יהושע לימוני, מוזיקאי וזמר, הזמין אליו לאולפן אנשים מכל קצוות הקשת הישראלית מבלי לדעת לא זה יוביל. אחד ואחת הם השמיעו את קולם, את אשר על לבם לגבי התקופה הזאת והמשמעות שלה. לרובם, אגב, זאת הייתה הפעם הראשונה מול מיקרופון.
"לפני ארבעה חודשים" מספר יהושע, "כשכל כולי בתוך ״משבר הקורונה״, סגור בבית, מתוסכל, מבולבל, ללא תעסוקה, מצאתי את עצמי, כמו רבים אחרים, נשאב למערבולת של אי וודאות, מתח וחרדה. כאילו עומד מול צומת שכל הרחובות שלה ללא מוצא ואני עוד שניה מתפוצץ!!! כפשוטו.. לחץ בחזה, עצבנות, עייפות. כעיוור המהלך בחשיכה".
"בתוך כל הבלבול הזה, מתוכי, לאורך כל התקופה הזאת אני שומע קול נוסף. קול שמספר לי שקורה כאן משהו מיוחד, גדול מסך כל חלקיו. שדווקא עכשיו, מתוך הקושי, הבלבול וחוסר הוודאות, יש לי כאן הזדמנות .. שהמגפה הארורה הזאת הביאה איתה גם הרבה מתנות, ושאני רק צריך למצוא את הדרך לזהות אותן ולאסוף אותן לסל שלי".
השיר 'היום תקרא לי עם' הוא מה שאסף לימוני לסל שלו
"זה כמו שהכניסו את כולנו ל"חדר כושר נפשי", לקחו לנו את ה״אחיזות״ שלנו (שגרה, פרנסה, ביטחון, קרירה, נסיעות, בילויים) ונשארנו באוויר! אין לאן לברוח. נשארנו עם עצמינו, וזה קשה. אנחנו פחות מתורגלים בזה. התרגלנו לכל כך הרבה הסחות דעת, לכל כך הרבה רעשי רקע..תמיד היה לאן לברוח. ועכשיו הכל סגור. זה זמן לחזק שריר שיכול להיות שאנחנו (גם אלה מבינינו שחושבים שהוא מפותח אצליהם), זה שריר חמקמק שנמצא באזור הלב – אמונה".
"זה זמן לצאת מאזורי הנוחות שלנו" הוא מדגיש, "לארגן לנו מחדש את הרשימה של מה חשוב לנו, מה באמת חשוב לנו. למצוא בתוכנו מעינות שמחה שלא תלוים בעניינים חיצוניים, להחזיר את המשפחה למרכז, את הפשטות, את הענווה. יש כאן הזמנה להתחדשות, להתחברות מחדש, בעיקר לעצמנו. וזה יכול להיות כואב".
לימוני שאל את עצמו במה הוא יכול לסייע? איך הוא שובר את מסך התסכול והופך להיות חלק פעיל בתהליך של צמיחה, מה הוא יכול לתת? איך להפוך את הלימון ללימונדה? מכאן הגיע הרעיון פרויקט 'היום תקרא לי עם'.
"תוך כדי התקדמות נרקם לנגד עיני פרוייקט-שיר שמביא את הקול של הרחוב, שלנו, האנשים הפשוטים, אלה שכן מבקשים משמעות. שמבקשים להתמקד במאחד ולא במפלג. להזכיר שלכל אחד ואחת מאיתנו יש שליחות בעולם הזה, ושהשליחות הפרטית שלנו היא בהכרח שונה מאחד לשני ושדווקא כאן טמון היופי!".
"אנחנו לא אמורים לחשוב, להתנהג או לבחור אותו דבר" הוא מסכם, "אבל כן לכבד, לאהוב. אחדות היא לא אחידות. מאמין שיש לנו שליחות כעם ושרק דרך ״ואהבת לרעך כמוך״ היא תוכל להתממש".