שלום לכם, שמי שושנה עזרי, עכשיו קמתי מימי ה'שבעה' הקשים על בעלי היקר, איש של חסד ומרביץ תורה לרבים בצפת אשר נלקח מעמנו בחטף, הוא הסתלק לעולם שכולו טוב מותיר אותי ואת ילדיי כאן המומים וכאובים.
ברצוני דוקא להתחיל מהתחלה, לפני כחצי שנה, בעלי הרב משה עזרי הלך להשתתף בשמחת החתונה לאחיין שלנו, הוא התכונן בשמחה, והלך לשמח חתן וכלה, אלא, שבמהלך השמחה, בפתע פתאום הוא עבר אירוע לבבי.
לא אשכח את הטלפון שבישר לי כי בעלי מפונה במצב קשה לבית החולים, הייתי פשוט בהלם, כל כך דאגתי לו, מיד הגעתי לבית החולים וראיתי אותו במצב קשה מאוד, מה לא עשינו עבורו, קרענו שערי שמים לרפואתו ואכן בחסדי שמים הוא התאושש אט אט.
לפני כחודשיים כבר היו דיבורים שבעלי כבר יוכל להשתחרר הביתה, איזו התרגשות זה היה בעבורי ובעבור ילדי, פשוט בכינו מהתרגשות. ציפינו ליום הזה שהוא יחזור לבית. הכנו בעבורו חדר מיוחד שישרת אותו בתקופה הקשה הזו, הילדים כבר הכינו שלטים של ברוכים הבאים וברוך רופא חולים.
אבל אז, בפתע פתאום הוא נפטר, הרגע ששמעתי על כך לא יישכח ממני לעולם, לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי איך להמשיך, ליבי קפא בקרבי, ופשוט בכיתי, בכיתי כמו שלא בכיתי מעולם, בכיתי על משה בעלי הצדיק שהיה ואיננו.
בכיתי על הילדים שמעכשיו יהיו יתומים, בכיתי על מר גורלי, אשה אלמנה קשת יום. בעלי נפטר, והשאיר אחריו חובות כבדים, אין לי מושג איך להתמודד עם זה, אין לי אור, פשוט הכל חשוך מסביבי, אני מרגישה שאין לי כבר כח, הכל נפל עלי כל כך פתאומי.
אבל אין ברירה, זהו הברירה היחידה שנותרה לי, אני פונה אליכם יהודים יקרים, רחמנים בני רחמנים, אנא תעזרו לי, אנא תעמדו לימיני בשעה הקשה הזו, תעזרו לי להרים את הראש מעל הגלים, תעזרו לי שאראה קצת אור בתוך החושך הזה.
כשאני כותבת את השורות הללו אני פשוט בוכה, בוכה מעומק ליבי, כי באמת אין ברירה אחרת, אני מתחננת. אנא. יש לי שניים עשר ילדים, מתוכם שישה שלא יזכו שאביהם יוביל אותם לחופה, תחשבו עליהם, תחשבו עלי, אני ממש בוכה ומתחננת תעזרו לי, תעזרו לי לשרוד את התקופה הזו.
מודה לכל מי שיעזור לי, תזכו למצוות. שושנה עזרי.
