יש מפגש ויש מפגש

'גם הרב עובדיה נפגש עם רפורמים' קראו הכותרות באתרי החדשות הדתיים לאומיים. האם זה באמת דומה למפגש של הרב מלמד איתם?

אלחנן משה , ה' בכסלו תשפ"א

שיח בין הרב אליעזר מלמד והרבה הרפורמית דלפין הורווילר
שיח בין הרב אליעזר מלמד והרבה הרפורמית דלפין הורווילר
צילום: ועידת מקור ראשון

לפני כמה חודשים נפגש הרב אליעזר מלמד, ראש ישיבת הר ברכה ורב היישוב, ת"ח ומרביץ תורה גדול, שלי אישית אין בכלל זכות להביע דעה עליו- עם רבה רפורמית, במפגש וירטואלי בוועידת 'מקור ראשון'. דבר מחודש שלא פגשנו יותר מידי עד כה.

על זה לפחות אני מקווה שמסכימים איתי.. (זה דבר שראינו עד כה מקסימום עם רבנים שכל דרכם היא כזו, אלו מהסוג שרק לא מזמן פרסם אחד מהם חוברת הדרכה למשפחה הלהט"בית בניגוד לכל המסורות עד היום, ובניגוד בלתי ניתן לטשטוש גם להלכה).

לפני כשבועיים, כתב הראשל"צ הרב יצחק יוסף מאמר בקובץ התורני 'בית יוסף', בו עסק בנושא המפגש עם רבנים רפורמים.

בתוכן דבריו ומצורת ההתבטאות שלו היה מובן שדבריו מכוונים באופן ספציפי לרב מלמד שליט"א, והם היו עם רמזים קשים לאפשרות של נידוי על דבר כמו מפגש עם רפורמים. אבל כרגע לא בזה אני רוצה לעסוק. לא בזה עסקה התקשורת הדתית לאומית.

העיתונאים הסרוגים, באתרים השונים, נהנו לעסוק מיד בעצם ההתייחסות השלילית של הרב יצחק יוסף בנושא - עוד לפני צורת ההתבטאות - וכך אעשה גם אני.

מה כל כך הלהיב אותם? מציאה מיוחדת. בארכיון עיתון 'דבר' נמצאה כתבה, משנת 1977, בה מסופר על מפגש של אביו של הרב יצחק יוסף- הרב עובדיה, אז הראשון לציון והרב הראשי לישראל- עם לא אחרים מ...נציגי הרפורמים!

התלהבות הגדולה אחזה בעיתונאים הסרוגים, שהחלו להפיץ את הידיעה. 'לידיעת הרב יצחק יוסף: מי נפגש עם הרפורמים?' שאלה הכותרת בניסוח לא יותר מידי מכבד באחד האתרים..

וזהו. ברגע שחשפנו שאביו של הרב יצחק יוסף נפגש בעצמו עם נציגי הרפורמים- ממילא אין לבנו זכות דיבור בנושא...

אז בואו. השוואות זה יפה, ואפשר ללמוד מהן הרבה ולהקשות בעזרתן. אבל אפשר גם לבדוק האם הקושיה היא קושיה בכלל, האם חשבנו מה רמת הדימיון לפני שהכרזנו על הדימיון בין הצעד שעשה האב, הרב עובדיה, לבין הצעד של הרב מלמד שנגדו כתב בנו של הגר"ע, הרב יצחק?

כי הדימיון היחיד שאני מצאתי הוא: מפגש בין רב לנציגים רפורמים.

***

נפתח מצד התקופה: הרב עובדיה נפגש עם נציגי הרפורמים בתקופה שונה בהרבה. לא אומר שאז הייתה זו תנועה אורתודוכסית.. מצבה היה גרוע כבר אז, אבל עדיין- רחוק מהמצב בימינו.

לחידוד ההבדל, לדוגמה: מדובר בתקופה בה היהדות הרפורמית אסרה באופן נחרץ נישואי תערובת.

ולא זו בלבד-המפגש התקיים בשנת 1977. שנה בה עדיין הייתה בתוקף החלטה שהתקבלה ב-1973 ב'איגוד העולמי ליהדות מתקדמת'- הגוף העליון שריכז את הקהילות הרפורמיות בעולם כולו- לפיה הגוף לא רק שמתנגד לנישואי תערובת אלא אף "מתנגד לכל סוג של השתתפות במאורע כלשהו הקשור לנישואי תערובת"(!). ההחלטה התקבלה ברוב של שני שלישים מרבני האיגוד!

זו דוגמה אחת, ושמאוד משקפת. כי אם בתנועה הרפורמית כסמל עסקינן- הרי שנישואי תערובת זה אחד הנושאים המרכזיים.

אפשר להוסיף לכך גם את ההכרה בזוגות להט"בים שלא הייתה קיימת בקהילה הרפורמית עד אותה שנה (לא עלה בידי לברר אם עד לפני המפגש או לאחריו. אבל בכל מקרה- גם אם לפניו- היה זה בצורה דיעבדית לחלוטין, ושנים לאחר מכן רבנים רפורמים עוד לא ערכו 'טקסי חתונה' לזוגות להט"בים)

בימינו אין כבר גבול שלא נפרץ, אין עוד מה לפרוץ. זוגות מעורבים הם חלק בלתי נפרד מהקהילה, כך גם זוגות חד- מיניים. וכך גם בעוד ועוד תחומים. אז האם אפשר בכלל לדמות את התקופה ההיא לימינו?!

