זריקת עידוד

מנות החיסונים שעתידות להגיע לישראל במקביל למערכת הבחירות הצפויה מעניקות לנתניהו אופק אופטימי

יאיר שרקי , ד' בכסלו תשפ"א

ככל שמתקדם החיסון במעבדות, בנט יזדקק לחיסון פוליטי משלו. אילוסטרציה
ככל שמתקדם החיסון במעבדות, בנט יזדקק לחיסון פוליטי משלו. אילוסטרציה
צילום: iStock

התוצאות הפנטסטיות מניסויי החיסונים של חברות פייזר ומודרנה הגיעו שבוע אחד מאוחר מדי בשביל דונלד טראמפ, אבל בעיתוי מושלם בשביל בנימין נתניהו.

גם אם בני גנץ יקשיח את עמדותיו ויסרב להגיע לפשרה בעניין התקציב (מתרבים הסימנים שפניו להתקפלות נוספת, מתוך תקווה מופרכת שיצליח לשרוד את השנה שנותרה לו עד מועד הרוטציה), החשש של נתניהו מבחירות קרובות התפוגג.

אם לא יאושר תקציב המדינה בסוף החודש, הכנסת תתפזר אוטומטית והבחירות עצמן ייערכו בסוף חודש מרץ, לפי ההערכות וההבטחות - אחרי שהגל הראשון של מנות החיסון כבר יגיע לישראל. בהנחה ובתקווה שלא יהיו תקלות של הרגע האחרון, אל הקלפיות יגיעו אנשי הצוותים הרפואיים ואולי גם חלק מהאוכלוסיות בסיכון כשהם כבר מחוסנים, והמדינה כולה תהיה בשיא ההיערכות למבצע התחסנות נרחב.

נתניהו יעודד זקנים וילדים להתחסן, וכמובן יקבל בשידור חי את הזריקה, כשהוא מזכיר לכולם מי הימר על מודרנה ומי השתמש בקשריו ובקסמו כדי לעקוף בתור של פייזר. מי יודע, אולי גם ספוטניק 5, החיסון הרוסי שהדסה מעורבת בפיתוחו, עוד יוצע לציבור הישראלי בין שפע החיסונים שנחת עלינו. נתניהו כבר שוחח על האפשרות הזאת עם פוטין. גם כאן יוזכרו קשריו האישיים עם נשיא רוסיה.

בליכוד משוכנעים שעם חלוף הקורונה גם בנט יתכווץ חזרה לגודלו הטבעי, יפעת שאשא־ביטון תיעלם מהמפה, וגוש הימין – שעומד על 65 מנדטים יציבים בסקרים – ישוב ויתלכד מאחורי בנימין נתניהו. בינתיים האסטרטגיה להחלשת ימינה עובדת בשני ערוצים כמעט סותרים: מצד אחד אנשי נתניהו פועלים במרץ כדי להציג את בנט כשמאלן, פשרן וליברלי מדי בשביל האגפים התורניים בציונות הדתית.

המטרה היא לפצל ממנו את רשימת האיחוד הלאומי, מתוך תקווה שאם תהיה מפלגה ציונית דתית שתתמודד בנפרד (למי שהתגעגע לשיחות השלום בין סמוטריץ', רפי פרץ ואיתמר בן גביר בים המלח), בנט יאבד את הקידומת 2 ואת השאיפות להתמודד על ראשות הממשלה. במקביל, בקרב מצביעי המרכז שנדדו ימינה ינוהל קמפיין שיבקש להבריח מבנט את התומכים שחלקם מגיעים אפילו מחוץ לגוש, תוך אזהרה מפני עמדותיו הניציות והשותפות עם סמוטריץ'.

ככל שמתקדם המרוץ אל החיסון במעבדות, בנט זקוק נואשות לחיסון פוליטי משלו. כזה שישאיר איתו את המצביעים שנוהרים אליו בסקרים בחסות הקורונה, ויחסן אותם מקריאות הגעוואלד ופעלולי הדקה התשעים של נתניהו.

זה שיוצא עדיין נשאר

עשרה ימים חלפו בין ההכרזה על ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות לנשיאות ארצות הברית ברשתות הטלוויזיה האמריקניות ועד לשיחת הטלפון בינו ובין ראש ממשלת ישראל, ידידתה הקרובה ביותר של אמריקה. לשם השוואה, כשדונלד טראמפ ניצח את הילרי קלינטון לפני ארבע שנים, נתניהו היה מראשוני המנהיגים בעולם שהספיקו לברך את הנשיא הנבחר בבוקר שאחרי הבחירות, בתוך פחות מ־24 שעות, ולקבוע איתו פגישה.

