פגישת הרב מרדכי אליהו ויונתן פולארד

לרגל הסרת ההגבלות מיונתן פולארד: רשמים מהפגישה הראשונה שלו עם הראשון לציון הרב מרדכי אליהו בביקור הראשון לפני 28 שנים.

הרב שמואל זעפרני , ו' בכסלו תשפ"א

פולארד
פולארד
צילום: רויטרס

בשעת כתיבת שורות אלו, מתחיל אחינו יהונתן פולארד את שנתו ה-22 בכלא האמריקאי. במהלך עבודתו כחוקר מודיעין בצי של ארצות הברית נחשף יהונתן למידע מודיעיני אשר עסק ביכולות הלחימה הגרעינית של כמה ממדינות ערב, כגון עירק, אירן, סוריה ולוב.

מידע זה היה בעל חשיבות עליונה לביטחונה של מדינת ישראל שהרי כל היכולות הגרעיניות במדינות הנ"ל פותחו כנגד ישראל.

יהונתן ראה כי ארה"ב איננה מעבירה מידע הכרחי זה עבור הגנתה של ישראל. לאחר מאמצים רבים להעביר את החומר דרך הממונים עליו שחסמו את העברת המידע, החליט יהונתן, מתוך אחריות עמוקה לאזרחי מדינת ישראל, להעביר את החומר בעצמו, וכך הפך להיות הסוכן הרשמי של המדינה. מידע זה איפשר למדינת ישראל להיערך היטב לאיום הבלתי קונבנציונלי של מלחמת המפרץ.

במכתב שכתב מהכלא בתחילת מאסרו, שבו הסביר את המניעים להעברת המידע לישראל, כתב בין היתר: "מעדיף אני להעלות רקב בכלא, מאשר לשבת ח"ו שבעה על מאות אלפי ישראלים, שעלולים היו למות בגלל פחדנותי".

על יהונתן נגזר מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם – עונש חמור ביותר שאין לו תקדים בארה"ב . על העברת חומר מסווג למדינת בעלת ברית כשאין כל כוונה לפגוע בארה"ב, העונש המקובל הוא 2-4 שנות מאסר.

הרב מרדכי אליהו זצ"ל
יוסי זמיר, פלאש 90

המקום שבו שוהה יהונתן פולארד כיום הוא כלא בוטנר בצפון קרוליינה. כלא זה נחשב אחד המקומות השמורים של אמריקה. בביקור הראשון של הרב אצל פולארד הוא שהה עדיין בכלא מריון שבמדינת אילינוי, בו היה אסור לפני למעלה מארבע עשרה שנים. כלא מריון הוא המקום השמור ביותר בארה"ב.

כדי לקבל את האישור לביקור בכלא מריון, נדרשה עבודת הכנה של חצי שנה מראש. לבסוף הורשו לבקרו שלושה בלבד: מרן הראש"ל הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א, יו"ר השדולה למען שחרורו של יהונתן, וכותב שורות אלו.

קודם לביקור, נפגשנו עם נשיא ארה"ב רולנד רייגן, ולאחריו טסנו לבוסטון לפגישה עם האב הרוחני של הנשיא בוש – הקרדינל לאו. כל זאת כדי שיעשו כל שביכולתם למען שחרורו של יהונתן.

עשרות קילומטרים לפני הכלא התגלה לעינינו שטח קרקע ענק מגודר. בנקודת המפגש בין הכביש לגדר ניצב צינור שמראהו מוזר, ולידו שלט עם הוראות באנגלית: "עצור! מסור פרטיך דרך הצינור. אזהרה! התקדם רק אחרי קבלת האישור".

מסרנו את פרטינו דרך הצינור, שהתברר שהוא משמש מיקרופון, והתקדמנו. אחרי קילומטר נוסף נעצרנו שוב – עוד צינור עם שלט. במהלך נסיעתנו אל מתחם הכלא הפנימי נאלצנו לעצור שמונה פעמים לצורך מסירת הפרטים.

הגענו אל שער המתחם הפנימי, שם קיבלו את פנינו הנציג הבכיר של הכלא ועמו קצין הדת של הכלא. הנציג הבכיר תדרך אותנו בשורה של הנחיות לפני הכניסה לכלא עצמו.

אם בכל כניסה למבנה ביטחוני בישראל מוצב גלאי מתכות, בכניסה לבית הכלא האמריקני, מוצבים מספר מכשירים כאלה, כל אחד משוכלל יותר מקודמו.

לפני כל המכשירים הללו, ניצב בכניסה מעין שער אלקטרוני – שתי דפנות ומזוזה ממתכת מבריקה. זהו השער האלקטרוני המשוכלל ביותר בעולם. ההוראות ידועות לכל המבקרים: יש להסיר את כל מכשירי המתכת שעל הגוף ולהשאירם בחוץ.

"המכשיר שלפניכם רגיש ביותר לזיהוי מתכת; ראו הוזהרתם", מודיע הבודק הביטחוני, "למי יש פלטינות או סתימות זהב?", הוא שואל. "שימו בקעריות הללו את המשקפיים שלכם, החגורות, העטים, המטבעות וכיוצא בזה. כל חפץ ממתכת שיש עליכם – השאירו בקערית. אחרי שתעברו את הבדיקה המשיכו לתחנה הבאה", מצווה הבודק.

יו"ר השדולה עובר ראשון דרך השער – והמכשיר מצפצף. הבודק מחפש בכיסיו ולא מוצא דבר. לבסוף התגלה שבנעלו יש אבזם מתכת קטן. הוא חלץ את נעליו ועבר שוב דרך השער – והנה קול דממה דקה.

