אני זוכר איך זה הכה בי כמו אגרוף ללב כשנתקלתי לפני כמה שנים באלבום "סיכוי לאהבה" של יהושע לימוני.
האזנתי לשיר הראשון והשני והרגשתי רטט שמתפשט לי בגוף. הקול שלו, שהיה חדש עבורי, המילים המדויקות והלחנים התמזגו אצלי להרמוניה מחוספסת ומושלמת.
הבנתי שיש פה משהו שמצריך מיקוד, שקט והאזנה אינטימית. מסוג המוזיקה שצריכים להאזין לה עם אזניות טובות, אחרי שכולם נרדמו. להיות איתה לבד. להרגיש אותה.
המסרים העדינים שיהושע שוזר בחכמה ובעדינות בין המילים נגעו לי במקומות עמוקים שעד אז חשבתי שרק אני מתחבט בהם.
לאחרונה שחרר לימוני שיר חדש - "היום תקרא לי עם" - פרויקט שנוצר מתוך תקופת הקורונה ומנסה לחבר אותנו דרך המשותף לכולנו. אני מזמין אתכם לצפות בקליפ ואחר כך לקרוא את הריאיון שערכתי איתו לרגל המאורע.
ספר קצת על עצמך
מוזיקאי ומורה למוזיקה, נשוי ואב לילדה, גר בהרצליה. עד היום הוצאתי ארבעה אלבומי סולו, האחרון נקרא "מתפוצץ" ויצא ממש לפני שנה ב-2019. עוסק בתחום המוזיקה כ-25 שנה ומנחה את סדנת "מפגש יוצרים" שמהווה חממה וקרקע פוריה ליוצרים בתחילת דרכם.
מאיפה הגיע הרעיון לשיר?
הקורונה הגיעה והביאה איתה תחושת חוסר אונים וחוסר ודאות לגבי העתיד. אין לאן לברוח, אין הסחות דעת, סגרו אותנו בבית. אדם חייב להיפגש עם עצמו וזה קשה. הרגשתי שאני הולך להתפוצץ ולא ידעתי לאן לתעל את האנרגיה. בתור אדם מאמין אתה מבין שיש פה מהלך אלוקי, השאלה כמה זה יורד להכרה אמיתית. ניסיתי להבין איפה זה פוגש אותי ומה אני עושה עם זה, איך אני יוצא מהקונכייה שלי ובמקום להיות בצמצום ולהתלונן על המצב אני הופך את האנרגיה הזו להשפעה, נתינה, לחלק מהמהלך של הצמיחה הכללית.
לרעיון היו כמה גלגולים. היה לי קונספט בראש, לשלב דיבורים חיים על מוזיקה אבל לא ידעתי איך לגשת לזה.אשתי הציעה שאזמין כמה אנשים מרתקים לסטודיו ואשאל אותם שאלה אחת: "מה המשמעות של התקופה הזו עבורך". מהר מאוד ידעתי איזה דמויות אני רוצה שישתתפו. התקשרתי לרועי נמר, סגן אלוף בצה"ל שגר בצפון כדי לספר לו על הפרויקט ולהזמין אותו להיות חלק מהיצירה. הוא נדלק, וכששאלתי מתי הוא מגיע למרכז התברר שהוא בהרצליה, עשר דקות מהבית שלי. עוד באותו יום נפגשנו אצלי בסטודיו והקלטנו. מבחינתי זה היה אור ירוק מלמעלה.
הזמנתי עוד אנשים יקרים לסשן הקלטה שנע בין חצי שעה לשעה וחצי. פשוט התיישבנו לשיחה פתוחה עם מיקרופון דולק. איפשרתי לאנשים להוציא מהבטן את המחשבות שלהם, לא התערבתי ולא השפעתי על מה שהם רצו להגיד.היה מדהים לראות איך שכל אחד נוגע בנקודה אחרת. אחרי עבודת נמלים של עריכה בחרתי מתוך כל סשן שניים-שלושה משפטים, סידרתי אותם ושילבתי אותם על רצועת המוזיקה שהלחן שלה נולד אצלי יחד עם הפזמון תוך כדי העבודה.
למה בחרת דווקא באנשים האלו שישתתפו בפרויקט?
רציתי להביא קולות מכל קצוות הקשת הישראלית, להראות שכולנו בסירה אחת, כולנו עוברים דברים דומים ובפנים מתפללים לטוב. בפרויקט משתתפים אנשים עם אמונות שונות ממגזרים שונים, מכל מיני שכבות בעם ישראל.
המטרה שלי הייתה לייצר משהו מאחד ולתת נקודת מבט יותר רחבה ועמוקה על התקופה הזו. נכון, אדם נשאר אדם, ורוב הזמן אנחנו חיים בתוך עצמנו, אבל אני מציע בשיר לנסות ולו רק לרגע לצאת מעצמנו ולהרגיש שאנחנו עם, משפחה אחת גדולה. יש בינינו הרבה מחלוקות והתקופה הזו מלבה אותן, כואב לי שעל נקודת החיבור בינינו לא מדברים מספיק.
תוך כדי התקדמות נרקם לנגד עיניי שיר שמביא את הקול של הרחוב, שלנו, האנשים הפשוטים, אלה שכן מבקשים משמעות. שמבקשים להתמקד במאחד ולא במפלג. להזכיר שלכל אחד ואחת מאתנו יש שליחות בעולם הזה, ושהשליחות הפרטית שלנו היא בהכרח שונה מאחד לשני ושדווקא כאן טמון היופי. אנחנו לא אמורים לחשוב, להתנהג או לבחור אותו דבר. אבל כן לכבד, לאהוב. אחדות היא לא אחידות. ואהבת לרעך כמוך.
-
עידו שטיינר הוא מומחה שיווק דיגיטלי לאמנות, תרבות ומוזיקה יהודית. לפייסבוק של עידו שטיינר