יצא העוקץ, נכנס הדבש

המלחמה על פניו של צה"ל: לוחמי שמשון נשלחים שוב לכלא וצפויים להיות מודחים מלחימה בגלל אי גילוח הזקן

חגית רוזנבאום , ג' בכסלו תשפ"א | עודכן: 11:32

השתלטות שוטרי מג"ב על ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר
השתלטות שוטרי מג"ב על ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר
צילום: 'עוד יוסף חי'

דומה שכמעט אין ישיבה במגזר שדילגה על קיום ימי ההתרמה האינטנסיביים, המכונים בלעז צ'רידיי, כדי למלא את הקופה המדולדלת של המוסד או לאפשר לו בנייה והתרחבות בזכות נדיבות ליבם של אלפי תומכים ואוהדים.

מנהלי ישיבת 'עוד יוסף חי' ביצהר, לעומת זאת, זכו השבוע בתרומה חד־פעמית משמעותית לישיבה בלי להיזקק אפילו לשיחת טלפון אחת עם תורם פוטנציאלי. התורם, אם תהיתם, לא בדיוק נמנה על ידידי הישיבה, ואת הסכום בסך 400 אלף שקלים הוא ישלם כמי שכפאו שד.

במשך למעלה משלוש שנים התנהל בבית משפט השלום בירושלים תיק התביעה של ישיבת 'עוד יוסף חי' נגד מדינת ישראל ומשרד הביטחון. התביעה הוגשה לאחר כשנה וחצי שבהן שימשה הישיבה כבסיס לחיילי מג"ב בהוראת שר הביטחון דאז, בוגי יעלון. בצה"ל ובמשרד הביטחון החליטו לקשור בין אירועי 'תג מחיר' שהתרחשו באותה תקופה, כשברקע גם ההצתה בדומא, ובין תלמידי הישיבה ביצהר. עובדות והוכחות היו כנראה מיותרות מבחינת יעלון ושאר השותפים להחלטה, והם הוציאו צו תפיסה על קמפוס הישיבה.

במשך 14 חודשים גלו התלמידים והר"מים אל מבנה זמני, בעוד בקמפוס, שכולל כיתות, בית מדרש וחדר אוכל, התמקמו שוטרי מג"ב ועשו במקום כרצונם. אנשי הישיבה שביצעו גיחות קצרות אל המתחם במהלך אותה תקופה נחרדו למראה עיניהם: מול ארון הקודש בבית המדרש מוקמו מכשירי כושר, וקדושת המקום חוללה לחלוטין כשהחיילים מתייחסים למקום כאל מגורים צבאיים, על כל המשתמע מכך. נזקים התגלו בכל פינה: אריחי קרמיקה שבורים, חורים בקירות, פגיעה ברהיטים ועוד.

כשהסתיימה תקופת הענישה, והתלמידים החליפו את מקומם של אנשי מג"ב בבית המדרש, החליטה הנהלת הישיבה לא לעבור לסדר היום. הצעד הדרקוני והנדיר של החלת צו תפיסה צבאי על מבנה של ישיבה עורר בזמנו ביקורת, אבל בישיבה רצו שמי שקיבלו את ההחלטה גם ישלמו עליה. הישיבה החליטה לתבוע ממשרד הביטחון פיצוי בסך 900 אלף שקלים על הנזקים שגרמו החיילים בקמפוס. עו"ד אריה ארבוס, ממשרד ארבוס־קדם־צור, הוביל את התיק בבית המשפט, ונדרש לעבור משוכות לא פשוטות כדי לצלוח את התביעה הטעונה. "מבחינה משפטית היו שני קשיים", מספר עו"ד ארבוס, "ראשית, המדינה טענה נגד עצם הבעלות של הישיבה על המבנה וגם על הקרקעות. הם אמרו שהמבנה לא חוקי, ושאין להם גם זכות על הקרקע. שנית, במידה ומגיע פיצוי הייתה שאלה איך מגיעים לנוסחה של גובה הפיצוי, מכיוון שאין מנגנון פיצוי קבוע במקרים כאלה. זה מקרה נדיר והשאלה איך מעריכים את הנזקים".

