מבחן סוף מסלול

שני ראיונות שנתן השבוע נתניהו לכלי תקשורת מעומק הבייס מאותתים למערכת הפוליטית שהבחירות מתקרבות.

ניצן קידר - ערוץ 7 , ג' בכסלו תשפ"א

בינתיים הכיסאולוגיה בתוך המפלגה גוברת על האידיאולוגיה. גנץ השבוע
בינתיים הכיסאולוגיה בתוך המפלגה גוברת על האידיאולוגיה. גנץ השבוע
צילום: דוד כהן, פלאש 90

צעד אחד של ראש הממשלה בנימין נתניהו הצביע השבוע על כך שישראל מתחילה להתכונן לבחירות. כשנתניהו הולך ומעניק מיוזמתו ראיונות לשני כלי התקשורת שאת קרנם הוא מנסה להעלות בכל דרך, ריח הבחירות עולה באוויר.

תאריך בוודאי עוד אין, אבל בעוד שבזירת הקורונה נתניהו מנסה לשוות לעצמו תדמית של מנהיג אחראי שמביא חיסונים מכל הכיוונים האפשריים ומוביל את המאבק בנגיף ביד רמה, בצד הפוליטי נדמה כאילו ראש הממשלה עושה הכול כדי שהממשלה שלו תתפרק ובתאריך שיהיה הכי נוח מבחינתו.

בכחול־לבן תוקפים מדי פעם ועושים קולות של מאבק, אבל רגע האמת האחרון בהחלט של המפלגה הזאת, זה שיכול לתת לה דחיפה קטנה למעלה מהמקום שבו היא נמצאת, עלול להתפספס.

המפלגה הזאת, שעשתה לנתניהו חיים קשים בנקודות מסוימות לאורך החודשים האחרונים, לא מצליחה להגיע להסכמה אפילו על שבירת הכלים. יש שיתופי פעולה נקודתיים ומועטים בדברים שטובים לכל הצדדים ותו לא. כולם מבינים שממשלת אחדות כבר מזמן אין כאן.

מבחינת כחול־לבן הדבר החכם שהם יכולים לעשות מבחינה פוליטית הוא לשבור את הכלים בתקופה הקרובה. במקום להתרפס - לפרק את הממשלה אם לא יהיה תקציב עד המועד שקבעו. כמפלגה שרוצה להיתפס כאחראית בתוך הממשלה, הציבור מצפה מכחול־לבן להגיד די. אלא שכמו ברבות מהמפלגות, גם בכחול־לבן לפעמים הכיסאולוגיה גוברת על האידיאולוגיה. חלק מחברי הכנסת מבינים שלא יחזרו עוד למשכן והמחשבות הן לא נטו אידיאולוגיה. והבוחר רואה, הוא לא עיוור.

ההזדמנות היחידה של כחול־לבן ללכת לבחירות ולצאת מנצחת באופן כלשהו היא על בסיס אי העברת התקציב בסוף חודש דצמבר. מי שיחכה לחודש מרץ הבא יקבל את נתניהו חזק יותר, עם מצב ברור יותר של יעילות החיסונים ועם ספינים משפטיים.

בנוסף לכך, אם עד עכשיו היינו בטוחים שנקעה נפשו של העם בבחירות רביעיות, נראה שעם ישראל כבר משלים עם הסיטואציה הזאת. משיחות שערכנו עם גורמים בשתי מפלגות בולטות, עולה כי בכירים במפלגות סבורים שהציבור הישראלי מבין כרגע, גם אם מדובר בתומכי נתניהו וגם אם מדובר במתנגדיו, שהבחירות שנתפסו עד לא מזמן כמיותרות לחלוטין אולי צריכות לצאת אל הפועל.

התקווה היא להשיג הכרעה ברורה, ולפי הסקרים היא נמצאת כרגע בעיקר בהישג ידו של הימין. אבל מי שמכיר את נתניהו יודע שמה שעוברת כחול־לבן עכשיו יעברו השותפות הבכירות גם בעתיד וזהותן לא משנה. הגיע הזמן לדבר על זה. הרי למפלגות החברות בקואליציה יש הישגים, אבל ברגע שקורה משהו חריג הכול תלוי בחסדי נתניהו. מי שלמדו את זה היטב בקדנציה הנוכחית הם ראשי המפלגות החרדיות. הם, שהיו רגילים שנתניהו מיישר איתם קו, גילו בקורונה שהמצב שונה. הידידות בין ראש הממשלה ובין היהדות החרדית האשכנזית קיבלה טעם קצת מר. בש"ס זהירים יותר כי דרעי יודע שחלק מכוחו מגיע מחיבוק הדוב לנתניהו.

