לקראת מלחמה במפרץ: מערכת "חומה" וטיל ה"חץ" - סקירה כללית והיסטורית.
מערכת "חומה" היא מכלול המערכות, של מכ"מ ומערכות בקרת האש, שתפקידן להביא את טיל ה"חץ" למטרתו, כלומר: פגיעה בטילי קרקע קרקע (טק"ק) הנורים על ישראל מטווח של מאות ק"מ ולפוצצם באוויר, בגובה של 60 עד 70 ק"מ.
המכ"מ מאפשר, בהתאם, גם לתת התרעה של מספר דקות לפני הפגיעה המשוערת של הטיל במקומות שונים בישראל, ולהגדיר במדויק את הנקודה בה אמור הטיל לפגוע.
זאת, משום שאם לא יושמד במעופו, כצפוי, יגיעו לנקודת הפגיעה כוחות החילוץ וההצלה בזמן קצר ביותר.
מערכת ה"חץ" היא היחידה כיום בעולם, שנבנתה מלכתחילה להשמדת טילי קרקע קרקע. כיום אמורות להשמיד את טילי הקרקע-קרקע גם מערכות טילי ה"פטריוט", אך ביעילות נמוכה יותר, בגובה נמוך יותר ורק לאחר שעברו התאמות, מאחר ומלכתחילה נבנו לפגיעה במטוסי קרב.
טילי ה"פטריוט" הם כיום מדגם פ.א.ק. 3, לאחר שעברו שכלולים במערכות המחשוב, הזיהוי ובקרת האש, אך לא בטיל עצמו, כחלק מלקחי כישלון הפטריוט במלחמת המפרץ להתמודד עם טילי אל חוסיין העירקיים.
ארה"ב מבקשת בשנים האחרונות לפתח מערכת דומה ל"חץ", ליירוט טילים בגובה רב. המערכת, "ת'אד" שמה, נמצאת עדיין בפיתוח, ורק במרץ 99 היא עברה בהצלחה ניסוי ראשון. ההערכה היא, כי רק לקראת סוף העשור, לכל המוקדם, עשויה מערכת כזו להיכנס לשימוש בצבא ארה"ב.
על ישראל מגנות כיום בשעת חירום שתי סוללות "חץ", אחת המופעלת על ידי לוחמי סדיר ושניה המופעלת בעיקר על ידי אנשי מילואים. במערכת הביטחון מקווים כיום, כי בשנים הקרובות תצטרף סוללת מילואים נוספת לסדר הכוחות של מערך הנ.מ. המפעיל את הסוללות, ובכך תקנה לישראל הגנה טובה ביותר מפני איום טילי קרקע קרקע.
לקראת מלחמה אפשרית בעיראק נפרסו ברחבי הארץ עוד 8 סוללות "פטריוט", בהן סוללות אמריקניות שתפקידן לסייע לישראל להתמודד עם ירי מעיראק, אם וכאשר יתבצע.
כל סוללת "חץ כוללת פלגת זיהוי, שליטה ובקרה ופלגת יירוט. פלגת הגילוי, השליטה והבקרה מורכבת משני אלמנטים עיקריים:
"אורן ירוק", שהוא מכ"מ סריקה אלקטרוני מתוצרת "אלתא", המתאר את הטילים אחרי שיגורם ועוקב אחריהם.
"אתרוג זהב", מרכז ניהול הירי תוצרת "תדיראן", שולח את ה"חץ" לעבר הטילים ששיגורם זוהה, ומוודא כי ייפגעו בו.
מרכז ניהול הירי מבצע בתהליך זה את "העדפת המטרות", לשם שיגור ה"חץ" למטרות על פי הדחיפות שיש בהשמדתן, לפני שייפגעו בישראל.
פלגת היירוט כוללת את מרכז בקרת המשגרים ואת משגרי ה"חץ", ובתוך כל אחד מהם ששה טילי "חץ".
הטיל "חץ" הוא דו שלבי. בשלב הראשון טס הטיל אל מטרתו על ידי מאיץ-מנוע רקטי המונע בדלק מוצק. המאיץ מביא את הטיל לאזור המסלול של טיל הקרקע קרקע. בשלב השני מאתר ה"חץ" את הטיל ומיירט אותו. בשלב זה ניתק המנוע הרקטי מהטיל, וזה מוטס הלאה אל מטרתו באמצעות מנוע קטן יותר, המכונה "שייט", וזאת תוך קבלת מידע רצוף מהמכ"ם "אורן ירוק", על מיקומו של טיל הקרקע קרקע.