*

אלו היו דוגמאות המשקפות את הידרדרותה של התנועה ביחסה לדת, ובשינויים בנושא ספציפי ועוד נושא ספציפי כזה או אחר. אבל באופן כללי- כל התנהלותם כקהילה השתנתה! אנחנו מדברים על המציאות של לפני 40 שנה. אז הרפורמים לא דחקו את היהדות האורתודוכסית לפינה בכל נושא שהוא!

הם לא חיפשו אז הכרה כמו שהם מחפשים היום. הקהילה הרפורמית הייתה באמריקה ובעוד מקומות (בישראל היו באותו הזמן קהילות מעטות), והתעסקה בעיקר בעצמה. איפה שהיא. הם עוד לא נלחמו וחיללו את הכותל, לא השתיקו רבנים שבסה"כ אמרו דעת תורה בנושאים שונים ע"י תביעות בבג"ץ (ואל תספרו לי שהתביעות מגיעות כי הרבנים האלה מדברים נגדם. הם תובעים גם על התבטאויות שלא קשורות אליהם. סתם תופסים טרמפ על כל אמירה בנושא להט"ב או ערבים).

הרפורמים של אז היו דבר צדדי יחסית, רחוק ממנו. הרפורמים של היום מחפשים הכרה בהם כזרם לגיטימי ביהדות, ונלחמים בצורות של השתקה בכל מי שלא מכיר בהם ובכל דבר שיש בו ריח של קדושה או של המסורת היהודית האמיתית כפי שמוכרת לנו במשך דורות.

***

ולתוכנם של המפגשים, בקצרה:

בין שני המפגשים קיים הבדל שמים וארץ. בעוד הרב עובדיה בזמנו הבהיר לנציגי הקהילה את עמדתו ומהי דרך התורה, "פנה לרבנים הרפורמים להתקרב ולקרב את קהילותיהם ליהדות הנאמנה, ואמר כי בעניין הגיור העניינים מתנהלים בהתאם להלכה הקבועה מימי משה רבינו עד היום" (ציטוט מעיתון 'דבר').

הרב מלמד, לעומת זאת, נפגש עם הרבה על מנת להכיר וללמוד אחד את השני, ולשמוע את עמדתה ועמדת הציבור אותו היא מייצגת. וכדבריו במפגש: "אני מרגיש כאילו הייתה פרידה ארוכה וצריך להשלים קצת, לספר מה קורה וללמוד אחד את השני, אנחנו אחים. בעיני זה המניע הבסיסי ביותר למפגש. לכן עוד לפני הדיונים, מעניין אותי לדעת איך חיים, מה המסגרת של הקהילה, איך לומדים, מה צורת הלימוד, מה הקשר עם הנוצרים והמוסלמים, ואני בטוח שכל השיחות הללו יחכימו מאוד. עוד לפני שאנחנו חותרים למה להגיע צריך להשלים קצת פערים חסרים".

ובעצם: יש לאן ולמה להגיע. אנחנו מכירים בכם ורוצים גם להכיר אתכם. בואו נשמע איך משתפים פעולה ומגיעים לעמק השווה בתחומים אפשריים- ע"י הכרת ושמיעת הדעות השונות.

***

שוב- אינני בא לומר מילה אחת על הרב מלמד. אין לי את הזכות (ואני גם בהחלט מעריך אותו). אינני בא להביע עמדה גם ביחס לצעד שעשה- יכול להיות שיש לו הסברים לדעתו, לשיטתו ולדרכי הפעולה בהן הוא נוקט. ובכל מקרה- את זה יעשו גדולי הדור (ובעניין הזה- בתקווה שהציבור ילמד להבדיל בין אמירותיהם של זקני הציונות הדתית נגד מעשים לבין דעתם על האנשים, ולא יזעק בקול נשבר שיש כאן 'מסע הסתה'..).

באתי רק להסביר ולחדד את ההבדל בין המקרים. להבהיר שלרב עובדיה לא היה שום מחשבה להכיר ברפורמים או לקבל אותם כזרם ביהדות, אלא לבקש מהם 'לקרב ולהתקרב ליהדות הנאמנה'. רק רוצה לבקש מכם, חברים, לא לקפוץ על כל פיסת מידע בלי לערוך השוואה מדוייקת. ולבדוק אם זו בכלל קושיה על השני/ ראייה לשיטתך- או שהקשר בינה לבין המקרה שלפנינו הוא מקרי בהחלט.

ואגב, כדאי גם לא לקפוץ בראש ולכתוב נגד תלמיד חכם עצום כרב יצחק יוסף, בצורה מזלזלת, רק כי אתם חלוקים על דעתו. לא כל תלמיד חכם צעיר בן שלושים (ובטח שלא כל כתב, גם לא בן 60) ראוי להכניס את ראשו בין ההרים ולתת מוסר לראשון לציון. לא על עצם האמירה (בפרט שהטענה מופרכת, כנ"ל), וכן, גם לא על הניסוחים- אפילו שגם לי הם קצת צרמו.

הכותב הוא אלחנן משה, תלמיד ישיבה גבוהה