כחודש אחרי תום סבב הבחירות השני בשנה שעברה, ישב רונן צור, יועץ התקשורת של כחול־לבן, מול מצלמות הטלוויזיה וסיפר: "יאיר לפיד לא רצה שהקמפיין יהיה סביב הנושא הביטחוני. פתאום היו אזעקות, נופלים טילים במרכז הארץ, וראה זה פלא - כחול־לבן יורדת בסקרים. למה? כי היא לא תופסת את סדר היום. ונתניהו שכביכול מראה את מנהיגותו נגד החמאס - עולה. ואז אנחנו מחליטים להציף את סוגיית הצוללות, שהיא ראויה לדיון ציבורי”.
באותו ריאיון ל'כאן 11' התייחס צור לדברים שהם כביכול נחלת העבר, ולכן הרשה לעצמו לדבר בחופשיות שכזו. הוא לא דמיין ששנה מאוחר יותר – כאשר ראש המפלגה שלה ייעץ יורה על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית בעניין הצוללות – הדברים יהיו לו לרועץ. כמעט שלא ניתן היה לייחס השבוע רצינות להודעה של שר הביטחון בני גנץ על הקמת הוועדה. האולטימטום שהציבה מפלגתו בעניין העברת התקציב, וההבנה שהבחירות קרובות מתמיד, התחברו מיידית לאסטרטגיה לפיה בכל עת שהסקרים צוללים – הצוללות צפות מעל המים.
בלי לערוף ראשים
בהודעה הרשמית שפרסם התאמץ גנץ לשוות לוועדת החקירה ענייניות ורושם שהיא באה במנותק מההקשר הפוליטי, ותיאר כיצד התייעץ עם משפטנים ומומחים בתחום כבר חודשים ארוכים קודם לכן. על פי הודעתו, העיתוי קשור לסיום ההיוועצות וההגעה לשלב המסקנות, וכבר גויסו לצורך המשימה שלוש דמויות בעלות רקורד מכובד – שופט בית משפט המחוזי בתל אביב והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר אמנון סטרשנוב, מנהלת הרכש במשרד ראש הממשלה יעל גריל, ומפקד חיל הים לשעבר האלוף אברהם בן שושן.
בהמשך לדברים שתיאר צור, גנץ חזר לא פעם במהלך קמפיין הבחירות על ההבטחה לפיה יקים ועדת חקירה ממלכתית בעניין רכש הצוללות. נזכיר כי הפרשה המדוברת, שזכתה לכינוי תיק 3000, מעלה חשדות נגד מיקי גנור, נציג המספנה הגרמנית טיסנקרופ בישראל, ובכירי מערכת הביטחון לשעבר אליעזר צ’ייני מרום ואבריאל בן יוסף כי פעלו תמורת שוחד לקידום רכישת צוללות שמיוצרות במספנה בסכום של מיליארד וחצי יורו. בתחילה עלתה האפשרות שגם נתניהו קשור לקנוניה, מפני שלבן דודו נתן מיליקובסקי יש חלק במניותיה של המספנה, אך היועמ"ש מנדלבליט מיהר להבהיר שנתניהו נקי מכל חשד. למרות זאת, בכחול־לבן סירבו לקבל את הכרעת היועמ"ש והמשיכו להשתמש בחשד המוקדם ככלי לניגוח. ועדת הבדיקה שהקים גנץ השבוע לא באמת תממש את הבטחת הבחירות שלו בנושא, מפני שהקמת ועדת חקירה בעלת סמכויות בחוק דורשת רוב בממשלה, רוב שאינו עומד לרשותו של גנץ כיום.