אפילו את צמד המילים "הנשיא הנבחר" התקשה נתניהו לבטא השבוע בפומבי. כשנשאל על תוצאות הבחירות בארצות הברית, ציין ש"יש לנו מספיק פוליטיקה משלנו" והתפתל: "נאמר לי שבקרוב אשוחח עם הנשיא... אה, עם ג'ו ביידן, שאמור להתמנות לנשיא הבא". קשה להאמין שהגמגום היה תוצאה של הפתעה מעצם השאלה המתבקשת, וייתכן שזו דרך דיפלומטית מכוונת לצלוח את המצב הרגיש מול טראמפ.

נתניהו מכיר את היטב את המערכת האמריקנית, ועם כל אהדתו וקרבתו לנשיא שהכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן ובירושלים, העביר את השגרירות ופרץ את הדרך להסכמי השלום, גם הוא מבין שהסיכויים למהפך בתוצאות קלושים עד לא קיימים.

קשר העין של נתניהו עם הממשל היוצא לא נובע מסנטימנטים וחברות אישית אלא משיקול קר: בחודשיים הקרובים דונלד טראמפ עדיין יושב בבית הלבן כנשיא מכהן לכל דבר ועניין, אשר רשאי על פי החוקה האמריקנית להמשיך ולפעול בהתאם לשיקול דעתו.

השבועות שבין הבחירות לחילופי השלטון הם זמן רגיש במיוחד: הנשיא היוצא, משוחרר מכל מחויבות ושיקול אלקטורלי, יודע שזו ההזדמנות האחרונה שלו להשאיר חותם. בדרך כלל לא מקובל לעשות בתקופה הזאת צעדים דרמטיים או בלתי הפיכים, אבל טראמפ כבר הוכיח שהנוהג המקובל לא תמיד מחייב אותו, ובמקרה הזה יש לו ממי לקבל השראה: בשלהי כהונת אובמה, אחרי ניצחונו של טראמפ ורגע לפני חילופי השלטון, החליט הנשיא דאז שלא להטיל את הווטו האמריקני המסורתי על הצעה אנטי־ישראלית במועצת הביטחון של האו"ם.

ארצות הברית נמנעה באותה הצבעה, שעברה בתמיכת 14 החברות האחרות, וישראל עדיין מתמודדת עם המחירים המשפטיים של הרגע החריג ביחסים שבין ישראל לארצות הברית.

בכנס ירושלים של 'בשבע' שהתקיים בחורף שעבר סיפר נתניהו, ערב הבחירות כאן בישראל, שהמהלך הזה היה רק חלק מתוכנית גדולה יותר של אובמה. "כעבור עשרה ימים הייתה אמורה לבוא החלטה שנייה. ההחלטה השנייה אמורה הייתה לקבוע חובת נסיגה שלנו לקווי 67' עם תיקונים קלים, חלוקת ירושלים וכל השאר". לטענת נתניהו מי שבלם את ההחלטה הזאת היה פוטין, שהודיע כי יתנגד לה באמצעות הווטו הרוסי במועצת הביטחון.

טראמפ אינו צפוי לפזר אחריו מוקשים אנטי־ישראליים מהסוג הזה, אבל עם תמרון דיפלומטי נכון הוא עוד עשוי להשאיר מתנות פרידה יפות, מהשלמת הסכם שלום גם עם סעודיה ועד פעולה צבאית נגד איראן. נתניהו יעשה הכול כדי לא לקלקל את הסיכויים לכך. ישראל תרוויח, וגם קמפיין הבחירות של הליכוד לא יפסיד. את המחיר של חשדנות וקרירות מול הממשל החדש הוא ממילא ישלם.

באותו נאום בכנס ירושלים נתניהו גם סיפר אנקדוטה על "אדם שרץ עכשיו לנשיאות ארצות הברית, עוד ידיד שלי. קוראים לו ג'ו ביידן. מתמודד על הנשיאות מטעם הדמוקרטים. ידיד גדול של ישראל, אבל גם איתו היו לי פה ושם חילוקי דעות".

ראש הממשלה ציטט על הבמה, באוזני הקהל, קטע מתוך שיחה שנערכה בינו ובין ביידן כשהיה סגן נשיא על דמותה של המדינה הפלשתינית שהבטיח בנאום בר־אילן. "איזו מדינה זו תהיה?", שאל ביידן. נתניהו פירט ודיבר על שליטה קרקעית ממערב לירדן, שליטה במעברים הקרקעיים, שליטה במרחב האווירי ועוד. "אבל ביבי, זאת לא מדינה", זעק ביידן. "אמרתי לו: ג'ו, זה מה יש. ולא יהיה יותר מזה". נראה שאת הדו־שיח הזה נתניהו עלול לגלגל שוב בקרוב, הפעם מעמדה קצת פחות נינוחה.

לתגובות: 2sherki@gmail.com