
הוועדה לקידום מעמד האישה תדון היום (שני) בדו"ח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בנושא: "צל מגפה: השלכות משבר הקורונה על נפגעות ונפגעי אלימות מינית".
בדיון יוצגו נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית שחושף את נתוני הפגיעה המינית לתקופת הקורונה ולשנת 2019.
מהדו״ח עולה כי בעקבות משבר מגפת הקורונה, זינק מספר הפניות למרכזי הסיוע ב-24% ביחס ל-2019. עיקר העלייה התרחשה בגל הראשון (אפריל-יוני 2020), אז התקבלו במרכזי הסיוע 16,515 פניות – גידול של 37% ביחס ל-2019.
הגידול החד ביותר התרחש בחודש יוני – 43%. זאת, על רקע היציאה מהסגר שהקלה על הפנייה לסיוע. העליות הגדולות ביותר נרשמו במסל"ן, מרכז הסיוע שבנגב – עם עלייה של 103% בתקופת הגל הראשון, ושירות הסיוע הארצי בווטסאפ, שרשם עלייה של 95% באותה התקופה.
עלייה ניכרת נרשמה גם במספר התלונות למשטרה בגין פרסום והפצת סרטונים ותמונות מיניים ("חוק הסרטונים").
מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, אמרה לקראת הדיון: "בעקבות משבר הקורונה, חווים מרכזי הסיוע עלייה של עשרות אחוזים במספר הפניות. גם בימי שגרה, ביותר מדי בתים בישראל מתקיימת מציאות יומיומית של פגיעה מינית. הסגר, שנועד לשמור על ביטחוננו, הפך את הבתים המסוכנים למסוכנים יותר, היווה טריגר להצפת הטראומה בקרב נשים וגברים רבים שמתמודדים עם טראומה על רקע פגיעה מינית, וגם הוביל לחשיפה של פגיעות בילדות ובילדים בבתים רבים. עם זאת, לצערנו, צריך לקחת בחשבון שמה שנחשף עד עכשיו הוא רק קצה הקרחון. מניסיוננו, את מרבית ההשפעה של מצבי חירום קשה לזהות בזמן אמת. את ההשלכות של המשבר הנוכחי נמשיך לראות במשך חודשים ואף שנים. בחרנו להקדיש את הדוח שלנו להשלכות האלו, כדי להתחיל ולהבין את המשימה הגדולה שלפנינו".
"אנו מוקירות את האמון הרב שניתן בשירותים של מרכזי הסיוע, אך מאוכזבות מאוד מאוזלת היד של הרשויות. איך ייתכן שמכל 10 תיקי אונס, יותר מ-9 ייסגרו בלי כתב אישום? מתי מעט אוזרים את הכוחות להגיש תלונה, רק כדי שייטרקו בפניהם את הדלת. הנשים, הגברים, הילדות והילדים האלו הם העיקר, אבל לצידם, אלפי פוגעים נהנים מן ההפקר, פשוטו כמשמעו, ונשארים חופשיים כדי לפגוע גם בילד, הילדה או האישה הבאים".
יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, ח"כ עודד פורר: "בשנה זו נחשפנו לפרשת תקיפתה המינית המזעזעת של נערה צעירה באילת, בידי מספר גברים. פרשה זו הדגישה את העדר זמינות טיפול רפואי מהיר והולם לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באיזור אילת, ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. כפועל יוצא, פעלתי בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, כמו גם בוועדת הכספים, לתקציב לחמישה חדרים אקוטיים נוספים, שיספקו לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית גישה לטיפול רפואי ייעודי, במקום הקרוב למקום מגוריהן".
"לצערי, כיום רק כ 13.7% מהנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, המגיעים לקבלת עזרה במרכזי הסיוע ובבתי החולים, מחליטים להגיש תלונה במשטרה. הם חוששים, בצדק, מהתחקיר במשטרה, מהעימות מול תוקפיהם ומהצורך לחוות מחדש את התקיפה במתן עדות בבית המשפט. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת אחוז מגישי התלונה במשטרה קטן אף יותר ועומד רק על 3% מכלל הנפגעות והנפגעים. אחוז קטן זה, מעיד על אוזלת ידה של המערכת, שאינה נוסכת אמון ביכולתה להגן על הנפגעות והנפגעים מתקיפה נוספת בחסות החוק", הוסיף.