יוני גנוט
יוני גנוט צילום: יוני קמפינסקי

עוד ישמע קולי | יוני גנוט | חדשיר

מחול יחצנים ומייצגים, מומחי שיווק מוזיקלי ואנשי עסקים שעושים את הונם מתמחורי אמנות, כל אלו הפכו בשנים האחרונות לחבילת חובה לכל יוצר החפץ שקולו יישמע. שדרני הרדיו והמשמיעים ברבים מוצפים בלהיטים שיקפיצו למאזינים שלהם את הקיץ, בבלדות הרשמיות של החורף ובכוכבים הגדולים הבאים וכל דאלים גבר.

יוני גנוט פרץ סדק בחומת המוזיקה הישראלית אי שם לפני עשוריים, בעט רוק יהודי מתחדש אל מעבר לקיר, לכיוון הפלייליסט הישראלי, הרבה לפני שממשיכי מוזיקתו פערו את הסדק הדק לכדי שער של ממש, שער שדרכו עברו עשרות אמנים ובשנתיים האחרונות אף השתלטו על חלק נכבד ממעברי הגבול, מתווכחים בין טקסטים יהודיים ואמוניים לבין אזניים ישראליות.

מאז עברו על גנוט עליות ומורדות. את העלייה החדה ביותר רשם באלבום המופת 'אות לאות' ומאז הוא מגיח מפעם בפעם, שולח את יצירתו על פני הגלים, לעתים עולה היא ומתגלה בחוף ולעתים נבלעת בתוך ים היצירה הישראלית.

את התפילה החרישית החדשה של יוני, 'עוד ישמע קולי', לא הוא כתב, היא יצירתם של המוזיקאים לירון בן שמעון וחן מצגר אדר, אבל זוהי תפילתו של גנוט כמו של כל אומן שלא מתחשק לו לשחק במשחקי השיווק ויחסי הציבור, מה בסך הכל הוא רוצה? לשיר לנו שירים שיישמעו בכל חוצות העיר אבל בשקט, בלי רעש, בלי צלצולים, מלב אל אוזן.

בשיר החדש לא תמצאו שיאים מטורפים, לא יכולות ווקאליות, לא המנון ולא להיט. כן יש שם נשמה, תפילה, חן ובקשה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו