שאלת השאלות: את מי לחסן ראשונים?

הרב יובל שרלו לערוץ 7: לפני הדיון על אתיקה וקדימויות לקבלת החיסונים יש לוודא שהאמון בין הציבור לממשלה קיים. בלי זה הדיון מיותר.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ג' בכסלו תשפ"א

חיסון לקורונה
חיסון לקורונה
צילום: ISTOCK

הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר וראש ישיבת אורות שאול, מתייחס בראיון לערוץ 7 לסוגיית הקדימויות בחיסונים ותרופות, לקראת כניסתם של החיסונים למערכות הבריאות בארץ ובעולם.

את תשובתו לסוגיות האתיות העולות בהיבט חיסוני הקורונה פותח הרב שרלו במעין הקדמה כשהוא קובע כי אמנם קיימות שתי סוגיות אתיות מרכזיות, אך ישנה אחת הקודמת לשתיהן והיא "יצירת האמון שאכן הולכים לעסוק בעניין בזווית האתית והמוסרית".

לטעמו של הרב שרלו "האמון הזה נשבר". להערכתו נקבל תשובה מטרידה מאוד "אם נשאל את הציבור כמה נפעל לפי סדרי קדימויות מוסריים או לפי קרבה לצלחת, בעקבות אירועי ליל הסדר והפער בין מה שהמנהיגות דרשה מאחרים לבין מה שהיא דרשה מעצמה".

מאחר וכך, "חשוב לבנות מערכת שתפעל לטובת האומה וביושר, ולא לפי עקרון הקרבה לצלחת או למזרק, לא לפי העיקרון שמי שיש לו יכולת לקחת". הרב שרלו מעלה חשש שללא בניית אמון שכזה "הרבה דיונים אתיים על סדרי קדימויות יישארו רק במערכת האקדמית והויכוחית בעוד רמת האמון הירודה תגרום לכך שהכול יהיה בלוף".

ואולי הסוסים כבר ברחו מהאורווה ולא ניתן עוד בפרק זמן קצר כל כך לשקם את האמון הציבורי בהנהגה? "אם זה המצב אז אין טעם בויכוח הציבורי, כי זו תהיה העמדת פנים של דיונים אתיים כשהכול מתמוטט, אבל אני מאמין בצלם אלוהים שבאדם ובשיקום האמון גם במדינה כולה. יש אפשרות לתיקון ויש אפשרות לתשובה. אני פונה ליראי השמים שבין חברי הכנסת שיראו את שליחות ניהול המדינה בצורה אתית מוסרית כמשימה חשובה".

לאחר שאלה עקרונית זו נותרות ההתלבטויות האתיות עצמן סביב החיסון ועליהן מפרט הרב שרלו ומציין ראשונה את דילמת הקדימויות בקבלת החיסון, וכאן, הוא אומר, ברור ש"בראש ובראשונה צוותים רפואיים במובן הרחב, כולל כוח העזר ועובדי ניקיון ועוד, גם כי הם הכי חשופים לפגיעה וגם כי הם הכלי להתמודדות עם נזקי הנגיף", אך "מכאן והלאה יש שתי אסכולות. אחת אומרת לפי הסיכון, לקבוע גיל וממנו ומעלה וכל מי שיש לו מחלות שהן גורמי סיכון". להערכתו של הרב שרלו בפועל "לא תהיה ברירה אלא ללכת בדרך הזו".

אך עם זאת קיימת גם אסכולה נוספת הסוברת שיש להקדים על פי מדד השליחות הציבורית, "ככל שאדם קרוב לשירות הציבור צריך להציל אותו קודם. הדרך הזו הייתה אולי יותר טובה אלא שהיא לא ישימה. אם נתחיל לעשות דיוקים של מי נצרך ומי לא נצרך לא נוכל להתגבר על זה". המשמעות היא שהפרקטיקה מובילה לעמדת האסכולה הראשונה.

"שאלה נוספת שעלתה בימים האחרונים היא שאלת כפיית החיסון. זו שאלה מרתקת שכדאי להוריד מהשולחן כי פרקטית היא בלתי אפשרית. יש תפיסה מוטעית אצל גורמי שלטון שאם נעביר חוק או נקבע משהו זה ישנה מציאות. זה לא עובד בפרקטיקה", קובע הרב שרלו, אך עם זאת הוא סבור שיש לקיים את הדיון העקרוני והמרתק סביב הנושא:

"אם מי שלא מתחסן מסכן את הציבור בוודאי שלציבור מותר להגן על עצמו ולכפות את היחידים, עם זאת יש גם זכויות לאדם שלא יכניסו לגופו חומרים שלדעתו מזיקים לו. אני סבור שמכל הפרוצדורות הרפואיות חיסונים הם המהפכה המשמעותית ביותר של עולם הרפואה, אבל לא כל דבר המערכת יכולה לכפות".

מאחר וכך, סבור הרב שרלו כי "אנחנו לא כופים אבל ניתן להטיל הגבלות, מי שלא התחסן לא יוכל להגיע למקום שבו יש סכנת הדבקה גדולה. זו גם אחריות מוסרית של אותו אדם".

עוד ביקשנו את התייחסותו של הרב שרלו לשאלה אותה העלה ביל גייטס בדבר קדימות בחיסונים למדינות ששילמו מבעוד מועד, מה שממקם בתחתית התור מדינות עניות שלעיתים הן גם אלה שבהן ההדבקה היא הרבה ביותר.

גם כאן סבור הרב שרלו שהשאלה לא פרקטית לחלוטין כיוון ש"המדינות תדאגנה לעצמן לפני שהן דואגות לאחרים, אבל יש גם יסוד תורני מרתק על חייך הקודמים לחיי חברך, מותר לחברה לדאוג לעצמה פני שהיא דואגת לאחרים. יחד עם זאת זה צריך להיות מידתי. אם מדובר באנשים עם סיכון מאוד נמוך בחברה שלנו לעומת סיכון גבוה מאוד אצל אחרים, אז זה לא חייך מול חיי אחרים, אלא פינוקך לעומת חיי אחרים וראוי להפריש תקציבים כדי לאפשר חיסונים גם שם".