"כדי שוועדת בדיקה ממשלתית תקבל סמכויות לעניין סעיפים מסוימים בחוק, השר שמקים את הוועדה צריך לשכנע את שר המשפטים שימליץ בפני הממשלה על הקמתה, ושהממשלה תצביע בעד”, מסביר עו”ד דוד פטר מפורום קהלת. "אלה דברים שכבר היו בעבר, למשל בוועדת החקירה בעניין חטופי תימן ובעניין מהומות אוקטובר 2000. המשמעות העיקרית של הסעיפים האלה היא זימון עדים בכפייה. ועדת בדיקה ממשלתית יכולה לתפקד בלי הסמכות החוקית של ועדת חקירה, אבל אז היא תוכל לגבות עדויות רק מאנשים שבאים וולונטרית, או מאנשים שכפופים לשר. כשר הביטחון הוא יכול לחייב את עובדי המשרד לבוא ולהעיד, כמו שהוא יכול לעשות בדק בית במשרדו ולזמן את העובדים לשימוע”.
ליכולת של שר הביטחון לזמן לעדות את הכפופים לו אין כמעט משמעות בהקשר של פרשת הצוללות, מפני שהחשדות שבעטיים ניתן להכתים את נתניהו קשורים בגורמים מחוץ למשרד. עם זאת, אין לזלזל גם ביכולת ההשפעה של שר בכיר שמבקש מאנשים לבוא ולהעיד מבלי לחייבם על פי חוק, במיוחד אם מדובר בכאלה שמעוניינים בהכתמתו של נתניהו מצד עצמם.
הבדל נוסף בין ועדת בדיקה לוועדת חקירה נוגע למשקל ההמלצות הסופיות שלהן. מבחינה רשמית בשני המקרים מדובר בהמלצות גרידא, אבל למעשה ברור שמשקלן כבד יותר כאשר מדובר בוועדת חקירה. “זה נכון שפורמלית ועדת חקירה ממלכתית רק נותנת המלצות”, אומר פטר, "אבל בג"ץ כבר דן בנושא כמה פעמים. הוא השאיר אומנם את הדברים תלויים באוויר מבלי להכריע, אבל רמז שבעתיד יהיו לכך השלכות להתערבות בעילה של חוסר סבירות. למשל, אם ועדת חקירה תסיק מסקנות אישיות נגד פעילות פסולה של שר, וראש הממשלה ירצה אחר כך למנות אותו לתפקיד אחר, אם יוגש בג"ץ ייתכן שתהיה התערבות בטענה שזו החלטה לא סבירה. לעומת זאת בוועדת בדיקה ממשלתית של שר אלו המלצות מנקודת המבט של השר, זה רלוונטי לאנשי משרדו. ברגע שיהיו להן השלכות רחבות יותר, הוא ייאלץ לבקש את עזרת הממשלה”.
וכאן מדייק פטר את ההבדל המהותי בין הבטחת הבחירות של גנץ לביצוע. ועדת בדיקה ממשלתית, הוא מסביר, היא מעין תחקיר פנימי שעורך שר במשרדו כדי לבחון את הליך קבלת ההחלטות ואת ההתנהלות. בהתאם לכך גם המסקנות שלו מנהליות, ואין מטרתן לחשוף שערוריות או לערוף ראשים. “הוא לא יכול לשפוט מישהו, אלא רק לבנות את נקודת מבטו כראש המערכת”, הוא מסביר. "המסקנות יכולות להיות מבניות־ארגוניות, כמו ביקורת פנים־ארגונית של ראש הארגון. הוועדה מכונה 'ועדת בדיקה ממשלתית', אבל השם הזה מטעה – למעשה זו ועדת בדיקה של שר מסוים בממשלה למשרדו”.