אולם מעל כל אלו ריחפה בחלל בית המשפט טענה נוספת שאי אפשר היה לה להיאמר, אולם בשיח בין הצדדים והשופט ברי היה כי היא בעלת משקל כבד. "בתיק הזה היה מימד אמוציונלי משמעותי. ברור שצו התפיסה נעשה כצעד של ענישה כלפי הישיבה, אבל מצד שני אסור למשרד הביטחון להגיד את זה בגלוי", אומר עו"ד ארבוס, שמסביר כי הענשת אזרחים באמצעות צווים ביטחוניים היא צעד לא לגיטימי ולא קביל. צווים כאלה צריכים להיות מוחלים מטעמים ביטחוניים טהורים. נציגי המדינה רמזו לשופט כי הצו ניתן כעונש ראוי לתלמידים ולמורים במוסד וביקשו לרתום אותו לעמוד לצידם, אולם בפיהם ניסו להציג טיעונים מבצעיים שיצדיקו את הצו מבחינה ביטחונית.

"נלחמנו בזה קשה", משחזר עו"ד ארבוס, "הם ביקשו לקשור בחורים מהישיבה לכל מיני תיקים. שלחנו לאלוף שאלון מעמיק שבו היה עליו לפרט בדיוק במה מואשם כל אחד, ומדוע הוא קובע שאירועים מסוימים קשורים לבני הישיבה". במשרד הביטחון נבהלו ונסוגו: "הם ביקשו להימנע מההליך החודרני שהכנו להם ומחקו את הטענה להצדקת עצם הצו".

טענות המדינה נגד הזכויות בקרקע וחוקיות המבנה זכו לסט של טענות משפטיות שהפילו גם את קו ההגנה הזה. נותרה רק המחלוקת על גובה הסכום, כאשר כל אחד מהצדדים הציע סכום שונה. הפשרה שהתקבלה לבסוף הייתה הסכום שקבע שמאי מומחה מטעם בית המשפט. "בסופו של דבר", אומר עו"ד ארבוס, "מרגע שהמדינה חויבה לשלם, זה כבר לא באמת משנה לה מה הסכום. הניצחון מבחינתנו, והכישלון מבחינתם, הוא עצם זה שהם צריכים לשלם על הצו. ההתמודדות הייתה בעיקר עם הקונספט שמותר להם להעניש את הישיבה בצורה כזאת, והחיוב שלהם בתשלום הוא התשובה לכך. אני משער שאם מי שקיבלו את ההחלטה, מבוגי יעלון ועד ניצן אלון, היו יודעים שזה יסתיים כך, הם לא היו מוציאים את הצו. כשהם משלמים לישיבה כסף, העוקץ כבר יוצא מהעונש והופך אותו לדבש".

בישיבת 'עוד יוסף חי' מברכים על ההחלטה ועל האמירה שמאחוריה, לא פחות מאשר על סכום הכסף עצמו. הכסף אומנם נצרך, הם מדגישים, שכן מזה עשר שנים המדינה מסרבת לתקצב את המוסד והוא מתקיים על תרומות בלבד. אולם האמירה היא מעבר לכך: "שר הביטחון חשב שבאמצעות הצו הוא ישתיק אותנו אחת ולתמיד. ישבו עלינו חזק אז", מספר מנחם בן שחר, איש הישיבה, "הם חשבו שזה ירגיע את אירועי תג מחיר אבל זה לא עזר, הישיבה לא קשורה לזה ואדרבה - היא גורם מרגיע. אגב, זו לא ההתנכלות הראשונה לישיבה. גם עם צאת הספר 'תורת המלך' הם התנהלו בצורה מטורפת נגד הכותב, נגד רבנים שכתבו הסכמות, כולל מעצרים וחקירות. ברור שיש פה ניסיון חריג להשתיק אותנו. אבל עכשיו הם רואים שזה לא עובד.

"נכון שלישיבה יש אמירה ציבורית שמאתגרת את המדיניות של מדינת ישראל, יש פה קול צלול ואמירה יהודית, אבל מי שיש לו קושי עם זה מוזמן לבוא ולדון איתנו על הדברים. אנחנו שמחים שההחלטה לפצות אותנו על צו התפיסה תבהיר שלא זו הדרך. בין יהודים אסור להתנהל בכוח ובמריבות, רק בדיבורים. אנחנו מזמינים את כל מי שרוצה לקיים את השיח הזה".

