הפלסטינים נגד המרוקאים

מוטב להבהיר לכל מי שספק בליבו. שטחי יו"ש מהווים חלק מהארץ, לא כך הדבר בנוגע לריבונות מרוקו על סהרה המערבית ורוסיה על קרים

אל"ם (מיל') טל בראון , ו' בכסלו תשפ"א

אבו מאזן
אבו מאזן
צילום: רויטרס

שלושה עשורים החזיקה הפסקת אש ושרר שקט יחסי בתווך ובחסות האו"ם, בין מרוקו לארגון השחרור הסהראווי, הידוע בכינוי חזית ה"פוליסריו", הנאבק לעצמאות סהרה המערבית. בשבת ה-14 בנובמבר 2020  הכריז מזכ"ל הארגון, ברהים גאלי, על "חידוש המאבק המזוין בהגנה על הזכויות הלגיטימיות של עמנו", משמע- ביטול הפסקת האש ואיום במלחמה באזור המוגדר כשנוי במחלוקת בצפון מערב אפריקה.

הודעת הפוליסריו הגיעה כתגובה למהלך צבאי מרוקני שהחל יום קודם לכן במטרה להבטיח את תנועת המסחר החופשית, שהופרעה מזה תקופה על ידי כוחות הפוליסריו, בכביש הגישה המקשר בין מרוקו למאוריטניה שכנתה. המהלך הצבאי המרוקני נתפש על ידי הפוליסריו כבלתי חוקי, המפר את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים בשנת 1991 בחסות האו"ם בנוגע לאזור החיץ השנוי במחלוקת- גוארגורת.

מלך מרוקו, מוחמד השישי, הזהיר ב-16 בנובמבר, לאחר שיחה עם מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש, כי ארצו נותרה מחויבת להפסקת האש אך תגיב ב"יד קשה ביותר" על כל מתקפה בסהרה המערבית, זאת למרות הכרזת הפוליסריו כי המלחמה תימשך עד לסיום "הכיבוש".

בשבוע החולף דווחה סוכנות הידיעות הרשמית של מרוקו כי הצבא הגיב לירי של הפוליסריו לאורך אזור החיץ בו מסיירים כוחות האו"ם, שלא גרם לנזק או לנפגעים. מאידך, בפוליסריו דיווחו על גיוס אלפי מתנדבים למאבק המזויין ועל לחימה עזה לאורך חומת ההגנה המרוקאית, המשתרעת לאורך 2,700 ק"מ וחוצה את סהרה המערבית. 

רקע לסכסוך

אזור סהרה המערבית נכבש על ידי מרוקו בשנת 1975 לאחר שהשלטון הקולוניאליסטי הספרדי נסוג מהשטח. חזית הפוליסריו, תנועת גרילה סוציאליסטית שהוקמה בשנת 1973 במטרה לאלץ את ספרד לשחרר את סהרה המערבית ונתמכה על ידי אלג'יריה, פתחה בתגובה לכיבוש המרוקני במלחמה לעצמאות 'הרפובליקה הערבית הדמוקרטית הסהראווית', ואף הכריזה בשנת 1976 על עצמאות שהוכרה על ידי האיחוד האפריקאי ואחרים.

האו"ם סייע ותיווך בין הצדדים שהשיגו הפוגה בקרבות בשנת 1991, מתוך הבנה כי יתקיים משאל עם בו יוחלט אם תושבי סהרה המערבית יבחרו בעצמאות או באיחוד עם מרוקו. משאל העם לא התקיים עד כה, בעיקר משום ששני הצדדים טרם החליטו מי נחשב כעם הילידי בשטח המדובר, שלו תינתן הזכות להשתתף בהצבעה על עתיד השטח שבמחלוקת. כתוצאה מהסכסוך המתמשך נותרו בידי מרוקו כ-80 אחוז מהשטח המדובר, דבר שהותיר אלפי עקורים מתושבי סהרה ליד העיירה טינדוף באלג'יריה.

המשא ומתן בנוגע לשטח השנוי במחלוקת, בהשתתפותן של מרוקו, הפוליסריו, מאוריטניה ואלג'יר, תקוע מאז 2019 בעקבות פרישתו של המתווך מטעם האו"ם על רקע בריאותי. על כן ממשיכה מרוקו לדבוק בטענתה כי סהרה המערבית היא חלק בלתי נפרד מהממלכה בה חלה ריבונותם ומציעים אוטונומיה לתושבי השטח שבמחלוקת. 

הפלסטינים שוב מסתבכים

הפלסטינים ידועים כמי שנוהגים להמר בעקביות על הסוס הלא נכון, להחמיץ הזדמנויות הנוגעות להם אך להתערב בעניינים לא להם ובכך להרגיז את מנהיגי ערב. הפעם החליטו גורמים פלסטינים שונים להתערב בענייניה של מרוקו ולפרסם הודעות מבולבלות וסותרות שמעצבנות את שלטונות מרוקו, לא פחות.

בתחילת השבוע שחלף נאלצה השגרירות הפלסטינית במרוקו להתנער מהודעת התמיכה במאבק הפוליסריו שפרסם "ארגון הנוער הפלסטיני", ועורר משבר בין מרוקו לרשות הפלסטינית. 

השגרירות טענה כי ההודעה אינה משקפת את עמדתה הרשמית של הרשות הפלסטינית, התומכת באחדותה ובטחונה של מרוקו על אדמתה.