הזחיחות של נתניהו בימים האחרונים נובעת מבשורת החיסון. מבחינה פוליטית הוא ירכב על החיסונים כל עוד הוא יכול, אבל מבחינה רפואית או בריאותית נראה שהמצב קצת יותר מסובך. החיסונים צריכים להגיע לכל האוכלוסייה ואז צריכה להיבחן ההשפעה שלהם. נתניהו מבקש שהמסקנה הסופית מכל זה תהיה כמה שיותר קרוב לבחירות הבאות.

לכחול־לבן יש הזדמנות פז להראות שיש להם אופי ולסנדל את נתניהו בעניין הבחירות. להיות מובילים ולא מובלים. הם יכולים וצריכים לשנות את השיח. הנושא לא צריך להיות נתניהו או לא נתניהו כראש ממשלה. הסיפור המרכזי הוא אנחנו, המדינה שלנו, העתיד שלנו, היציאה ממשבר הקורונה, חוק הגיוס, חוק הגיור ועוד שורה של נושאים כלכליים וחברתיים שהבחירות הבאות צריכות לעסוק בהם. בינתיים זה נראה בעיקר כאילו אנחנו שוב מתכנסים בחזרה למודל רק ביבי או רק לא ביבי.

תמיכה על חשבון רייטינג

אם נחזור לריאיון של נתניהו, נראה שראש הממשלה מנסה לבסס את דרכו לבחירות באמצעות הבייס שלו. מסר לעם מעבירים בריאיון בתחנות רדיו עם אחוזי האזנה גבוהים. נתניהו בוחר ללכת לתחנת הבית שלו שרייטינג אינו הצד החזק שלה, אבל פונה במובהק לבסיס הליכודי. כך גם לגבי ערוץ הטלוויזיה שנתניהו בוחר להתראיין בו רבות ועל הדרך מקדם אותו באופן מלאכותי. שם גם הוא יודע שמספר האנשים שהוא מדבר אליהם בשידור חי נמוך, אבל מי שכן מאזינים הם מהבייס שלו.

ראש הממשלה מחפש את ההבנה של גרעין המצביעים הבא אחרי אלה שילכו אחריו באש ובמים, והוא מוצא אותו בכלי תקשורת שמיישרים איתו קו גם כשהדבר פחות ראוי. במקומות האלה הוא יכול לנסות ולהצדיק בעיני מצביעיו את העובדה שהוא עושה כל צעד כדי לקצר את ימיה של הממשלה. לעם ישראל הוא עוד לא פנה, רק אותת באמצעות הריאיון שהבחירות הן עניין של זמן.

אבל ההיצמדות הזאת לערוצי המדיה המפרגנים והסימון של ערוצי מדיה ביקורתיים רק מוכיחים את העובדה שמדובר באדם שעסוק בחלק ניכר מזמנו בפוליטיקה קטנה, ראש ממשלה שעסוק בחשבונאות פוליטית ובהפעלת דובריו בהתנפלות על כל מי שמתחזק מעט בסביבתו. כל זאת במקום להקדיש את עיתותיו לדברים החשובים ביותר. למה נתניהו צריך להיות מעורב עד צוואר במחלוקת על הליכוד העולמי? אילו חשבונות יש לו עם דני דנון אחרי שהשניים שיתפו פעולה ארבע שנים ויותר? האם נתניהו חושש כל כך מדנון עד כדי איומים בהרחקה מהליכוד? האם בזה צריך להיות עסוק ראש ממשלה בישראל?

נתניהו הוא מדינאי גדול. ההישגים שלו בתחום לא יסולאו בפז. הסכמי אברהם יירשמו על שמו לעד ולא רק הם. אבל ברגע שהוא מסיר את הכובע המדיני וחובש את הכובע הפוליטי הוא הופך לאחד מראשי הממשלה שירדו לרזולוציות הכי נמוכות של מהלכים שמנהיגי מדינות לא עוסקים בהם ומשאירים ליועצים הפוליטיים.

