השבוע נחנך מרכז מבקרים ומורשת חשוב בשער הגיא לזכר הלוחמים על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות.
אין ספק שלאחר שנים רבות שחאן שער הגיא היה מקום מוזנח ושומם היה ראוי להפוך אותו לאתר מסודר ונגיש על הציר הראשי לירושלים שיזכיר פרקי היסטוריה במאבק לקראת העצמאות, לפני 73 שנים.
אלא שלצד חגיגות שער הגיא חשוב לדעת, כי בעבר, הדרך הראשית לירושלים היתה אחרת, בכביש 433 של היום, בציר שמאזור מודיעין / עמק איילון דרך בית חורון בואכה כביש גב ההר באזור גבעון ומשם, מצפון התחברה לבירה. במיוחד בימים אלה, ערב חג החנוכה, חשוב לזכור שלפני למעלה מאלפיים שנה, התנהל מאבק לא פחות חשוב שם בדרך לירושלים.
על דרך בית חורון נערכו מאבקים רבים מימי יהושע, בימי בית שני, בתקופה הסלווקית נערך קרב חשוב של יהודה המכבי נגד סרון במאבקיו על הדרכים והעצמאות. במלחמת העולם הראשונה נערך קרב קשה בין העות'מאנים הנסוגים לבריטים שהשתלטו על האזור ובמלחמת ששת הימים עלו כוחות צה"ל מחטיבת הראל ושחררו את השטח שמצפון לעיר.
שער הגיא שוכן בעמק צר (נחל נחשון ובערבית, ואדי עלי) מיובליו העליונים של נחל איילון. לעומת מקבילו מעלה בית חורון השוכן על גבי רכס ארוך המשתפל מההר לכיוון השפלה. לאורך ציר בית חורון מספר יישובים ותיקים וצעירים. בשער הגיא הצר והמתפתל לא התפתח יישוב רציני מעולם אלא רק קבר שייח שבעבר היה במרכז הדרך בין שני נתיבים וכיום עם התפתחות הדרך נדחק לשוליים, ציר שער הגיא עד לעת החדשה היה ציר משני לא סלול, לא מוכר ולא חשוב בדרך לעיר.
במלחמות החשמונאים שאת זכרם נציין בחנוכה, נלחמו בחרוף נפש לשחרור העיר ורבים נפלו על אמונתם על ציר בית חורון, אלא שמעטים יודעים זאת, לעומתו שער הגיא שאורכו כ 7 ק"מ בתוך ערוץ של נחל נחשון הפך למוקד זיכרון מרשים.
מדוע אין מרכז מבקרים ועליה לרגל למעלה בית חורון? מדוע דווקא שער הגיא זוכה חדשות לבקרים באיזכור בזיכרון ההיסטורי שלנו?
מעבר למרחק הזמן, שגם הוא עושה את שלו, לשער הגיא סוכני זיכרון משמעותיים בהם ספרות פופולארית ומחקרית רבה, שרידי משוריינים, המזכירים את השיירות, מבני אבן שמהווים בעצמם זיכרון ושעליהם מצוינים כתובות גרפיטי חדשים גם ישנים (השיר 'ברוך ג'מילי' שזימר שלמה ארצי וזכה בפסטיבל הזמר בשנת 1984). שירים, שהמפורסם שבהם 'באב אל וואד' שנכתב על ידי המשורר איש הפלמ"ח, חיים גורי. וכמובן אנשי הפלמ"ח שנאבקים עד היום על המורשת שלהם ועל ההנצחה של פורצי הדרך לעיר.
לדרך בית חורון אין את מגוון סוכני הזיכרון הללו. אומנם ספר מכבים מתאר את הקרבות בפרוט (יש מי שיגיד בהגזמה) אך אין שרידים של לגיונות שעלו ולחמו, קיימים שרידים של חלק קטן מהדרך הקדומה אבל הוא לא נגיש וקשה לזיהוי. ואין כמובן לוחמים שיכולים להאבק על המורשת החשמונאית באתרי הקרבות הקדומים מעבר למספר מדריכים וסיירים שמנסים להעביר את זיכרונות העבר וגם שירים שהם סוכני זיכרון ותרבות משמעותיים, אין.
המאבק על מעלה בית חורון במלחמת העצמאות בימי החשמונאים לא היה פחות חשוב ממאבק חיילינו במלחמת השחרור אלא שההנצחה מצריכה סוכני זיכרון. לשער הגיא יש בשפע ולמעלה בית חורון יש הרבה פחות, אולי יום יבוא ותגיע העת שהאמונים על כך יפנו את המשאבים גם להנצחה ולזיכרון של הלוחמים על הדרך הראשית לירושלים.
ד"ר יוסי שפנייר, מרצה לתואר שני בתוכנית לזיכרון ומורשת ישראל במכללת אפרתה וכתב יחד עם פרופ' ישראל רוזנסון את הספר: "בדרך אל העיר, שער הגיא כמחוז זיכרון"