סטירת לחי

השבוע פורסם כי במסגרת מלחמתו המשונה של צה"ל במערכה הקריטית על פניהם של הלוחמים, הורה מפקד בא"ח גולני למפקדים ולקצינים לגלח את זקניהם, זאת לאחר שהוראה דומה ניתנה לחיילים הפשוטים מוקדם יותר. הקרב המתמשך הזה גבה לאחרונה את חירותם של שלושה לוחמי גדוד שמשון, שסירבו להתגלח ונשלחו לכלא. השלושה הספיקו כבר להשתחרר לאחר שריצו את עונשם, אולם הסיפור רחוק מלהגיע אל סיומו. למטה המאבק למען פטור־זקן נודע כי השלושה, ששבו מעשרה ימים בכלא, הועמדו שוב בפני הוראה לגלח את זקנם, בגיבוי איומים של מאסר נוסף וכן הדחה מתפקידי לוחמה. על פי הדיווחים שקיבלו במטה המאבק, אחד הלוחמים ערק לאחר שסירב להיכנס לכלא פעם נוספת, והשני קיבל פטור רפואי זמני. ככל הנראה החייל השלישי נכנס שוב לכלא. מקורות בבסיס מספרים כי הוחלט להדיח את השלושה מתפקידי לחימה. יצוין כי שלושה חיילים אחרים בגדוד נשפטו ונכנעו. הם הסכימו להתגלח מכיוון שלא רצו לסכן את יציאתם לקורס מפקדים. עם זאת הם מדווחים על ירידה במוטיבציה לשרת. יצוין כי בעוד מפקד גדוד שמשון מנהל מלחמה נגד המזוקנים בגדודו, הרי שבגדוד השכן 'נצח יהודה' מחולקים פטורי זקן בקלות רבה.

בר פינטו, מנהל המאבק למען פטור־זקן לכולם, אומר בתגובה לפרשה: "להדיח חיילים מלוחמה כי הם לא מוכנים לגלח את זקנם זה אבסורד. מצער שדווקא בימים אלו צה"ל מחליט לנהל את המלחמות שלו נגד החיילים המזוקנים ולא נגד האויבים האמיתיים. הם באו לשרת את המדינה ולהגן עליה, ולאף מפקד בצבא אין לגיטימציה להחליט שהזקן הוא לא חלק מזהות החיילים, גם לא למג"ד שמשון. המדיניות הזאת לא רק שפוגעת בחירותם הבסיסית לגדל זקן, אלא מובילה לזעם על המערכת ולירידה חמורה במוטיבציה".

מפיצי נוגדנים

בשקט בשקט, בלי תהודה תקשורתית רבה מדי, החרדים שעברו על בשרם את מחלת הקורונה מחליטים שהמחיר האישי ששילמו יהפוך לתרומה לכלל האוכלוסייה. במסגרת מבצע התרמה שהחל בשבוע שעבר ונמשך השבוע, מגיעים בחורי ישיבות חרדיות להדסה עין כרם ובתהליך שאורך כשעה תורמים פלסמה הכוללת נוגדנים לקורונה שפיתחו לאחר שעברו בעצמם את המחלה. הנוגדנים יסייעו לחולים אחרים להתמודד עם הנגיף.

איתמר רבינוביץ', תלמיד ישיבת איתרי, מספר כי בראש השנה הייתה בישיבה התפרצות של הנגיף בקרב התלמידים. "לא הבנו מה מקור ההדבקה, כי היינו סגורים כמעט הרמטית בישיבה, עם קפסולות ומסכות והכול. לפני ראש השנה קמו שמונה בחורים בוקר אחד עם חום גבוה ותסמינים. בתוך כמה שעות התברר שהם חולים בקורונה, מה שהביא את שאר תלמידי הישיבה להיבדק. התוצאות גילו הדבקה המונית – כ־90 אחוזים היו חיוביים לנגיף".

כשחזרו התלמידים לזמן חורף לאחר החגים, כשהקורונה כבר מאחוריהם, הם גילו את האפשרות של בדיקות סרולוגיות שיאבחנו למי יש רמת נוגדנים מספקת כדי להיות תורם. בשיתוף עמותת יד אברהם ובית החולים הדסה עין כרם, ניגשו הבחורים בזה אחר זה לביצוע הבדיקות. רשימת התוצאות נתלתה על פתח בית המדרש, והבחורים שהתבררו כמתאימים לתרומה ניגשו בשמחה לביצוע ההליך. עד כה כ־20 בחורים תרמו נוגדנים בבית החולים. "נכון, חלינו בקורונה, אבל אחר כך שאלנו איך אפשר לתעל את זה, להפוך את השלילי לחיובי", מספר רבינוביץ'. "כששמענו על האפשרות הזאת, לא היה אחד שלא קפץ כדי לבדוק התאמה לתרומה. כולם נרתמו לעניין".

הליך התרומה מתרחש גם בישיבות נוספות שבהן הייתה התפרצות, כמו למשל ישיבת 'נתיבות חוכמה – וולפסון'. בחורי שתי הישיבות נפגשו בהדסה עין כרם וגילו שהם עוברים תהליך משותף. אולי כעת, מי שבחרו לתייג את החרדים כמפיצי מחלות יגלו שבעצם מדובר במי שתורמים תרומה מיוחדת במינה לחברה.

לתגובות: Hagitr72@gmail.com