חנוכת האנדרטה לדיפלומטים חסידי אומות העולם
חנוכת האנדרטה לדיפלומטים חסידי אומות העולם צילום: חיים צח / לע"מ

לפני 139 שנה, ב-25 לנובמבר 1881, נולד אנג'לו ג'יוספה רונקאלי, לימים, האפיפיור יוחנן 23, המכונה "האפיפיור הטוב". מקום הולדתו הוא עיירה קטנה וציורית ליד ברגמו, באיטליה ושמה סוטו-איל-מונטה.

שלא כמו קודמו בכס הקדוש, האפיפיור פיוס ה-12, שנולד לתוך משפחה בעלת ייחוס וקשרים הדוקים עם הכנסייה, רונקאלי גדל בקרב משפחה דלת אמצעים. הוריו היו עובדי אדמה קשי יום ולהם 13 צאצאים.          

ב-1904, רונקאלי נהיה כומר ובמקביל סיים את לימודי הדוקטורט שלו במשפט קאנוני ומיד לאחר מכן מונה לשמש כמזכירו האישי של הבישוף של ברגמו, עד מותו של האחרון ב-1914.

לאחר שורה של תפקידים מגוונים, רונקאלי מונה בסוף 1934 כנציג אפוסטולי בטורקיה וביוון וכארכיבישוף ראשי בבולגריה ושם מתחיל הפרק בו בא לידי ביטוי אהדתו לעם היהודי. אוזנו הייתה קשובה לדרמה שהתחוללה באירופה וברוח זו היא רקם קשר קרוב עם מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל, ובראשם חיים ברלס.  המצוקה היהודית הדהדה בליבו. הוא שלח דו"חות לממונים עליו בוותיקן עם תיאורים מפורטים על רדיפת היהודים ובקשות המנוסחות בצורה דיפלומטית ומנומסת לקבל מתווה הצלה.

בקשותיו זכו להתעלמות או לתגובה מתחמקת ועל-כן הוא החל לפעול באופן עצמאי ובדרכים שונות במאמץ להציל חיים. פעולותיו כללו העברה באמצעות הדואר הדיפלומטי של תעודות הגירה לפלסטין ומסמכים אחרים של הסוכנות היהודית המיועדים למפעילים מטעמה, לעמיתו, הנונציו בבודפשט, מונסיניור אנג'לו רוטה, אשר לימים הוכר כחסיד אומות העולם. הוא גם פנה למלך בולגריה, בוריס בבקשה מפורשת למנוע את גירוש יהודי בולגריה למחנות הריכוז.

כמו-כן, רונקאלי תיווך מול הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים את העברת ילדים פליטים דרך סלובקיה. עדויות מסוימות שלא זכו לאימות סופי רומזות שהוא אף שלח "תעודות טבילה" להונגריה לצורך חלוקתם אצל היהודים הנרדפים על-ידי הנאצים ועוזריהם המקומיים.

בשנת 2011, הקרן ע"ש ראול ולנברג, אותה ייסדתי בסוף המאה הקודמת, העבירה ליד ושם תיק עב כרס עם תיעוד של העזרה שרונקאלי השיט ליהודים ועם בקשה להכירו כחסיד אומות העולם. לדאבון הלב, יד ושם בחר שלא לטפל בבקשה בטענה שרונקאלי אכן עשה מעשים אצילים אך "הוא לא סיכן את מעמדו הדיפלומטי ולא נענש על-ידי ממוניו". למרבה האירוניה, ראול ולנברג עצמו, לא סיכן את מעמדו ולא ננזף ע"י ממוניו. הוא אכן שילם את המחיר האולטימטיבי, אך זו פרשה נפרדת כי הוא נחטף וסביר שגם נרצח על-ידי הסובייטים.

לאחר המלחמה, בהיותו נונציו בפריז, ולבקשת חבר משותף, הכומר ממוצא יהודי, אלכסנדר גלסברג (לימים, חסיד אומות העולם) הוא נפגש עם ד"ר משה סנה, אשר ביקש את עזרתו בתיאום פגישה עם מזכיר המדינה של הוותיקן, דומניקו טרדיני,  לקראת ההצבעה באו"ם לחלוקת פלסטין. הדבר נודע לי  בשנת 2008 מפי של מי שכיהן כמזכירו האישי של ד"ר סנה, השר לשעבר יאיר צבן.

