אחד הגורמים המשפיעים ביותר על האקטיביזם השיפוטי והייעוצי הוא שיתוף הפעולה הסמביוטי שמתקיים בין היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לבין שופטי בית המשפט העליון.
במקור, הגורמים האלה שייכים לשתי רשויות נפרדות. היועץ המשפטי לממשלה הוא חלק מהרשות המבצעת והוא אמור לייצג אותה ולהגן על החלטותיה, ובית המשפט הוא הרשות השופטת. כבר הרבה מאוד שנים שהיועץ המשפטי לממשלה לא רואה את עצמו כמי שצריך לייצג את הממשלה בפני בית המשפט אלא כיד ארוכה של בית המשפט כדי לאכוף את מדיניותו בתוך הממשלה.
היפוך התפקידים הזה נגרם, בין היתר, בשל רצונם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה להתמנות בעצמם לשופטים בבית המשפט העליון לאחר סיום תפקידם. השופטים ולשכת עורכי הדין הם הגורמים החזקים והדומיננטיים בוועדת למינוי שופטים והם כמובן לא ימנו מישהו אם הוא לא "משלהם". וכך אנחנו מקבלים יועצים משפטיים ופרקליטים של בג"ץ במקום שלנו, של הממשלה.
בדיוק כמו שלא יתכן שאיש צבא יקבל החלטות כשהוא לובש מדים תוך שהוא פוזל אל המגרש הפוליטי, כך לא יתכן שיועץ משפטי או פרקליט מדינה יקבלו החלטות בתפקיד הנוכחי שלהם תוך שהם פוזלים אל התפקיד הבא ומנסים לרצות את מי שימנה אותם אליו.
הפתרון לכך נעוץ בקביעת תקופת צינון ארוכה שתוודא שיועמ"שים ופרקליטים יקבלו החלטות ענייניות ולא כאלה שיביאו אותם לתפקיד הבא.
זו הצעת החוק שאני מעלה להצבעה בכנסת מחר, יום רביעי. ועכשיו השאלה הגדולה היא מה יעשה הליכוד, מה יעשו המפלגות החרדיות. מה יעשו כל אותן מפלגות שחרתו על דגלן את הצורך הדחוף לתקן את עיוותי מערכת המשפט ועד כה בלמו כל ניסיון לעשות את זה.
עד כה הליכוד הפיל את ההצעות שלי להקמת וועדת חקירה פרלמנטרית לתיקון מערכת המשפט בתירוץ שהוא לא רוצה שגנץ יקים וועדה שתבדוק את נושא הצוללות. אז עכשיו הליכוד גם אכל את הדגים המסריחים, גם לקה, וגם גורש מן העיר. הליכוד אכזב את בוחריו, הפר את הבטחותיו, ובסוף גנץ הקים וועדת בדיקה לנושא הצוללות.
וזה מתסכל כי זה ככה כבר הרבה שנים. הימין נמנע במיליון תירוצים וחשבונות מלמשול ולקדם את ערכיו והשמאל לא סופר אף אחד ועושה את מה שהוא רוצה או מאמין.
ביום רביעי נדע אם הליכוד הבין את זה והחליט להתחיל למשול או שהוא עדיין אסקופה נדרסת של ניסנקורן, מנדלבליט ואסתר חיות.