הצעקה הדוממת של בני הנוער

כהורים לילדים מתבגרים, נהיה יותר קשובים למה שהם אומרים, וגם למה שהם לא אומרים ולעיתים זועקים בלי קול.

הרב אריאל שיוביץ , ו' בכסלו תשפ"א

הרב אריאל שיוביץ
הרב אריאל שיוביץ
צילום: הלל ליברמן

אז ב"ה אנחנו בשלבי סיום של הסגר השני. מעונות וגני הילדים נפתחו, בתי ספר בשלבי פתיחה מתקדמים ואט אט חוזרים ל'שגרת הקורונה' שכבר הספקנו להכיר.

אבל האיום של חזרה לסגר שלישי מרחף מעלינו ובישיבות התיכוניות ובתיכונים עוד לא הספקנו לחזור-להתחיל את שנת הלימודים. הדיבור על המגפה בשיח הציבורי סובב סביב ה"מגפה הבריאותית", "המגפה הכלכלית" אולי גם סביב הפגיעה בלמידה של כיתות א'-ב'.

אבל יש מימד נוסף ומאוד משמעותי למגפה שלא מקבל במה והתייחסות מספיקה, "המגפה החינוכית" ואם נדייק יותר "המגפה החינוכית לבני הנוער".

האתגרים בגיל הנעורים הם גדולים ובתקופה הקורונה הם מועצמים ומוכפלים.

בגיל הנעורים הנער מגבש זהות משלו, נפרדת מהוריו. הוא לוקח אחריות הולכת וגדלה על חייו, ובמקביל הוא יוצר שייכות חברתית לבני גילו.

לצורך תהליכים אלה, לעיתים הנער יוצר הבדלות מהוריו על ידי חיזוק האני העצמי שלו, הוא נזקק למרחב פרטי ואישי. בנוסף הוא לומד את הקודים של המערכת החברתית ובונה בקרבו את היחס המתאים למערכת זו.

אולם בתקופה זו של התמודדות עם מגפת הקורונה, בני הנוער נדרשים לשבת שעות רבות ללמידה מקוונת מול המחשב, דבר שמהווה מענה חברתי נמוך.

קושי נוסף שמתעצם בלמידה המקוונת הוא שעות המסך הגדלות בהם המתבגר נדרש להתמודדות עם אתגרי עולם האינטרנט - קדושת העיניים והמחשבה, ביטול זמן ושאר פיתויים ועולם תוכן בלתי נגמר שיש לרשת להציע.

צורך אחר שהנער מתקשה למצוא לו מענה בקורונה הוא הצורך בהבדלות מהוריו ובניית הזהות שלו. עקב ההגבלות על התקהלות וקיום מפגשים חברתיים הנער שוהה שעות מרובות בבית עם הוריו מהם הוא לא מצליח לקבל מענה, ואף לעיתים נוצרת תקשורת מורכבת וקשה שעלולה להגביר את המתח הנפשי ותחושת הבדידות אצל הנער.

בקרב בני הנוער לעיתים עולה התחושה שאין למה לקום בבוקר.

ה"חיות" של החיים נעלמה, ההווי נלקח מהם ומה שנותר זה לדבר בטלפון, לעשות עוד שיחת זום, והם הולכים ונמוגים.

אז בואו נקשיב לצעקה הדוממת של בני הנוער. נהיה קשובים לקשיים ולמורכבויות שהם חווים בתקופה זו.

נעזור להם להביא לידי ביטוי את הכוחות שלהם בבית, בישיבה, בקהילה, בחברה, במדינה כולה, נעשה ככל האפשר על מנת לאפשר להם להתקהל באופן בטוח ומיטבי, נפגש במרחבים הפתוחים בליווי מחנכים ומורים ונדע להצמיח נכונה את כוחותיהם המיוחדים.

כהורים לילדים מתבגרים, נהיה יותר קשובים למה שהם אומרים, וגם למה שהם לא אומרים ולעיתים זועקים בלי קול. כאנשי חינוך- נפעל בכל דרך, במסגרת הכללים המותרים ע"י משרד הבריאות- לשמור על שלומם הנפשי של תלמידינו, לייצר אינטרקציות חברתיות בכל דרך מותרת. ולהקשיב. גם לדממה.

הנוער של היום זה העתיד של מחר. בואו נהיה שם בשבילם.