העיתונאי יצחק פלדמן מצא עצמו מתמודד עם התקפי חרדה קשים, כשהוא כלל לא יודע עוד מה הם התקפי חרדה.
בטורו בעיתון 'בקהילה' הוא שיתף את קוראיו במה שעובר עליו והיום הוא אומר שזה היה חלק מתהליך הריפוי שלו.
השבוע הוציא פלדמן ספר חדש בשם "נתב"ג בן גוריון", ובו פרקי חיים על החרדה, על מסעותיו ועל שאר אתגרים שהתמודד איתם.
"בשנים האחרונות התוודעתי למה שנקרא התקפי חרדה", אמר פלדמן בשיחה עם ערוץ 7. "הייתי עד אז אדם רגיל לכל דבר ופתאום תקפה אותי החרדה. לקח לי זמן להבין במה מדובר ומה ללמוד, אחרי הרבה אשפוזים, מיון, טרם וכדומה".
"במקביל לתקופת החרדה, וגם לפני ואחרי, הייתי כותב המון", סיפר. "חלק על החרדה וחלק סתם על כל מיני בעיות שיש בחיים ואנחנו מטאטאים מתחת לשולחן, כמו החרדה עצמה".
לדבריו, "בעיקר במגזר החרדי הנושא כמעט לא מדובר, לא עולה על השולחן, מתביישים. החלטתי שאני אוציא את זה. יש לי טור קבוע בעיתון 'בקהילה' שנקרא 'בלי פילטרים' והרבה אני כותב שם, ובמקביל החלטתי שאני גם יוצא בספר שמבוסס על הסגנון של הטור הזה. זאת אומרת, אני מספר על עצמי, על החיים, על חוויות שלי, על החרדות ופסיכולוגים, חוויות בקורונה שזה פרק שכתבתי ממש לאחרונה, על פוליטיקה, על התקשורת החרדית, על הימים בישיבה, על המשפחה והפרק הכי גדול זה על מסעות שלי בחו"ל שהייתי הרבה מחפש את עצמי".
פלדמן מגדיר את הכתיבה כחלק מתהליך הריפוי שלו. "התחלתי לכתוב קודם, אבל בתקופת החרדות הייתי כותב המון", אמר. "אגב, הרבה חומרים מצמררים שאותם לא הכנסתי כי לא רציתי להפוך את זה לספר מלחיץ. כל מיני תיאורים מפחידים שאני חווה את זה - לא הכנסתי. אבל הכתיבה הייתה חלק מהתהליך של הריפוי לחלוטין".
"בחלק מתקופת החרדות שלי פחדתי שאני הולך לקבל התקף לב כל הזמן, אז הפסקתי לעשן", הוסיף. "אדם עם חרדות שהוא גם מפסיק לעשן, זה מאוד קשה. ופשוט התחלתי לשתף את הקוראים שלי בעיתון בתהליך הגמילה ועל זה יש לי גם פרק שלם".
"לא כל הספר הוא על חרדות", הדגיש. "אנשים אומרים לי, 'מה זה ספר מפחיד?' ממש לא. זה ספר משעשע. הוא כתוב בהומור בעיקר. יש שם המון המון מסעות נפש, זה לא שכל הספר על חרדות. לחלופין, אני רוצה להיות ישר, מישהו אמר לי 'תגיד, אם אני אקנה את זה תהיה לי תרופה לחרדה?' אז לא. אני לא פסיכולוג. אבל זה מספר על המסע שלי".
הספר קיבל את השם, כאמור, "נתב"ג בן גוריון". פלדמן פתר את החידה וסיפר מדוע בחר בשם זה. "אני פותח את הספר בזיכרון ילדות הראשון שלי בכתיבה, זה היה בערך בכיתה ב'", אמר. "בעמוד הראשון של הספר אני מספר איך התחלתי לכתוב. הייתי גוזר ניירות, כותב עליהם ומחבר אותם בצורה של ספר שמונה עמודים".
הוא המשיך: "ילד בכיתה ב', הפנטזיות שלו זה סביב המוסד וה-FBI, ואני לא זוכר כלום אני רק זוכר דבר אחד. כתבתי משהו שמבחינתי היה ממש מותח, וכתבתי שסוכני המוסד נחתו ב'נתב"ג בן גוריון' כי בראש שלי בכיתה ב' נתב"ג זה שדה תעופה והשם של שדה התעופה בישראל זה נתב"ג בן גוריון. הראיתי את זה לאמא שלי והיא נקרעה מצחוק, אני לא אשכח את הסצינה. והיא אומרת לי שנתב"ג בן גוריון זה כפילות. מפה אני יוצא לספר, מהבלבול הזה של הכתיבה הראשונה והמשמעות של הבלבול הזה. משם אני יוצא לספר".
לסיכום אמר פלדמן במי היה רוצה שהספר הזה יגע. "אני רוצה שהספר יגע בעיקר באנשים שעברו או עוברים חרדות בחיים שלהם", ציין. "המטרה שלי זה להגיד להם 'חברים, אני יודע שעכשיו נראה לכם חושך ונראה לכם שהעולם נגמר, ככה זה היה גם לי. אבל זה לא נגמר'".