אולמרט כתמרור אזהרה

מי שהיה לבושתנו ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט ביטא באופן מעורר שאט נפש דברי התנכרות ואיבה לאחינו יהונתן שנחלץ זה עתה מן השבי.

אולמרט הוא מגרש משחקים מעולה לבחינה של תפיסות עולם. מי שהיה לוחם נגד שחיתות, בונה ירושלים שדמע במקומות הנכונים (וגם עשה דברים טובים ללא ספק) ושנשבע על שלמות הארץ, הפך כך את עורו ונעשה לאיש מריר ומנוכר. איך התהליך הזה קורה? איך השכל הישר שעמדה עליו הציונות ושהוביל את החיים, היצירה והפיתוח של הארץ, מתגלה פעם אחר פעם בכשלונו? כך אצל אולמרט ואצל תא"ל השכל ואצל רב אלוף ברק והרשימה אינה נגמרת.

יש אגרת חשובה של הרבי מליובאויטש לרגל חגיגות יובל שלשים לכהונתו של רב בית כנסת במקום מסויים באמריקה. בין דברי הברכה אומר הרבי שאפילו הדברים הפשוטים המובנים ביושר ובשכל, יש להם אכן השפעה ויכולת להתוות דרך, רק במידה שיש בחינה של 'נעשה ונשמע'; של קבלת התורה. קשה לנו עם קבלת עול ואנחנו רוצים להאמין שהשכל הישר שלנו חזק דיו להתגבר על כל מהמורות החיים, אבל אומר הרבי – דעו לכם שיש כאן סכנה גדולה כי הניסיון הוכיח "שהיכן שחסר יסוד האמונה והחינוך הדתי, יורד האדם רחמנא ליצלן, פעמים קרובות מאוד מדרך הישר ועושה דברים שהם היפוך היושר ואפילו היפוך השכל" (כרך ב' ג'של"ג)

חשוב שאדם ישען על דעתו הישרה, אבל הוא חייב לקחת בחשבון את התנודתיות בחיים ובמצבי הרוח שלו ולהכיר שהוא עשוי בקלות לשנות את המצפן שלו, כשהמציאות לא תתאים לו יותר.

כאן מגיע מקומו הקלאסי של הרב בישראל. התחושה הכללית היום היא שיש זילות בכבודם של רבנים. צעירים יוצאים במבוגרים, עמי ארצות שלא שנו ולא שימשו כל צרכם מעיזים להביע עמדות תקיפות וחצופות מול גדולי תורה וכל זאת בשעה שהיהדות עצמה עומדת תחת מתקפות מתוזמרות וממומנות היטב.

הרבי זצ"ל מסיים את אגרתו בהתווית דרכו של הרב והדברים האלו עשויים להתוות דרך הסתכלות נכונה על מקומו של הרב.
באיגרתו מברך הרבי את הקהילה שיזכו 'להנות' מהנהגתו של הרב ומנהיג שלהם "שמביא את האמונה וחוקי התורה בין המתפללים והחברים" והוא מעמיד בעצם 3 נקודות יסודיות:

• 1. הנאה: הרב צריך לגרום הנאה לציבור שלו. להפגיש אותם עם מה שרלונטי לחייהם ולגרום להם לחוש רוממות רוח ומשיכה טבעית לקודש.
• 2. הרב הוא קודם כל 'רב', מורה הוראה בישראל אבל הוא גם 'מנהיג' – זה שמרומם את הציבור ודוחף אותו להתעלות ולהתקדם כל העת קדימה
• 3. הרב 'מביא' – הוא מגיש את התורה והאמונה – הבחירה והתמודדות הם כבר של הציבור. ככל שהוא מביא עולם תוכן עשיר ועמוק יותר, מן הסתם הציבור ירצה לאמץ יותר. זה מבחנו של הרב בעצם.

אולמרט אינו רלונטי לכלום, אבל הוא תמונת מראה עגומה למי שאין רב בחייו. אנחנו חייבים לאמץ את רבותינו ללבנו ולבצר להם את המקום בתודעה הציבורית, אם אנחנו רוצים שחיי היהדות שלנו ילכו וישגשגו. אצל תלמידי הבעש"ט ידוע שאדם לא רואה חסרונות בחברו אלא אם כן הם קיימים אצלו – אולמרט וחבריו הם המראה עבור כולנו. צריכים להתחזק.
מחבר הספר "להגיד לאדם ישרו"