נותרנו שניים, הרב ואני. עברתי – והמכשיר צפצף. השארתי את המעיל בקערית ועברתי – והנה שקט. התברר שבכיס מעילי היה יומן הכרוך בסלילי ברזל קטנים. הותרתי את היומן בקערית ועברתי. כעת הגיע תורו של הרב.

הרב נתן לי את המשקפיים (כדי שהנס שעוד רגע יתרחש – לא יראה מוזר), אך הותיר על גופו את הגלימה, השעון, העט והחגורה. הוא עבר דרך השער – ומשום מה הגלאי לא צפצף. הבודק הסתכל וראה שלגלימה יש רוכסן. הבודק אחוז הפליאה הביט מקרוב ושאל בתמיהה: "רגע, זה רוכסן ברזל; למה לא צפצף?".

"מה הוא מדבר?", שאל אותי הרב.

אני מספר לרב. הרב פותח את הרוכסן בחיוך: "ומה עם זה?", הוא שולף את העט, "ומה עם זה?", ומציג את השעון והחגורה. לרגע הבודק נדהם אך מייד נרגע. "כנראה יש תקלה במכשיר", אמר. הוא לקח את שעונו של הרב, והנה צפצוף אחד ארוך.

הרב נתבקש בנימוס לחלוף שוב על פני הגלאי. רגע המבחן מתקרב. קהל הנוכחים דומם בהתרגשות כבושה. הרב פוסע את המרחק הקצר שמפריד בינו לבין המכשיר. כמה צעדים ספורים שמלווים במבטים מתוחים. הגה לא נשמע. הרב חוצה את קו הגלאי, הקו שמפריד בין הנגלה לנסתר.

קול דממה דקה נשמע; המכשיר לא צפצף.

המפקד נעץ מבט המום ברב.

קצין הדת של הכלא התחיל לשיר. אני נועץ בו מבט פליאה: "מה אתה שר?", והוא משיב: "אתה יודע תנ"ך? אנחנו הנוצרים, יודעים. כשהיהודים ראו נסים על הים, כשיצאו ממצרים – הם אמרו שירה, גם אני שר". לאחר מכן הוא שותק לרגע, כאילו מעכל את המעמד. "אני בכלא הזה שש-עשרה שנים, ומעולם לא ראיתי דבר כזה!", הוא מוסיף, אחוז התרגשות, "זה אדם קדוש!".

קיבלנו אישור להיכנס. אבל הדרך אל יהונתן עוד לא תמה. שישה שערים נוספים עברנו. כל שער כזה הוא למעשה שער כפול. המבקר עובר דרך השער הראשון וננעל בתא קטן. בתקרת התא מקובעת מצלמה המעבירה את תמונתו לבדיקה. רק אחרי קבלת האישור, נפתח השער הקדמי והמבקר יוצא למסדרון ארוך שבסופו עוד שער כפול – וחוזר חלילה. המשכנו וירדנו שלוש קומות מתחת לאדמה.

הגענו ליהודי בצינוק.

כדי להבין מעט את התנאים הנוראיים השוררים שם, זאת יש לדעת: אחרי חודש של התנהגות טובה מקבלים האסירים פרס – בקבוק מיץ טבעי ושוקולד. יהונתן, שידע על הביקור, שמר את כל הפרסים שקיבל במשך חצי שנה. על שולחן-התא הקטן, הממוסמר לרצפה, פרש מפה לבנה והניח את הפרסים ככיבוד לכבוד הרב.

התיישבנו. התחושה הייתה שבמקום זה אין שביב של חופש. מצלמות וידאו על התקרה, מצלמות בכל פינה בחדר. סוכן מיוחד מסוכנות הביון האמריקאית, האפ.בי.אי יושב עמנו. על השיחה עם יהונתן מוטלות מגבלות מחמירות. אסור לנו לשוחח עם יהונתן בעברית, אלא באנגלית בלבד. הסוכן המיוחד מבין עברית ומאזין לכל מילה. רק לרב ולי מותר לדבר עברית בינינו.

הרב נתן לו במתנה סידור תפילה מהודר בעברית ובאנגלית ובהקדשה כתב: לה"ה יונתן פולארד הי"ו. שא שלום וברכה מירושלים עיה"ק ת"ו. לב עם ישראל נתון אליך, משתתף בצערך ומקווה לתשועה. "ותשועת ה' כהרף עין".

הקב"ה ימלא משאלות לבך לטובה, לשמחתך ושמחת ידידיך. ה' עמך בכל אשר אתה עושה. בברכה, חתימת יד קודשו.

הבולשת דרשה לקרוא את ההקדשה בטרם אישרה את הגשת הסידור.

לאחר שיהונתן סיפר מעט על קשייו, אמר לו הרב שאנשים שונים משתדלים בעבורו. "אדם צריך לפעול בשני כיוונים", הוסיף הרב, "יש חוקי טבע, אך יש גם אמונה בנס. יוסף הצדיק הלך לישון כאסיר, וקם כמלך".

הביקור אצל יהונתן ארך שלוש שעות. מאז קיבל עליו יהונתן את הרב כרב וכמורה דרך. מאז ביקרנו אותו בכלא בוטנר שבצפון קרוליינה עוד שבע פעמים. בכל ביקור אתה מוצא לפניך יהודי עם עוצמה בלתי רגילה, נבון, שקול ומיושב בדעתו.

הרב שמואל זעפרני הוא ראש ישיבת ההסדר המאירי. את הדברים כתב בספרו "דורש טוב לעמו"