את ההתבייתות הסופית על המטרה מבצע חיישן אופטי, המורכב ב"ראש הקרבי", חלקו הקידמי של ה"חץ". תפקידו לתת את הנתונים ל"שייט", כדי שיוביל את ה"חץ" עד לטיל המטרה. בקדמת הראש הקרבי של ה"חץ" מאות רסיסי מתכת, המשוגרים בפיצוץ אל הראש הקרבי של טיל הקרקע קרקע ואמורים לפוצצו, בהיותו בנקודה הקרובה ביותר ל"חץ".
מנהלת "חומה" במשרד הביטחון, המפתחת ומשכללת את מערכות טיל ה"חץ", היתה רוצה כי תהליך יירוט טילי הקרקע קרקע הנורים על ישראל, יתבצע כך:
1. אלומת המכ"ם של "אורן ירוק" סורקת את השמיים ומאתרת טיל אחד או יותר המשוגרים מעיראק. המכ"מ "ננעל" על הטילים ועוקב אחריהם ברציפות, תוך כדי חיפוש אחרי טילים נוספים למקרה שישוגרו.
2. "אתרוג זהב" מקבל את נתוני "אורן ירוק" ובונה "תמונת קרב": הנקודה ממנה שוגר כל טיל, מסלול מעופו החזוי והנקודה בו ייפגע, אם לא ייורט. על פי הנתונים נבנית תוכנית הגנה, שתכליתה שיגור טילי "חץ" שיפגעו בכל הטילים ששוגרו.
3. הנתונים מועברים לפלגת היירוט, ממנה משוגרים טילי ה"חץ" הפוגעים בטילי הסקאד בגובה רב.
4. סוללות "הפטריוט" משגרות טילים אל המטרות שלא יורטו על ידי ה"חץ" ופוגעות גם בהם.
לקראת המלחמה פותחה שיטה לתקשורת בין סוללות ה"חץ" לבין סוללות הפטריוט, כדי לתאם את פעילותן לאפשרות של ירי כמות גדולה של טילים על ישראל, למרות שהסבירות לכך מאוד נמוכה, על פי גירסת מערכת הביטחון.
הקבלן הראשי הבונה את מערכת "חומה" הוא מפעל מל"מ של התעשייה האווירית. המיזם נפתח ב-1988,
בשיתוף עם ארה"ב. עלות פיתוח המערכת כולה, כמיליארד וחצי דולר, ומ-1994 ועד ינואר 2003 בוצעו 10 ניסויים בטיל ובמערכותיו.
חמשת הניסויים האחרונים נועדו לבדוק את תפקוד כלל מערכות הטיל, לרבות המכ"מ ומערכת ניהול האש. בין הניסויים בוצע גם יירוט של טיל "אנקור שחור", שנבנה בישראל ושוגר ממטוס קרב. הניסוי עבר בהצלחה.
כאמור, ב-5 בינואר, לאור המתיחות בעיראק, ביצעה ישראל ניסוי ירי נוסף של טיל חץ "אמיתי" ועוד 3 טילי "דמה", כדי לבדוק את השפעת ירי טיל על שאר הטילים, במשגר בן הששה טילים. גם ניסוי זה היה מוצלח. השלב הסופי בניסויים אמור להיות ניסוי יירוט אמיתי של טיל קרקע קרקע שיירה על ידי עורכי הניסוי.
מדובר בניסוי הדורש הכנות רבות ושדה ניסוי גדול, העומד בקריטריונים מחמירים של בטיחות, ולכן הוא יבוצע בארה"ב.
בשל הסיוע האמריקני לישראל, והצורך לרכש גומלין מארה"ב בחלק מכספי הסיוע, יועבר לפחות חלק מפס הייצור של ה"חץ" למפעלי "בואינג" בארה"ב, דבר שבצד ההצלחה של המיזם עד עתה, ינחית מכה נוספת על התעשיות הביטחוניות של ישראל. יחד עם זאת, יאפשר פס הייצור החדש לייצר הרבה יותר טילים ובזמן קצר יותר.