מעדיף להישאר פרווה
גנץ עצמו גם הבין ככל הנראה את מגבלות הכוח, או שלכל הפחות כך ייעצו לו המשפטנים שאיתם התייעץ, על פי הודעתו. בכתב המינוי הוא מגדיר את הנושאים שיחקרו חברי הוועדה, ועיון בהם מגלה שכולם אכן קשורים לנושאים מנהליים פנימיים של המשרד, ולא ברור האם וכיצד כל זה מתחבר לתיק 3000 ולנתניהו. בין הנושאים אפשר למצוא בחינת תהליכי רכש וממשקים בין המשרד לגורמים חיצוניים ולצה"ל. הסעיף היחיד שנראה רומז לעניין הוא "מעמדם של מתווכים בעסקאות רכש ובעסקאות ייצוא של משרד הביטחון", אבל גם הניסוח הזה מתאר התייחסות מהזווית של משרד הביטחון לעניין. עם זאת, לא מן הנמנע שבמסגרת העיסוק בנושא יזומנו עדים שחלקים מעדותם יוכלו לשמש כתחמושת במערכת בחירות אפשרית.
אבל לא רק ההגדרה החוקית של ועדת בדיקה היא זו שהביאה לתחומי החקירה הסולידיים. היועצים המשפטיים שסייעו לגנץ כנראה הבינו שמגבלה חוקית אחרת עלולה למנוע את פעילות הוועדה כולה. “בזמן כהונתה של שרת המשפטים שקד, הוגשה עתירה של התנועה לאיכות השלטון למנות ועדת חקירה בעניין הפרקליטה רות דוד שנחשדה בקבלת שוחד”, מספר עו"ד פטר. "שקד התנגדה בטענה שזה מזהם את ההליך הפלילי. גם שי ניצן והיועמ"ש מנדלבליט התנגדו, כל הצמרת המשפטית. לצורך ההשוואה, באותו זמן שדרשו את הקמת הוועדה, החקירה בעניין רות דוד הסתיימה ועמד נגדה כתב אישום. בענייננו, ממה שאני שומע מהתקשורת, לצד כתבי האישום שהוגשו בפרשה מתנהלת עדיין במקביל חקירה פלילית. כלומר, החשש פה לזיהום ההליך חמור יותר. עמדת המדינה בעתירה של רות דוד הייתה שאי אפשר לנהל את שני ההליכים יחד כי זה מזהם את העדויות וההליך. יש כאן עניין של התקבעות עדות - אדם שהעיד פעם אחת בוועדה לא ירצה לשנות ולסתור את עצמו במשפט. אם אנחנו מדברים על ועדת בדיקה שתבחן רק תהליכים במשרד הביטחון, יכול להיות שאפשר ללכת בין הטיפות. אני יודע ששר הביטחון פנה ליועמ"ש כדי שייתן לו התוויה איך ללכת בין הטיפות בעניין הזה”. ל'בשבע' נודע כי היועמ"ש מנדלבליט נוטה בהתייעצויות שלא לאפשר לעדים מההליך הפלילי להעיד בפני הוועדה.
בשולי הדברים, לפטר יש הערה מעניינת שעשויה לשפוך אור מעט שונה מבחינה פוליטית על המהלך של גנץ. “צריך לדעת שהיה לגנץ כלי נוסף באמתחתו, ועדת חקירה בעלת שיניים שהוא יכול למנות בלי לעבור דרך הממשלה - ועדה צבאית”, הוא אומר. "לפי סעיף 537 לחוק השיפוט הצבאי, שר הביטחון יכול למנות ועדת חקירה לכל עניין הקשור לצה"ל. זה קרה בוועדת שמגר שחקרה את הקשר בין הצלילות בקישון והתחלואה בקרב בוגרי שייטת, וגם בוועדה שחקרה את פרשת קו 300. זו ועדה צה"לית מכוח שיפוט צבאי, ויש לה סמכות לזמן עדים. גנץ בחר שלא ללכת בדרך הזאת. אם הוא היה חפץ בדבר כזה, אפשר היה בצורה זהירה לכנות את האירוע כצבאי. הרי בסופו של דבר זה רכש צבאי, זה נוגע לצה"ל”. הבחירה של גנץ ללכת על האופציה הפחות נשכנית, מלמדת גם במקרה הזה על תחביבו הפוליטי – לשמור תמיד על אופציה של התקפלות לשעת הצורך.
