייני וחזר לסרוג צעיפים לנכדיו.

"זה מה שאני מנסה להסביר לכם!" אמר מנהל הנבחרת, "אנחנו חשבנו שאנחנו מפסידנים, אבל למעשה מאז ומתמיד ניצחנו, וכל עוד נאמין בזה, אף אחד לא יוכל להגיד לנו אחרת".

"בדיוק!" אמר קואוצ' טראמפ, "אני מעולם לא הפסדתי וגם אתם. לא רק שניצחתם את הצ'כים היום עשר-אפס, בחודש שעבר ניצחתם את סלובקיה!".

"אבל בחודש שעבר באמת ניצחנו את סלובקיה!" קפץ זהבי.

"בדיוק!" אמר קואוצ' טראמפ, "עכשיו אתה קולט! ניצחנו אז וגם היום, טרמנדס!".

"אם ככה, אז למה כולם מתעקשים על כך שהפסדנו לצ'כיה?" שאל אבו פאני.

"יש עדויות של שופטים שלא ספרו חלק מהגולים שהגיעו אלינו מאריזונה", הסביר טראמפ.

"מה ההיגיון בזה?" שאל אבו פאני.

"זה בדיוק מה שאני שואל!" אמר טראמפ, "צריך לחכות שיספרו את כל הגולים!".

"שמעו חבר'ה, אני מאוד גאה בנו", התרומם אייל גולסה, שהתמלא פתאום תחושת גאווה שלא הכיר, "באנו לצ'כיה, לא הורדנו את הראש, דפקנו להם עשירייה ושמרנו על שער ריק!".

"וכל זה בלי להחזיק את הכדור ביד בכלל!" התפלא קואוצ' טראמפ, שבכלל לא היה סגור על איזה פוטבול מדברים.

"אנחנו חבורה של גברים!" התרומם ייני לאט לאט כדי לא לאמץ את הפרקים, "אין לי ספק שעם רוח הלחימה הזאת ניקח גם את המונדיאל".

"אין סיבה שלא, הרי לקחנו את המונדיאל ב־94", אמר המאמן החדש.

"ב־94 ברזיל לקחה, לא?" שאל אבו פאני. טראמפ הסתכל עליו בחיוך ממזרי.

"אה נכון, אנחנו ניצחנו", נזכר אבו פאני, "עכשיו הכול חוזר אליי. אני עשיתי גליצ'ה וחטפתי לרומאריו את הכדור ומסרתי לנאתכו".

"ואני בדיוק הייתי עייף", המשיך נאתכו, "אז נתתי לביטון שמסר לזהבי".

"ואני הבקעתי במספרת!" בכה זהבי.

"טרמנדס!" הכריז טראמפ.

החבורה העליזה התחבקה במרכז חדר ההלבשה וחגגה את הניצחונות המפוארים של העבר כמו גם את אלו של העתיד.

"תגיד קואוצ'", שאל גולסה אחרי שנרגעו הרוחות, "יש טעם בכלל להתייצב למשחק מול סקוטלנד אם ברור שננצח?".

"אופקורס גולסה דארלינג", ענה טראמפ, "אחרת זה לא ספורטיבי".

jacobi.y@gmail.com