תופעת האלימות כנגד נשים היא תופעה קשה שאין ספק שיש להילחם בה בכל דרך -משפטית מדינית וחברתית.
אולם, האם חשבתם פעם על קורבנותיה הסמויים של האלימות במשפחה? אותם שבויי המלחמה הביתית שמשלמים בגופם ובנפשם על התוצאות הקשות של המלחמה המתרחשת בין כותלי ביתם?
תופעת האלימות בין בני זוג מוגדרת כתופעה בה אחד מבני הזוג מתעלל או מאיים על בן זוגו בדרך פיזית, פסיכולוגית, נפשית, מילולית או מינית.
ישנן דעות חלוקות לגבי האופן שבו מגדירים את תופעת האלימות במשפחה. בהגדרה ניתן לכלול אלימות כניסיון לשליטה בבן הזוג , צעקות והשפלות, אלימות מילולית ואלימות פיזית קשה וחמורה עד כדי רצח.
במקרים רבים כאשר אנו שומעים על מקרי אלימות במשפחות בין בני זוג אנו שמים דגש על הנפגע הגלוי-בדרך כלל אלימות האב כלפי האם, ומתעלמים מן הנפגע הסמוי- הילדים, שאומנם האלימות היא לא כלפיהם באופן ישיר אך גם הם קורבנות של אלימות זו לא פחות. אנו נוטים לחשוב שההגנה והתמיכה הניתנת לבן הזוג הנפגע ממילא תשפע על ילידו, ולא רואים בילדים קורבנות ישירים הזקוקים לטיפול מידי בפני עצמם במקרים אלו.
תופעת החשיפה לאלימות הבין-הורית, היא תופעה בעלת היקף רחב ותוצאות שליליות המזיקות ברמה האישיות וחברתיות, לטווח הקצר והארוך. למרות המודעות לכך, תופעה זו לא זכתה להכרה כבעיה חברתית שיש להציבה בראש סדר היום הציבורי בישראל ולטפל בה.
על פי ממצאי סקר אלימות במשפחה וילדים בסיכון ישנם כ-600,000 ילדים בישראל החשופים לאלימות בין הוריהם (שבאר-שפירא, 2008).
ההגדה של ילדים החשופים לאלימות היא "ידיעה או מודעות של הילד לקיומה של האלימות בדרך של מעורבות פעילה באירוע האלים, ראיה ועדות לאלימות, נוכחות באירוע אלים מתוך הכרח, שמיעת האירוע בהתרחשותו או ידיעה עליו לאחר מעשה."(Edelson,2003) חשיפת הילדים למקרי האלימות יכולה להיות בין אם בחשיפה וראייה ישירה של האירוע ולעיתים גם עירובו תוך כדי ,שמיעה של האירוע בזמן שקרה אך בלי לראות אותו, צפייה בתוצאות או בהרס שנגרם בעקבות האירוע האלים או דיווח ישיר לילד על האירוע מהגורם הנפגע או ע"י גורם אחר המעורב במקרה.
ילדים הגדלים במשפחה כזו אינם יכולים פשוט לקום וללכת, נגזר עליהם להיחשף לאלימות ולהתעללות ולהתמודד לבד עם המציאות הקשה שנכפתה עליהם בבית . ביתם שאמור להיות עבורם מקום של הגנה, ביטחון ושפיות ,מקור לחום ולאהבה נהפך עבורם לא פעם לשטח אש.
לחשיפה יש השפעות שליליות רבות על נפשו של הילד וכן על תפקודו בהיבטים שונים כגון: בריאותו והתפתחותו הפיזית, הפסיכולוגית ורגשית, ההתנהגותית, החברתית והקוגניטיבית.
ההשפעות אלו בעלי אפקט שלילי חזק כ"כ עד כדי כך שהן דומות להשפעתן של ילדים החווים בעצמם אלימות מהוריהם, ואפילו חמורות יותר.
העדות לאלימות גורמת לילדים, בין היתר, לחרדה, דיכאון, פחד מוות ומחשבות אובדניות ,התכנסות עצמית, התמודדות עם חיים בבושה ובסוד, בדידות, רגשי אשמה, חוסר יציבות ונאמנות, תגובות פוסט טראומטיות ,התנהגויות מוחצנות וקונפליקט וקושי בקשר בינו ובין הוריו ביחד ולחוד ועם כל סביבתו.
בנוסף לפגיעה ברמה האישית של הילד ישנה גם פגיעה ברמת הקשר המשפחתי הן במישור הרגשי-פסיכולוגי והן במישור התפקודי. בתוך המשפחה נוצרת דינמיקה של פחד וטרור, בלבול ביחסי הכוח והתפקיד, שמירת סוד והתנתקות ממערכות תמיכה (הרמל ונחשון-גליק, 2002). עם השנים נוסדו מדיניות וחקיקה בנושא זה לדוגמא כמו - החוק למניעת פגיעה בקטינים וחסרי ישע (תש"ן 1989) ובנוסף האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, 1989 – אשר התקבלה בישראל ב-1991, והיא שמה דגש על זכותו של הילד להיות מוגן מפני אלימות בתוך המשפחה.
נוסף לכך ישנה גדילה של פיתוח שירותים ייעודיים שונים עבור הילדים כמו לדוגמא במקלטים לנשים מוכות, שם עבדו גם על פיתוח תוכנית שיקום עבור ילדים אשר באים עם אימותיהן למקלט או תוכניות ייעודיות שונות המונגשות מטעם שירותי הרווחה וכיוצא בזה.
ועדיין למרות כל הנתונים המובאים לעיל, עלינו לתת מקום רחב יותר לילדים הללו, שיראו אותם כנפגעים גלויים וישירים לפגיעה ולהכיר בהתעללות שהם חוו וחווים בהתמודדות כל יום מחדש.
וזאת על ידי כך שאנו כחברה נתחיל לפעול יותר להגברת העלאת מודעות לתופעה זו ועשייה ופיתוח משאבים ייחודים עבור ילדים אלו ,נתינת כלים מדויקים ופיתוח מענים של סיוע נפשי כדי להבטיח עבורם עתיד טוב יותר .
לפיכך ע"י נתינת טיפול נכון לכל ילד אשר יכיר ויכיל את רגשותיו, התנהגויותיו ומחשבותיו ,ואשר ייתן הבנת המשמעות ועיכול נכון של חייו בצל האלימות, נתינת כלים התנהגותיים והחזרת תחושת שליטה על חייו נוכל לעזור לילד לעבד את הטראומה שחווה בצורה נכונה ומתוכה לצמוח.
בכל שנה ושנה ובמיוחד סביב יום המודעות לאלימות נגד נשים עלינו לשים את ילדים אלו נגד עינינו, להילחם גם עבורם ולצעוק את צעקתם משום שאלימות זו לא פוגעת רק בנשים אלא גם בילדים המשותפים אשר נפלו למציאות כאובה זאת ללא כל בחירה.
אלו הילדים שלנו, באו נראה שגם הם גדלים בידיים טובות כדי לא ליצור מעגל חוזר של כאב.
הכותבת היא סטודנטית שנה א לעבודה סוציאלית.