1. גמביט המלכה הוא שמו של תרגיל שחמטאי ותיק, שבמסגרתו אמור השחקן שמפעיל תרגיל זה להשיג יתרון על פני הלוח, ע"י הקרבת חייל או כלי אחר לטובת יתרון על, שיוביל בסופו של יום לניצחון. גמביט המלכה הוא גם מצב של הקרבת חיילים או שניים, להצלת המלכה ולמנוע תבוסה על פני הלוח.
2. מי שקורא את כתב המינוי של הוועדה ומכיר את סמכויותיה, מתקשה להבין את ההתנפלות המאורגנת של הליכוד ומנהיגו על מקים הוועדה, שר הביטחון גנץ. מה כל כך רע ביוזמתו של שר הביטחון לבדוק את הליכי הרכש העוסקים בספינת המגן סער 6 ובצוללות? מה פסול בבדיקת ממשקי העבודה בין הגורמים הממשלתיים והאחרים העוסקים ברכש ביטחוני? מי יהין להתקומם נגד בדיקת מעמדם של המתווכים הפרטיים שיד להם בעיסקאות רכש ו/או יצוא ביטחוני?
גם אם נחפש בכתב ההסמכה של הוועדה בזכוכית מגדלת, לא נמצא שום רמז שמתקרב בכלל לראש הממשלה, שום מילה על סוגיות של שחיתות ופגיעה בטוהר המידות.
ומה גם שבכתב המינוי של הוועדה נאמר כי הוועדה תפעל מבלי לפגוע בניהול ההליכים הפליליים המתקיימים כיום.
בקיצור, אין כלום. שום חשש למעמדו של ראש הממשלה, שלגביו כבר קבע מנדלבליט, ששום היבט פלילי לא קיים מבחינתו בסוגיות שבהן תבדוק הוועדה.
3. ובכל זאת הליכוד מתקומם, ולא ברור למה. שהרי ממה נפשך: אם באמת לא היה כלום כי אין כלום, כי אז צריך רק לשמוח על הקמת הוועדה, שתוכיח קבל עם ועולם שאין כלום כי לא היה כלום, ושכל המעורבים בפרשה אינם אלא נקיי כפיים וברי לבב, וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר.
4. הלשונות הרעות אומרות, שכל הרעש והצילצולים ודמעות התנין, נועדו להסתיר קונספירציה אפילה בין נתניהו לגנץ, להצלת נתניהו מהקמת ועדת חקירה ממלכתית, בעלת שיניים חדות, בחסות הבג"ץ.
וכך אומרת אותה תיאוריה: החלטת גנץ באה לעולם, לא במקרה ימים ספורים לפני שתידון בבג"ץ עתירה להקים ועדת חקירה ממשלתית-ממלכתית לחקירת פרשיות כלי השיט.
כך שעצם קיומה של ועדת הבדיקה שהקים גנץ, תקשה מאוד על בג"ץ ותייתר את ההיענות לעתירה. זהו ממש, לפי אותה תיאוריה, משחק לידיו של נתניהו, שמייחל למנוע הקמת ועדת חקירה ממלכתית בחסות הבג"ץ. אשכרה תרגיל גמביט המלכה. גנץ ונתניהו מקריבים חייל-עץ על לוח השחמט כדי להשיג יתרון על הלוח וגם להציל את המלכה.
תוצר לוואי של אותה תיאוריית קונספירצה טוען, שעצם הקמת הוועדה נועדה גם לשרת את גנץ, ולזרוק עצם לתומכיו שדורשים חקירה. רציתם ועדה? – קיבלתם.
ספק אם באמת מתבצע לעינינו תרגיל גמביט המלכה, וספק גדול יותר הוא אם בכירי הליכוד אולי מודעים לאפשרות זו. כנראה שלא. ואולי משום כך ממשיכים שאר החיילים שעל לוח השחמט הפוליטי, נאמני נתניהו, לעשות הכול להצגת ועדת גנץ כפיגוע פוליטי.
5. הנשק העוצמתי שלהם הוא – שומו שמים! – מיודענו היועהמ"ש מנדלבליט, האיש השנוא עליהם ביותר. דווקא הפרסונה נון גראטה שלהם. מה לא אמרה העסקונה על מנדלבליט? חתרן בלתי נלאה, חסר הוגנות, החלטותיו מתקבלות תחת לחצים של סחטני השמאל, ועוד.
ולפתע, גבירותי ורבותי, מהפך. "הרי מנדלבליט כבר פסק, שלא היה כלום בפרשת הצוללות", מצייצים מתעבי מנדלבליט, מבלי שיחושו בגודל הגיחוך שבעצם ההסתמכות על שנוא נפשם. כמה גרוטסקי.
6. טענה אחרת היא, שחקירת הפרשה תחבל במירקם היחסים העדין עם מצרים. אז זהו, שלא. התנגדות ישראל לאספקת נשק מתקדם למדינות ערביות, מוּכרת היטב למצרים כחלק מתפיסת הביטחון הישראלית. אפילו באמירויות שמעו את זה, כשישראל התנגדה/הסכימה (מחק את המיותר) למכירת מטוסי F35 לדובאיי.
אבל בעוד שהאמריקנים יכולים לסרב לדרישות הביטחוניות הישראליות, חתומים הגרמנים על הסכם כתוב עם ישראל, שלא לספק נשק לערבים ללא הסכמתה. זה מכבר פנה הנשיא ריבלין לעמיתתו מרקל, בטרוניה על אספקת צוללות לחיל הים המצרי, ונענה בתמיהה גדולה: "מה זאת אומרת? הרי אתם הסכמתם, ובכתב!"