לפי הנחיותיו של משה שרתוק שרת, ד"ר סנה ביקש לשכנע את טרדיני שלא להתערב בשיקולן של מדינות אמריקה הלטינית (רובן היו קתוליות אדוקות, הנתונות להשפעת הוותיקן), שנטו להצביע בעד החלטת החלוקה. ד"ר סנה ידע את גישתו של רונקאלי וביקש ממנו לארגן פגישה עם טרדיני. רונקאלי נענה לבקשה ואירגן את הפגישה המיוחלת. הוא אף נסע לרומא כדי להיות קרוב לד"ר סנה בזמן הפגישה וכך לטפל בכל בעיה שעלולה לצוץ.     איתם גם היה הכומר גלסברג.

ד"ר סנה אכן נפגש עם טרדיני שהקשיב בקשב רב אך סירב להתחייב. יאיר צבן שמע מהכומר גלסברג שרונקאלי נשמע מודאג לאחר הפגישה ולחש לאוזנו של חברו: "הנה, לאפיפיור פיוס ה-12 הייתה הזדמנות לכפר על המחדלים שלו, ולא ניצל אותם".

בדיעבד, ניתן להסיק שד"ר סנה הצליח במשימתו והוותיקן נתן יד חופשית למדינות אמל"ט, שכן רובן הצביעו בעד החלטת החלוקה של האו"ם 181 שהתקיימה ב-29 לנובמבר 1947,  וכך נסללה הדרך להקמת המדינה.

ב-1958, כאפיפיור יוחנן ה-23, רונקאלי הטביע חותם ייחודי בכל הנוגע לשיפור היחסים בין נוצרים ליהודים.  לפני 55 שנה, תחת האפיפיור פאולוס ה-6, הכנסייה הקתולית פרסמה את נוסטרה אאטטה (בזמנים שלנו), אשר אומצה ע"י מועצת הוותיקן השנייה, שכונסה ע"י האפיפיור יוחנן ה-23 ב-1 לאוקטובר 1962. רונקאלי היה הכוח המניע מאחורי ההכרזה הזו. בטיוטה הראשונה הוא התמקד ביחסים בין הנצרות ליהדות, תוך כדי שחרור היהודים מהאשמה הקולקטיבית על צליבתו של ישו.

רונקאלי גם דאג להשמיט מתפילת יום השישי הטוב משפט שהתייחס אל היהודים כאל בוגדניים, וכן קטעים אחרים שציינו את "עיוורונם ועקשנותם של היהודים בסירובם להכיר בישו כמשיח". הוא גם הוסיף הצהרה בעלת משקל בה צוינו העוולות שנעשו נגד היהודים בעבר ובהווה ופסיקה כי "מי שמתאב או רודף יהודים פוצע את הכנסייה הקתולית.

כאמור, בשלושה שלבים שונים של חייו, רונקאלי תרם תרומה שלא תסולא בפז לקירוב הלבבות בין היהדות לנצרות. תחילה, הוא עסק בהצלת נפשות. בפרק השני, הוא נרתם למאמצים להקים את מדינת ישראל. בסוף ימיו הוא הכתיב שינוי מהפכני בהכירו את העוול שדתו גרמה לעם היהודי בהאשימו כקולקטיב למותו של ישו.

מעטים האנשים שפעלו כה רבות למען היהודים בכלל ומדינת ישראל בפרט, לא כל שכן בקרב הכנסייה הקתולית שבזמנים ההם, יחסה אל היהודים, היה מפלה, בלשון המעטה.

אני שוב קורא ליד ושם לשקול מחדש את פעולתו של רונקאלי בזמן השואה ולהכירו כחסיד אומות העולם.

הכרת הטוב היא אחת מיסודות החשובים ביהדות. אני מצפה ממדינת ישראל שתכיר תודה לאנג'לו רונקאלי ותעלה על נס את מורשתו, תוך הנחלת ערכיו לדורות הצעירים.

 

הכותב מייסד הקרן הבינלאומית ע"ש ראול ולנברג, עמותה העוסקת בהכרת הטוב באמצעות שימור והפצת סיפורי אנשים שהצילו יהודים בשואה

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו