מז'בוטינסקי ועד לנתניהו כלום לא השתנה

מרום הרוש מספר על פגישה ושיחה עם מפגיני הדגלים השחורים: נתניהו זה לא הסיפור המרכזי. הסיפור הוא למעשה המיאוס בציבור המסורתי

תגיות: מרום הרוש
מרום הרוש , ב' בכסלו תשפ"א

מרום הרוש
מרום הרוש
צילום: באדיבות המצולם

בכיכר המרכזית מטרים ספורים מביתי נאספו להם מפגינים מטעם "הדגלים השחורים" ועמותת "חוזה חדש". 

בחרתי את המסכה היפה ביותר שיש לי בארסנל, עטיתי אותה על פניי ויצאתי לנצל את ההזדמנות שיש לי על מנת לשוחח, להקשיב ולשמוע מהו בדיוק הנרטיב בהפגנות הללו או במילים פשוטות, "על מה לעזאזל הם מוחים שם" בתקווה שאולי ואלמד לי משהו חדש.

ראשית אציין שהיה מדובר בישראלים וישראליות יפים ויפות. רובם הגדול (אם לא כולם) בשנות ה-50 פלוס לחייהם, חלקם היו מלווים בילדיהם ונכדיהם. לא היה מדובר בחבורת אנרכיסטים ובטח ובטח שלא בבוגדים.

ראיתי אנשים שרוצים לממש את זכותם הדמוקרטית לצעוק את שעל ליבם ואני מכבד זאת. למרות הכל, ברגע שהתחלנו לדבר ולהיכנס אל תוך שיח מעמיק לא יכולתי להתעלם מהעובדה שהעניין הוא לחלוטין, אבל לחלוטין לא הקורונה. הקורונה היא סינדרום, תירוץ אם נרצה. משהו חדש "לרכב עליו" כדי לנסות לסלק את שנוא ליבם מהשלטון.

במהלכו של השיח הם חזרו לרוב על הסיסמאות הפומפוזיות והדרמטיות אשר מבשרות על סוף הדמוקרטיה הישראלית, תוך התעלמות מוחלטת מטענות נגד שבחרתי להציף ביחס למגפה ולדמוקרטיות אחרות בעולם דוגמת דנמרק ושבדיה אשר בחקיקה כחלק מתקנות החירום אסרו על הפגנות.

אם אהיה כן, הרושם שקיבלתי מצדם ביחס להסתכלות שלהם על המציאות היא שהם עוד רגע משוכנעים כאילו הקורונה נרקחה לה בבלפור בנוסף, להפגין נגד דיקטטורה זה לא סוג של אוקסימורון? הם התעלמו בשיטתיות מהעובדה שנתניהו נבחר פעם אחר פעם כראש העומד במחנה הימין על אף כתבי האישום. 

הם בחרו להתעלם מהחוק שחוקק לו אי שם בשנת 2001 אשר מתיר לראש ממשלה לכהן גם אם הוא נאשם בשל הנימוק שפקיד משפטי לא נבחר יוכל להדיח ראש ממשלה שהציבור בחר בו.

הם המשיכו להתעלם מהעובדה שכשהתנועה לאיכות השלטון בראשותו של עו"ד אליעד שרגא עתרה לבג"ץ בשל הטיעון המוסרי והפרקטי (ראש ממשלה נאשם לא יכול לנהל מדינה) הם נדחו ברוב של 11 שופטי עליון. משמע, שהם (המפגינים) הלכה למעשה לא מכבדים את הכרעתו של חצי מהעם כמו כן את החוק ואת החלטת הרשות השופטת.

רובם ככולם לא באמת היו בקיאים בתיקי נתניהו למרות שהם לא חדלו מלצעוק "שוחד מרמה הפרת אמונים". מספר לא מבוטל של מפגינים הניפו לאוויר שלטים של צוללות מבלי שהשם "טיסנקרופ" מצלצל להם מוכר.

רבים טענו כי נתניהו מעוניין לחרב את הרשות השופטת מבלי באמת לדעת ולהבין את המחדלים הקיימים בתוכה היום. מבלי להבין כיצד מערכת המשפט בישראל עובדת ואיך היא לעומת 47 מדינות מערביות אחרות (קבלו סקופ אנחנו מאוד מאוד חריגים). לא היה להם את הידע כיצד מורכבת הוועדה לבחירת שופטים ומה כזה בעייתי באותו חוק יסוד שעבר לו באישון לילה בשנת 92 בחסותו של אהרון ברק. המונח "הגמוניה שיפוטית" נתפס בעיניהם כאגדה אורבנית וניסיונות לייצר איזונים ובלמים על אותן מערכות נתפסו בעיניהם כאסון.

