כבכל שנה ברוכת גשמים, גם בימים האחרונים אני שומע בחדשות: הצפות בבתים – נזקים לאזרחים, רכוש יקר ירד לטמיון,- מכוניות שקעו... ועוד ועוד מפגעים. כך בכל שנה גשומה. אנחנו מתפללים לגשם, הקב"ה ממטיר, ובכסילותנו הופכים ברכה לקללה.
בניגוד לכל היגיון, העם העולה לציון מצטופף ונצמד לשפלת החוף בפס צר מנהריה עד אשקלון ונמנע מלהיכנס לתוכה של הארץ שהתפללנו למענה בכל אורך הגלות.
רגל אחת בשערי הארץ ורגל אחת בחוץ. מכירים את נתב"ג יותר מאשר את מערת האבות בחברון. המוני בני נוער ומשוחררי צבא זורמים להודו ונפוצים לכל מקום נידח בדרום אמריקה, במזרח הרחוק ונמנעים מלעשות את הצעדים המעטים לשורש קיומנו – לנופים היפים של יהודה ושומרון.
הפוליטיקאים של יוצאי מצריים נצמדו למדבר ועכבו בהבליהם את הכניסה לארץ ארבעים שנה. הפוליטיקאים של ימינו מימין ומשמאל מעכבים את הכניסה למרחבי הארץ וליישובה למעלה משבעים שנה, ומפקירים אותה לידי מבקשי רעתנו.
חלפו חמישים ושלוש שנה מאז התרחש נס ללא תקדים במלחמת ששת הימים; הקב''ה מסר לידינו מרחבים אדירים לרווחתנו, אך הדור הזה מאס בכל אשר זיכנו בעל בריתנו הנצחי, והתעקשנו להיצמד לצרותיה של שפלה צרה וחונקת.
מפקירים את ליבה של הארץ בידי מבקשי רעתנו אף כי תורתנו מצווה לרשתה מידיהם. מתייחסים למתנחלים אוהבי התורה והארץ כאל פורקי עול, הורסים להם בתים שהקימו במיטב כספם ודמם. פקירים אותם בכבישים שאינם ראויים לתחבורה של ימינו וגורמים להם תאונות מדממות.
והחמוּר מכל - מפקירים את חייהם לחסדי שכנים מרושעים שיורים בהם, בוזזים אותם שורפים ועוקרים מטעים וגפנים. משמיצים ומתעמרים במיטב בני הנוער שבאהבתם הגדולה לארץ נאחזים בגבעות חיינו.
כאשר השבטים גד אשר וחצי שבט המנשה אמרו להתנחל ממזרח לירדן, משה זעם. הבהיר להם שעם כל הכבוד לרצון ליישב את ארץ ישראל המזרחית.- קודם כל עלינו לרשת את יהודה ושומרון (ארץ כנען) כבסיס להתיישבות בכל הארץ.
משה התחנן בפני הקב''ה ולא זכה להיכנס לעמקה של הארץ אך זכה לראותה. עם ישראל זכה להיכנס בשעריה (שפלת החוף) אך ממאן לראותה. מכל הבחינות שניתן להעלות על הדעת, על המוני העם הנאחזים בשפלה לזרום קדימה, צפונה ונגבה ולהתיישב ביהודה, בשומרון, בנגב, בגליל ובגולן.
מבחינה כלכלית ראויה שפלת החוף להידלדל לישובים חקלאיים, ימי נערותי הוכיחו שסביבות החוף טובות לפרדסים להדרים למיניהם.
הישובים בגוש קטיף הוכיחו בחריצותם שאת החולות שעל שפת הים ניתן להפוך למרכזי גידול חקלאיים, להציף את הארץ ביבולים ברוכים ולהעשיר את קופת המדינה בהכנסה מכובדת של יצוא חקלאי. מבחינה אקולוגית ותחבורתית ריכוזי אוכלוסיה גדולה וצפופה בשפלת החוף מהווים מפגע קשה של זיהומים הפוגעים בבריאות התושבים וחונקים את התושבים בפקקים מורטי עצבים.
והאיום מכל - האיום הביטחוני כשמרבית תושבי המדינה מצטופפים בשפלת החוף ובעיקר בגוש דן, מהווים מטרה נוחה לאויבים המכוונים טילי מוות; והאויבים מצפון, מדרום וממזרח מתחמשים במיטב כלי המשחית הקטלניים ואינם מסתירים את כוונותיהם.
על כך אני מבוהל ומלא חששות ופונה בתחינה לכל הגורמים: להפסיק ולפטפט על סיפוח או ריבונות ולהתחיל לפעול. לעשות כל מאמץ אפשרי להעביר המוני-עם משפלת הארץ לאוויר הצח והבריא, למרומי ההרים השופעים אור ואוויר נקי ביהודה ובשומרון ובגולן.
להטיל מסים מכבידים על נדלן בשפלת החוף, להגביל את הבנייה עד לשלוש או ארבע קומות למגורים ולמשרדים ולפצות את בעלי הנכסים בחלופה נאותה של קרקעות נדלן לבנייה ולתעשייה בעומקה של הארץ ומרחביה ביהודה, בשומרון, בנגב, בגליל ובגולן.
לעודד בהקלות במסים ובהטבות למיניהן לבניה למגורים, לבנייני משרדים ולתעשייה עבור המתיישבים ביהודה, בשומרון, בנגב, בגליל ובגולן.
לסלול כבישים חדשים ולהרחיב את הכבישים הקיימים שיקלו על המתיישבים במקומות הראויים לכך.
להרחיב את כביש 90 במספר נאות של נתיבים ולהפכו לכביש חוצה ישראל המזרחי שיזרים חלק ניכר מהתחבורה ממרומי הגולן דרך הבקעה, הערבה עד לאילת, עם מחלפים לאורך הכביש שיסייעו לתנועת כלי הרכב להגיע ליעדיה.
להרחיב את ירושלים בבנייה לכוון מעלה אדומים עד למבואות הבקעה, ולישב בה רבים מבני עמנו המשתוקקים לחסות בקדושת הבירה הנצחית של העם היושב בציון. דברי אלו נראים כמי שקולו קול קורא במדבר; אך במרוצת הזמן נאלץ להיווכח שאין מנוס מהצורך לתור אחר פתרונות להיחלץ מהמצב הנוכחי. ואני מתפלל ליושב במרומים שזה לא יעלה לנו במחיר דמים כבד של טילי הרס שינחתו על ריכוזי האוכלוסייה העכשווית.
כמי ששורד בארץ לאורך השנים הרבות של חיים בדור השפלה, אני חוזר עד דברי יהושע וכלב ששרדו את דור המדבר: עלה נעלה ויכול נוכל! טובה הארץ מאוד מאוד!