ישראל, אם תצא לבחירות, צריכה מנהיגות אמיתית. מנהיגות שלא מתקטננת אלא מדברת אל העם בגובה העיניים. כל הזמן, לא רק במסיבות עיתונאים פומפוזיות או בלייב בפייסבוק. הציבור רוצה לשאול שאלות על הקורונה ולא לקבל נאומים. הוא רוצה תשובות ובעיקר הוא רוצה שיסתכלו לו בעיניים ולא ידברו אליו ממגדל השן הזחוח.

בליכוד טוענים על כך: "יאיר לפיד יהיה טוב יותר?". ובכן, ייתכן מאוד שהתשובה היא לא. אבל אין ספק שנתניהו צריך להשתנות ולראות לנגד עיניו את אזרחי המדינה ולא רק את הסיסמה "טובת אזרחי המדינה". בסיסמאות הוא אלוף. הציבור ראוי לקצת יותר מזה.

לא רק דיבורים

חברי כנסת בליכוד מנסים בימים אלה לגבש לובי לקידום הסדרה בהתיישבות עוד בטרם יתבצעו חילופי הממשל האמריקני בסוף ינואר. השבוע ערך חבר הכנסת אריאל קלנר כנס תחת הכותרת "מפעל ההתיישבות – דווקא עכשיו" ושני בכירים במפלגה, יו"ר הכנסת יריב לוין והשר זאב אלקין, היו ברורים מאוד.

לוין מדבר בשבועות האחרונים על כך שחייבים לנצל את חלון ההזדמנויות. "זה הזמן. אין טעם לחכות. בכנסת נמצא פתרונות כדי להוביל ולכנס את המערכות להגן על שטחי C. ישנה סוגיית הכבישים, אם לא יהיה תקציב מדינה צריך לחשוב איך לייצר פתרונות מדיניים. מדובר בצורך חיוני למי שגר כיום בהתיישבות. מדובר באתגרים שיש לפתור דווקא עכשיו".

ח"כ אריאל קלנר, יוזם הכנס, הגיע אליו אחרי שלילה לפני כן ישן בשא־נור, לשם עלה יחד עם גרעין מתיישבים ובעידוד ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן. הגרעין הספיק כבר לרדת מהמקום כדי לא לעורר מחלוקות עם מערכת הביטחון, אבל קלנר חושב שזו משימה שצריך לקדם. "הגיע הזמן שחוק ההתנתקות יעבור מן העולם", הצהיר והוסיף כי יקדם מהלכים בנושא כבר בקרוב.

השר זאב אלקין הוסיף לדברים: "אנו נמצאים בתקופת מעבר, רק לפני חצי שנה היינו בציפייה שנושא הריבונות יתממש בקרוב. לצערי זה לא המצב, בעקבות שינוי בעמדת הממשל בארצות הברית. עלינו להמשיך בשני מישורים: להמשיך את השיח בנושא הריבונות כתפיסת העולם של הימין. במקביל יש להבין את התקופה שבה אנו נמצאים. יש לנו עוד חודשיים של ממשל טראמפ ואנחנו לא יודעים מה יהיה עם הממשל החדש. אני מקווה שלא נחזור למדיניות אובמה. אני כן צופה לנו אתגרים".

שימו לב שכל המצוטטים כאן הם מהליכוד. ללוין ולאלקין יש גם גישה לראש הממשלה. ברור שהכוונות של חברי הליכוד טובות, אבל בינתיים נתניהו לא מקדם את הסדרת ההתיישבות הצעירה, מתחמק מפינוי חאן אל־אחמר וגם מביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון. הריבונות? נדחקה הצידה. בליכוד צריכים להציב לראש הממשלה דרישה ברורה שגם ענייני ההתיישבות יהיו על סדר יומו באופן פעיל, ולא רק לפרסם את קיומם של דיונים כאלה ואחרים. ציבור המתיישבים שהצביע לליכוד מחכה לתשובות. בינתיים התהיות רק הולכות וגוברות.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.co