בעקבות משבר הקורונה והמשברים שנוצרו בעקבותיו הן בפן הכלכלי והן הבדידות החברתית נושא האובדנות חזר לכותרות.
מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם לאחרונה דו"ח על הכישלון ביישום התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, הוא התבסס בדו"ח על הערכה שמרנית של מספר המתאבדים בניגוד לעמדת משרד הבריאות שטוען שמדובר על הערכת חוסר של כמעט שלושים אחוזים במספר ההתאבדויות בשנה.
בישראל מתאבדים מידי שנה כארבע מאות בני אדם בממוצע, כשמונים אחוזים מתוכם הם גברים, יחס של ארבעה גברים לאישה אחת, ועם זאת גם בתוכנית למניעת התאבדויות וגם בדו"ח מבקר המדינה לא נמצאה ולו מילה אחת בנושא פתרונות ייחודיים לבעיות שעימן מתמודדים גברים אובדניים: ניכור הורי שלפי מחקרים נמצא כגורם מכריע לביצוע התאבדות, הלחצים הרבים שגברים נתונים בהם לאחר גירושים, והתעלמות טוטאלית מהספרות המקצועית שמראה שגברים בכללי פחות פונים לעזרה.
אבות רבים לאחר גירושים מוצאים את עצמם שוכלים ילדים שעדיין בחיים בעקבות ניכור הורי מצד האם, אבות שעד אתמול היו אב לגיטימי ואהוב הופכים בין רגע לאוייב בעקבות הסתה של האם, מוצאים את עצמם בלי בלי שום סיוע ייחודי מטעם המדינה למעט עמותות פרטיות למיניהן שקורסות תחת הנטל.
לדברי יונדב שטרן, מנכ"ל עמותת "אבות למען צדק": "היקף הפניות לעמותה בחודשים האחרונים, עלה דרמטית, צוות המוקד אינו מספיק לתת מענה לכלל הפונים, אם חברי הכנסת והשרים לא יתעשתו, המציאות תמשיך להיות עגומה".
למעשה לא רק שמדינת ישראל מתעלמת מהעזרה לגברים גרושים, במדיניות מיזאנדרית שמוחקת את הגברים היהודים כבעלי זכות קיום היא דוחפת אותם בכח מהגג: בין אם זה תלונות השווא שלא מטופלות על ידי החוק, וממררות את חייהם של גברים רבים במהלך תהליכי הגירושים, ובין אם זה בפסיקות ההזויות של בתי הדין שמוטות מגדרית לטובת הנשים, הן בנושא המזונות הן בנושא חזקה על הילדים והן בחלוקת הרכוש לאחר הגירושים, משאירה גברים גרושים רבים נטולי כל, לעיתים אפילו פרנסתם נפגעת עקב תלונת שווא שפוגעת בשמם הטוב.
כשלא משאירים לבן אדם דבר, כשלא משאירים לו תקווה לעתיד, כשאין לו מה להפסיד יותר, הוא עלול להגיע למקומות מאוד אפלים, חלקם בייאושם הרב, מתאבדים.
הספרות המקצועית בנושא אובדנות בקרב גברים מלמדת שגברים מטבעם פונים פחות לקבלת עזרה, למעשה מחקרים מראים שרק שלושים אחוזים מתוכם יפנו לקבלת עזרה נפשית, הנתונים האלה מלמדים שדווקא זו האוכלוסייה בסיכון הגבוה ביותר, זה מחייב מתן פתרונות לסיוע ייחודיים לגברים ביניהם התערבות יזומה של גורמי המקצוע תוך שימת דגש על זיהוי מצבי מצוקה מראש כגון פרידה או גירושים שבהם הנטייה לאובדנות עולה לפי מחקרים, והקמת מרכזי סיוע ייחודיים לגברים בהתבסס על הבעיות היחודיות להם.
שלוש מאות ועשרים גברים בשנה בממוצע מאבדים את חייהם בגלל אובדנות בישראל, לשם השוואה בתאונות דרכים איבדנו ב2019 שלוש מאות ארבעים ותשעה בני אדם, שלוש מאות ועשרים גברים בשנה, נתון מזעזע, את החיים האלה אפשר להציל, את החיים האלה חייבים להציל.
שריפה אחים, שריפה!