7.יהיו שיאמרו שמצרים, ככלות הכול, אינה מדינת אויב. הרי היא חתומה על הסכם שלום. אז מה הבעיה?
אלא שזהו שלום מיוחד במינו. לא שלום ולא מלחמה אלא שלום עוין. שלום פורמלי, שמתחתיו רוחשים גחלי משטמה. וזה נעשה בולט יותר ויותר על רקע השלום החם, הלבבי, הכמעט רומנטי, עם האמירויות ובחריין. היעלה על הדעת למשל שבשווקי הפירות והירקות בקהיר יציגו סחורה ישראלית בגאווה לצד דגלה של ישראל ויתפארו בעובדה שמדובר בפירות השלום?
השלום העוין עם מצרים ניזון מעמדת האנטי ישראליות הקיצונית של האליטה המצרית, שעודנה מתעבת את ישראל בכל לב, והיא זו שקובעת בסופו של יום את אופי השלום ועתידו.
8. נכון, המצרי הטיפוסי ברחוב, זה שדאגתו נתונה רק לפיתה ומנת הפוּל לו ולמשפחתו, אינו עוין. יצא לי לבקר לפני תשעה חודשים במצרים, ממש רגע אחד לפני הקורונה. זו הייתה הקבוצה הישראלית האחרונה לפני סגירת השערים. הסתובבנו, הישראלים, חופשי לגמרי בשוק חאן אל חלילי הענקי, קנינו מזכרות, ותמיד התקבלנו בברכה. לא הסתרנו זהותנו, ומשגילו זאת הבאסטונרים (יש להם חוש מיוחד לגלות ישראלים, עוד לפני שהאחרונים פותחים את הפה), הגיבו בחום: "אנחנו בני דודים", וביקשו למסור לישראלים, שהם ישמחו לארח אותם במולדתם.
בחלקים אחרים של העיר הענקית הזו ליווה אותנו אמנם רכב של המשטרה החשאית, אך ללא כל ניסיון להגביל תנועתנו. כך היה בסימטאות המוליכות רגלי לבית הכנסת בן עזרא בשכונת פוסטאט, בו נמצאה הגניזה הקהירית, וכך במיתחם הפירמידות והספינכס ברובע גיזה; והוא הדין בעמק המלכים בו נחשפו קברים עתירי תכשיטים של הפרעונים והאצילים, וכך בלוקסור הגאה במקדשה המפואר, המואר בלילה. וכך במקדשי אבו סימבל הענקיים, באגם נאצר ובסכר אסוואן, ובכל שאר האתרים המרתקים שמציעה מצרים. קבלת הפנים של האיש ברחוב הייתה תמיד אוהדת, חמה.
9. קשה להסביר את הפער שבין האיבה לישראל הזולגת מטה משכבת האינטלקטואלים, לבין היחס החם לתייר הישראל בחוצות מצרים. מצד אחד מחבקים אותו, ובה בעת גם מעריצים את הזמר העממי המכונה שעבולה, המשמיע שירי אנטי ובהם למשל השיר 'אני שונא את ישראל', שזוכה לאהדה רבה גם בשכבות הנמוכות. סוג של פיצול אישיות.
השבוע התבשרנו שאגודת העיתונאים במצרים הוציאה כתב חרם על הזמר המצרי הפופולרי מוחמד רמדאן, משום שבביקורו בדובאיי התחבק עם הזמר הישראלי עומר אדם ושר עימו בצוותא את 'הבה נגילה'. אגודת העיתונאים אסרה פירסום שמו, תמונתו ושיריו, מה שעלול מאוד לפגוע בפרנסתו ולהרתיע אחרים; ורמדאן עצמו נאלץ להתנצל ולהסביר שלא ידע שעומר אדם הוא ישראלי, וליתר ביטחון אף החליף את תמונת הרקע בחשבון הטוויטר שלו במפת 'פלשתין הגדולה' שממנה נעדרת כמובן ישראל.
ואם לא די לו בכך, עורך דין מצרי הגיש דרישה לביהמ"ש להעניש קשות את רמדאן, בשל – לא פחות ולא יותר – "פגיעה בכבוד העם המצרי".
אבל כל זה הוא כאין וכאפס לעומת העוינות של האינטליגנציה המצרית. מאמרים אקדמיים לכאורה המתפרסמים מעת לעת מצביעים על התנשאות יהודית: "היהודי סבור שאללה לא ברא כמותו בעולם, כי הוא מלח הארץ וכי אללה העניק לו את העמים לעבדים", כתב ד"ר מוחמד בדיע. "היהודים הם נוכלים, אוהבי כסף, מחרחרי מלחמות, מפיצי שחיתות".
10. מצרים העוינת הזו, שחתומה אמנם על שלום עויין, אבל עדיין מטפחים בקרבה ריב ומדון ואיבה אנטי יהודית, ספק אם הינה ראויה להסכמה ישראלית לקבלת הצוללות המודרניות ביותר בעולם. עזבו את ההיבט הפלילי שנקווה שאיננו קיים; רק ההסכמה הישראלית כשלעצמה לאספקת צוללות לחיל הים שלה, שווה בדיקה.
(באדיבות השבועון מצב הרוח)