במנהלת "חומה" עוסקים עתה גם בשיפור מערכת טילי ה"חץ", כדי לתת תשובה לאיום טילי "סקאד D" שבידי סוריה, לטווח של 700 ק"מ.
מדובר, כאמור, בטיל שמסלולו הבאליסטי שונה ממסלול כל שאר טילי הקרקע קרקע הידועים כיום בעולם.
מערכת "חומה" היא מכלול המערכות, של מכ"מ ומערכות בקרת האש, שתפקידן להביא את טיל ה"חץ" למטרתו, כלומר: פגיעה בטילי קרקע קרקע (טק"ק) הנורים על ישראל מטווח של מאות ק"מ ולפוצצם באוויר, בגובה של 60 עד 70 ק"מ.
המכ"מ מאפשר, בהתאם, גם לתת התרעה של מספר דקות לפני הפגיעה המשוערת של הטיל במקומות שונים בישראל, ולהגדיר במדויק את הנקודה בה אמור הטיל לפגוע.
זאת, משום שאם לא יושמד במעופו, כצפוי, יגיעו לנקודת הפגיעה כוחות החילוץ וההצלה בזמן קצר ביותר.
מערכת ה"חץ" היא היחידה כיום בעולם, שנבנתה מלכתחילה להשמדת טילי קרקע קרקע. כיום אמורות להשמיד את טילי הקרקע-קרקע גם מערכות טילי ה"פטריוט", אך ביעילות נמוכה יותר, בגובה נמוך יותר ורק לאחר שעברו התאמות, מאחר ומלכתחילה נבנו לפגיעה במטוסי קרב.
טילי ה"פטריוט" הם כיום מדגם פ.א.ק. 3, לאחר שעברו שכלולים במערכות המחשוב, הזיהוי ובקרת האש, אך לא בטיל עצמו, כחלק מלקחי כישלון הפטריוט במלחמת המפרץ להתמודד עם טילי אל חוסיין העירקיים.
ארה"ב מבקשת בשנים האחרונות לפתח מערכת דומה ל"חץ", ליירוט טילים בגובה רב. המערכת, "ת'אד" שמה, נמצאת עדיין בפיתוח, ורק במרץ 99 היא עברה בהצלחה ניסוי ראשון. ההערכה היא, כי רק לקראת סוף העשור, לכל המוקדם, עשויה מערכת כזו להיכנס לשימוש בצבא ארה"ב.
על ישראל מגנות כיום בשעת חירום שתי סוללות "חץ", אחת המופעלת על ידי לוחמי סדיר ושניה המופעלת בעיקר על ידי אנשי מילואים. במערכת הביטחון מקווים כיום, כי בשנים הקרובות תצטרף סוללת מילואים נוספת לסדר הכוחות של מערך הנ.מ. המפעיל את הסוללות, ובכך תקנה לישראל הגנה טובה ביותר מפני איום טילי קרקע קרקע.
לקראת מלחמה אפשרית בעיראק נפרסו ברחבי הארץ עוד 8 סוללות "פטריוט", בהן סוללות אמריקניות שתפקידן לסייע לישראל להתמודד עם ירי מעיראק, אם וכאשר יתבצע.
כל סוללת "חץ כוללת פלגת זיהוי, שליטה ובקרה ופלגת יירוט. פלגת הגילוי, השליטה והבקרה מורכבת משני אלמנטים עיקריים:
"אורן ירוק", שהוא מכ"מ סריקה אלקטרוני מתוצרת "אלתא", המתאר את הטילים אחרי שיגורם ועוקב אחריהם.
"אתרוג זהב", מרכז ניהול הירי תוצרת "תדיראן", שולח את ה"חץ" לעבר הטילים ששיגורם זוהה, ומוודא כי ייפגעו בו.
מרכז ניהול הירי מבצע בתהליך זה את "העדפת המטרות", לשם שיגור ה"חץ" למטרות על פי הדחיפות שיש בהשמדתן, לפני שייפגעו בישראל.
פלגת היירוט כוללת את מרכז בקרת המשגרים ואת משגרי ה"חץ", ובתוך כל אחד מהם ששה טילי "חץ".