אופוזיציה בתוך הקואליציה
האפקט שניסה גנץ להשיג במהלך לא בושש לבוא. דקות ספורות אחרי ההודעה יצאו הודעות חריפות מפי שורה של חברי כנסת ושרים בליכוד, צוות הניו־מדיה של ראש הממשלה דאג לשלוף את כל אמירות העבר המביכות של גנץ בנושא, והשר אמיר אוחנה אף איים בהקמת ועדת בדיקה משלו בעניין חברת 'המימד החמישי' שגנץ עמד בראשה. פרשנים פוליטיים, שאת דבריהם תוכלו לקרוא בראש הגיליון, כבר אורזים את התפילין לקראת מערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים.
"אני חושב שמדובר בצעד ציני ופוליטי קטנוני”, אומר חבר הכנסת אריאל קלנר מהליכוד, "ניצול ציני של מערכת הביטחון לצרכים פוליטיים. היום לכולם ברורה הציניות של מפלגת כחול־לבן. כמה שהיא דיברה על ‘ישראל לפני הכול’, ככה אנחנו רואים שזה בדיוק ההפך. לא ברור איפה נמצאת ישראל בסדר העדיפויות שלהם”.
על פי ההודעה שפרסם, גנץ מתייעץ בעניין כבר חודשים, וגם הבטיח את זה לבוחריו לפני יותר משנה.
"הוא בעצמו אמר לפני כמה חודשים שהוא לא רואה עניין לפתוח בשום ועדת בדיקה, מאחר שהיועמ"ש קבע שאין כל חשד נגד ראש הממשלה”, משיב קלנר. "כשהוא ממנה אדם כמו השופט סטרשנוב, שאמר בעבר שנתניהו צריך לפרוש, ברור מה הוא רוצה להשיג. צריך לראות את המהלך בהקשר שלו: באותו בוקר של ההודעה הוא הלך למהלך של פיוס עם נתניהו כשסגר איתו דיל ‘מנכ"ל תמורת חשכ"ל’. ניסנקורן, שהוא ראש המפלגה בפועל, עשה לו שרירים אז הוא רץ לפייס אותו בערב עם ועדת בדיקה נגד ראש הממשלה. ברור שככה ממשלה לא יכולה להתנהל. גנץ מתנהל כמו פלסטלינה, כל הזמן מנסה לרצות, פעם את ניסנקורן והאופוזיציה ופעם את הצד השני”.
להבנתך, מדובר בנקודת האל־חזור של הקואליציה?
"אני לא נביא”, נזהר קלנר מהצהרות חד משמעיות, "ברור שזה נראה רע מאוד, ברור שההתנהלות הזאת לא יכולה להימשך. כל מה שכחול־לבן עושים מרגע שקמה הממשלה זה רק להיות אופוזיציה בתוך קואליציה. אני לא יודע איך אפשר להמשיך, אבל דברים תמיד יכולים להשתנות בפוליטיקה, ומודה ועוזב ירוחם. הכול תלוי בהם. יותר ממה שקיבלו כבר לא יוכלו לקבל”.
למה ועדת בדיקה כזאת כל כך מקפיצה אתכם? הרי לכאורה זו הזדמנות פז לנתניהו להוכיח את חפותו ולהפריך את השקר.
"הדברים כבר נבדקו והוא נמצא ללא רבב”, אומר קלנר. "מי שרוצה למחזר טענות שקריות ועלילות, אז זו המטרה שלו. לא בדיקת האמת. היועץ של בני גנץ כבר אמר את זה. הם יודעים שזה שקר אבל שבו והעלו את זה. עכשיו המצב שלהם בסקרים גרוע פי כמה ממה שהיה אז, לכן הם באים ומנסים לריב על הקולות של יאיר לפיד. אנחנו לא צריכים לשתף פעולה עם זה”.