לאחר סחבת ארוכת שנים יוצאים לדרך מכרזי גבעת המטוס, כך הובטח. על הדרך עד כה שוחחנו עם מי שרכש שטחים בגבעת המטוס, עורך הדין איתן גבע, המספר על כמה מהמהלכים שהתרחשו לפני עשרות שנים לרכישת השטח.
"השטח ברובו שייך למדינת ישראל בין בשמה הרשמי ובין בשם 'הימנותא' שהיא חברת בת של קרן קיימת", פותח עו"ד גבע ומציין כי "השטח הזה בשנת 67', לאחר מלחמת ששת הימים, היה ברובו בבעלות ערבית ונקנה בשנות השבעים הראשונות מבעלים שונים עד שהגיע למצב שבו רוב השטח של גבעת המטוס, בעיקר המזרחי שבו, שייך לישראל".
"הרכישות הראשונות נעשו מקבוצת ערבים שהיו בעלי הקרקע ורשומים כבעלי הקרקע. נעשתה איתם עסקת רכישה בסביבת שנת 72' ואז נרכשו 100-120 דונם שהם הקטע המרכזי של גבעת המטוס. לאחר מכן נרכשו חלקים נוספים ממערב לשטח הזה מערבים שונים שרכשו את הקרקע והיו תושבי ירושלים או בית לחם. ברובם הם היגרו מהארץ בעיקר לאמריקה הלטינית. טיפלתי ברכישה של הקרקעות האלה מהבעלים שנמצאים באמריקה הלטינית", הוא מספר.
האם אותם מוכרי קרקעות לא היו תחת איום על חייהם מצידם של גורמים פלשתיניים? "היה חשש של איומים עליהם, אבל אותם ערבים לא התביישו ולא חששו להציג אותי בפני ידידים ערבים אחרים שלהם. הייתי הולך למפגשים חברתיים שכאלה ואומר בגלוי שאני יהודי ישראלי והייתי מסיים בבדיחות הדעת שלפי האמנה הפלשתינית לא אגורש מהארץ כי מי שהיה יליד הארץ נמצא מחוץ למסגרת המיועדת לגירוש".
מוסיף עו"ד גבע ומציין כי בני שיחו בעסקאות הללו ידעו היטב מה מטרת בואו אליהם. "הם יודעים מה מטרת הנסיעה שלי עוד כשאני בארץ. היינו יוצרים קשר עם מכרים וחברים שלהם, כאלה שבאו כתיירים לארץ והכירו את הקרקע. הייתי נוסע אליהם, בעיקר במרכז אמריקה, גואטמלה, הונדורס, ניקראגווה ופרו".
עוד מספר גבע כי "עסקה אחת שם הייתה בעלת אופי שונה, משום שהיא נודעה לנו כשתושב בית לחם, קרוב משפחה של משפחה בגואטמלה, טען שחתימה זויפה והאדמה נגזלה מהם. הקשר התחיל כמאבק משפטי להגנה על זכויותיהם ולאחר מכן הייתה רכישה אחרי הצלחה משפטית".
על האיום והחשש שלא היה לאותם ערבים מהאיום על חייהם הוא מוסיף כי אכן "היה ידוע שמעשה כזה נחשב כבגידה לאומית, אבל לאנשים האלה לא היה שום קשר לקרקע כי מדובר במהגרים בני מהגרים שנטמעו באוכלוסיה המקומית ונשאר להם רכוש בארץ והם רוצים למכור אותו".
ההליכים לרכישה מול המוכרים בחו"ל הסתיימו בשנת שמונים, ומאז החלו מהלכים משפטיים בארץ מול התנגדויות של שכנים וקרובי משפחה. גבע מציין כי בשנות השמונים "לא הייתה תכנית מתאר, כי השטח לא יועד לבניה, אלא רק בקצה הדרומי שלה. שאר השטח אמור היה להישאר ללא תכנון. לעומת זאת לי היה די ברור שהשטח הזה יגיע בסופו של דבר להקמת שכונה".
על פרק הזמן הארוך שחלף מאז רכישת הקרקע הוא מסביר כי בעוד שטחים שהופקעו לטובת הקמת שכונות כמו רמות וגילה היו ללא בעלויות מסובכות מה שהקל על התכנון שם, הרי שבגבעת המטוס התמונה הייתה שונה בתכלית. "במקום הזה יש בעלויות ערביות עד היום וצריך להתחשב בהם. לכן צריך תכנית שתכלול איחוד וחלוקה, כלומר שכל אחד יקבל באופן יחסי קרקע בשווי זהה לשווי הקרקע לפני התכנון. בנוסף צריכים מבני ציבור וצירי תנועה. זו תכנית די מסובכת".
"התכנית הסתיימה ואושרה ב-2015 בחלק העיקרי של גבעת המטוס. בחלק הצפוני שגם עליו עבדו התכנית בוטלה", אומר עו"ד גבע ומציין כי באשר למה שהתרחש מאז 2015 יש לו רק ניחושים אך לא מידע מבוסס.
עוד שאלנו את גבע אודות טענתו של סגן ראש עיריית ירושלים, אריה קינג, ולפיה המחירים הגבוהים שהמדינה דורשת מקבלנים מלמדים שאין באמת תכנית להקמת שכונה בעיר. על כך הוא משיב ואומר: "אינני שמאי מקרקעין ולא בדקתי את המחירים שמוצעים כמחירי מינימום במכרז, אבל אין לי ידיעה ברורה ולכן אני לא יכול להגיב על כך"
עם זאת הוא מוסיף ואומר כי "זו שכונה עם פוטנציאל להיות אחת השכונות הטובות בירושלים. הערבים יודעים את זה ולכן החלק הערבי הצמוד לתכנית, שהוא חלק מבית צפפא, הפך לשכונת יוקרה של ערביי מזרח ירושלים והמחירים שם גבוהים. יש ביקוש גדול ואני מניח שכך יהיה גם לגבי השכונה על אדמות המדינה".