בקיצור, לא התרשמתי מספיק. דווקא השתכנעתי כי אין פה באמת אג'נדה, תפיסת עולם או היכרות מעמיקה עם העובדות עם הרשויות ועם המציאות בכללותה. תוסיפו לזה חוסר היכרות עם כלל המערכות והאישים אשר פועלים במשבר הקורונה. אסופה של סיסמאות וקלישאות ללא טיעונים רציונליים אמיתיים שאינם מחזיקים מים.

במה כן נתקלתי? התנשאות. ובערמות. המון משפטים נזרקו לעברי כשהבולטים מבינם היו "איך בחור חכם כמוך שמתנסח בצורה שכזאת מצביע לליכוד?!" או הפייבוריט שלי "תיכף תגיד שאתה גם בעד הערסים האלה שם באסי" (אני לא ממציא זה אשכרה נאמר).

תראו, אני חסיד מושבע של היסטוריה. בעיקר כי אפשר להפיק ממנה המון לקחים. אציג לכם דוגמאות קצרות ואבקש שתקבילו אותן למציאות העכשווית.

בשנת 1933 בקריקטורה בעיתון "השומר הצעיר"  הופיע ז'בוטינסקי כשהוא מביט על עצמו במראה ונגלה אל מולו היטלר. ז'בוטיסקי כונה "רודן" "פשיסט" תקופה נכבדה מחייו ע"י מחנה השמאל דאז.

בימיו של בגין מתנגדי הליכוד הכריזו על מצב חירום לאומי אשר כונה "בגיניזם" ועל כך שבקרוב מאוד הדמוקרטיה הישראלית תחדל מלהתקיים (אגב חלק מהמודעות היו חתומות בידי לא אחרים מאשר "בוחרי ליכוד מאוכזבים") נשמע לכם מוכר?
בימי שמיר הכריזו שהכול מושחת ויצאו בסיסמה "די לשחיתות"

יש עוד המון דוגמאות. מה מחבר בין כולן? המסרים. הנרטיב המרכזי תמיד היה "רודנות, שחיתות, אובדן הדמוקרטיה"
מה השתנה? פשוט. הסיטואציה הקיימת.

לאחר קיום שיח מכבד ומהמם עם המפגינים ולאחר ששמעתי מגוון של דעות מקרבם הבנתי כי נתניהו זה לא האמת האישיו, זה לא הסיפור המרכזי.

הסיפור הוא למעשה המיאוס בציבור המסורתי, מגוון האתנית, הפריפריאלי, השמרני שנכנס חזק למשחק הדמוקרטי ו"גנב להם את המדינה". אלו הם הפטרונים וצאצאים שלא מסוגלים לקבל את העובדה שהמושכות של ההנהגה לא נמצאות בידיים שלהם.

יהיו כאלה שיאמרו, "על מה אתה מדבר בכלל יא הרוש, נתניהו זה הפריבילג הכי גדול שיש" לאותם אנשים אשיב כי נתניהו זה האמאמא של האליטיסטיות! אבל יותר מאשר הוא משתמש בציבור בוחרי הליכוד הם משתמשים בו. כי בהגמוניה ובאליטות אפשר להילחם רק באותו המטבע.

עכשיו, יקום הצעיר ויאמר "על מה אתה מדבר בכלל יא חתיכת חי בסרט? אני מזרחי וזה לא משנה לי בכלל שמאל או ימין, אני מפגין על עתידי". זה אכן טעון מתבקש. 

מהי התשובה הפשוטה? אילולא אמיר השכל וחבורתו הצעירים לא היו יוצאים החוצה. כבר מהיום הראשון של המחאה שהתחילה כמחאתו של העצמאי (זוכרים?) ארגון "קריים מיניסטר" ודומיו אשר מובלים בידי אותו "מילייה" של חבורת "ארץ ישראל הישנה והטובה" גרמו להם לצאת מהבית במהלך גאוני של "יעני נלחמים על הדמוקרטיה", "אין עתיד", "הכול מושחת" ועוד ועוד... כשהם ועוד רבים נפלו לזה.

עושים בהם שימוש. משלהבים אותם. פעם ראשונה מזה נצח בערך שיש לארגונים האלה דם צעיר. לא בכדי רובם הגדול בגיל של סבא וסבתא שלי. זה כל הסיפור בעצם. הפטרונות הישנה והמוכרת.

עושים בצעירים שימוש, הפכו אותם לכלי שימושי כדי להשיג את המטרה האמתית. שהיא למעשה להעיף לכל הרוחות את הצבור לו הם כל כך בזים מהשלטון.

איך אני יודע? ההיסטוריה מוכיחה לי זאת שוב ושוב ושוב.

הכול פשוט.
הכול אותו הדבר.

הכותב הוא יועץ תקשורת