עם זאת, ביום שלישי שעבר, צוטט השגריר הפלסטיני לאלג'יר, אמין מקבול, בראיון לעיתון אלג'ירי כמי שמביע תמיכה בפוליסריו. לטענתו הצהרת השגרירות הפלסטינית במרוקו אינה מייצגת את העמדה הרשמית של הרשות הפלסטינית וכי הרשות לא הגיבה להתפתחויות האחרונות במערב הסהרה. בהמשך דבריו הבהיר השגריר מקבול כי הפלסטינים נותרו מחויבים להחלטת האו"ם למציאת פתרון מדיני מוסכם לסכסוך במערב הסהרה, ואף הביע תקווה כי "אחינו המרוקאים והאלג'יראים יפתרו את הסכסוך ויחיו יחד בשלום ובשלווה".

סוכנות הידיעות המרוקנית דווחה כי תמיכתו של מקבול בפוליסריו עוררה זעם רב בקרב מרוקנים רבים. כן דווח כי בעבר נצפה מקבול מתרועע בציבור עם חברי הפוליסריו, צעד שנתפס על ידי המרוקנים כתמיכה פלסטינית בארגון.
ביום שלישי האחרון, בניסיון להקל על המתיחות שנוצרה, פרסם משרד החוץ הפלסטיני ברמאללה הצהרה לפיה הרשות הפלסטינית לא מתערבת בענייניהן הפנימיים של מדינות ערב. 

למרות הצהרה זו, הטיחה מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של הכוחות העממיים במרוקו, ביקורת חריפה ברשות הפלסטינית משום שזו לא תמכה במפורש בעם המרוקאי במאבקו "הצודק" בחזית הפוליסריו. המפלגה המרוקאית אמרה כי "הניטרליות לכאורה" של הפלסטינים בסכסוך היא "פגיון מורעל" נגד מרוקו, שתומך זה זמן רב בסוגיה הפלסטינית ובהקמה של מדינה פלסטינית עצמאית.

משמעויות

הפלסטינים נתפסים שוב בקלקלתם, ככפויי טובה, צבועים ושקרנים על ידי אחיהם הערבים. הווי ידוע כי הפלסטינים מתערבים מזה עשרות בשנים בענייניהם הפנימיים של מדינות ערב הקרובות והרחוקות כאחת. אמנם לערבים זיכרון ארוך טווח, אך לא יזיק אם מדינת ישראל בעלת "הזיכרון הקצר" תמנף הזדמנויות מדיניות מעין זו, בכדי להזכיר למדינות ערב כי: הפלסטינים ערערו את משטרו של המלך חוסיין בירדן עד לגירושם מהממלכה בעקבות מאורעות ספטמבר השחור בשנת 1970;

הפלסטינים ערערו את המשטר הלבנוני לאחר שגורשו לשם מירדן והתבססו בין היתר בדרום לבנון באזור שכונה "הפתחלנד", עד שגורשו ממנה לתוניסיה לקראת סוף מלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982; הפלסטינים הביעו תמיכה נלהבת במשטר העיראקי תחת הנהגתו של הרודן סדאם חוסיין עת פלש זה לשכנתו כווית, תמיכה שלא נס ליחה גם ברבות הימים והגינויים לכאורה מצד בכירי הרשות, כפי שמוכיחה אנדרטה שהוקמה בקלקיליה בשנת 2017 לזכרו של סדאם עם הכיתוב "פלסטין ערבית מהים ועד הנהר" בה ניתן לצפות בשטח או באתר של ממר"י. לאור עברם והתנהלותם עד כה של הפלסטינים בזירה המזרח תיכונית, נראה כי ידם עוד נטויה לרעה בבחירתם בצד הלא נכון של המפה.

באמצעות אירוע דיפלומטי זה, יכולה ישראל לקדם ולחזק את יחסיה עם מרוקו לקראת השלב הבא בנורמליזציה, ברוח השלום המנשבת בקרב מדינות ערב המתונות. הרי מצבה של ישראל ביחס למרוקו בהקשר מהותם ומשמעותם של השטחים המוכרים כאזורים במחלוקת וההתנהלות בהם- טובה יותר. 

פתחון הפה המרוקני ביחס לזכותם של הערבים הפלסטינים על שטחים בארץ ישראל תתפרש עתה כלא פחות מאשר פאתטית. בעוד שהרכב האוכלוסייה בסהרה המערבית שהייתה בשליטה ספרדית, הינו ברברי- סהרווי ברובו לצד מיעוט ערבי, אזי בשטחי בקעת הירדן, יהודה ושומרון הייתה נוכחות יהודית מוכחת במשך אלפי שנים. נוכחות שחודשה עת החלה שיבת ציון בעת החדשה, עוד בטרם הומצא העם הפלסטיני על בסיס ערב רב של חמולות מקומיות, נוודים ומהגרי עבודה ערבים, ואף טרם שחרור האזורים המדוברים מהכיבוש הירדני בשנת 1967. 

הזדמנות נוספת היא להזכיר לערבים, לאו"ם ולמנהיגי אירופה הנאורים כי חומות בטחון ארוכות ואפקטיביות לא פחות ממוקמות גם במדינות ערב המתונות נוכח רמת סיכון ופגיעות פחותה מזו בישראל. זאת, בין היתר, מפאת הימצאותם של מרחבי התראה ותמרון עצומים לעין שיעור מאשר מורדות גב ההר של יהודה ושומרון בואכה כביש 6.

לסיום מוטב להבהיר לכל מי שספק בליבו כי בעוד שטחי יהודה, שומרון ובקעת הירדן מהווים חלק בלתי נפרד מהארץ המובטחת לעם ישראל, ככתוב בכל ספרי הקודש של הדתות המונותאיסטיות ואף בהחלטות בינלאומיות כזו של ועידת סן רמו משנת 1920, לא כך הדבר בנוגע לריבונות מרוקו על סהרה המערבית כשטח שנוי במחלוקת, ריבונות רוסית על חצי האי קרים או תורכית בקפריסין.