הטיל "חץ" הוא דו שלבי. בשלב הראשון טס הטיל אל מטרתו על ידי מאיץ-מנוע רקטי המונע בדלק מוצק. המאיץ מביא את הטיל לאזור המסלול של טיל הקרקע קרקע. בשלב השני מאתר ה"חץ" את הטיל ומיירט אותו. בשלב זה ניתק המנוע הרקטי מהטיל, וזה מוטס הלאה אל מטרתו באמצעות מנוע קטן יותר, המכונה "שייט", וזאת תוך קבלת מידע רצוף מהמכ"ם "אורן ירוק", על מיקומו של טיל הקרקע קרקע.
את ההתבייתות הסופית על המטרה מבצע חיישן אופטי, המורכב ב"ראש הקרבי", חלקו הקידמי של ה"חץ". תפקידו לתת את הנתונים ל"שייט", כדי שיוביל את ה"חץ" עד לטיל המטרה. בקדמת הראש הקרבי של ה"חץ" מאות רסיסי מתכת, המשוגרים בפיצוץ אל הראש הקרבי של טיל הקרקע קרקע ואמורים לפוצצו, בהיותו בנקודה הקרובה ביותר ל"חץ".
מנהלת "חומה" במשרד הביטחון, המפתחת ומשכללת את מערכות טיל ה"חץ", היתה רוצה כי תהליך יירוט טילי הקרקע קרקע הנורים על ישראל, יתבצע כך:
1. אלומת המכ"ם של "אורן ירוק" סורקת את השמיים ומאתרת טיל אחד או יותר המשוגרים מעיראק. המכ"מ "ננעל" על הטילים ועוקב אחריהם ברציפות, תוך כדי חיפוש אחרי טילים נוספים למקרה שישוגרו.
2. "אתרוג זהב" מקבל את נתוני "אורן ירוק" ובונה "תמונת קרב": הנקודה ממנה שוגר כל טיל, מסלול מעופו החזוי והנקודה בו ייפגע, אם לא ייורט. על פי הנתונים נבנית תוכנית הגנה, שתכליתה שיגור טילי "חץ" שיפגעו בכל הטילים ששוגרו.
3. הנתונים מועברים לפלגת היירוט, ממנה משוגרים טילי ה"חץ" הפוגעים בטילי הסקאד בגובה רב.
4. סוללות "הפטריוט" משגרות טילים אל המטרות שלא יורטו על ידי ה"חץ" ופוגעות גם בהם.
לקראת המלחמה פותחה שיטה לתקשורת בין סוללות ה"חץ" לבין סוללות הפטריוט, כדי לתאם את פעילותן לאפשרות של ירי כמות גדולה של טילים על ישראל, למרות שהסבירות לכך מאוד נמוכה, על פי גירסת מערכת הביטחון.
הקבלן הראשי הבונה את מערכת "חומה" הוא מפעל מל"מ של התעשייה האווירית. המיזם נפתח ב-1988,
בשיתוף עם ארה"ב. עלות פיתוח המערכת כולה, כמיליארד וחצי דולר, ומ-1994 ועד ינואר 2003 בוצעו 10 ניסויים בטיל ובמערכותיו.
חמשת הניסויים האחרונים נועדו לבדוק את תפקוד כלל מערכות הטיל, לרבות המכ"מ ומערכת ניהול האש. בין הניסויים בוצע גם יירוט של טיל "אנקור שחור", שנבנה בישראל ושוגר ממטוס קרב. הניסוי עבר בהצלחה.
כאמור, ב-5 בינואר, לאור המתיחות בעיראק, ביצעה ישראל ניסוי ירי נוסף של טיל חץ "אמיתי" ועוד 3 טילי "דמה", כדי לבדוק את השפעת ירי טיל על שאר הטילים, במשגר בן הששה טילים. גם ניסוי זה היה מוצלח. השלב הסופי בניסויים אמור להיות ניסוי יירוט אמיתי של טיל קרקע קרקע שיירה על ידי עורכי הניסוי.
מדובר בניסוי הדורש הכנות רבות ושדה ניסוי גדול, העומד בקריטריונים מחמירים של בטיחות, ולכן הוא יבוצע בארה"ב.
בשל הסיוע האמריקני לישראל, והצורך לרכש גומלין מארה"ב בחלק מכספי הסיוע, יועבר לפחות חלק מפס הייצור של ה"חץ" למפעלי "בואינג" בארה"ב, דבר שבצד ההצלחה של המיזם עד עתה, ינחית מכה נוספת על התעשיות הביטחוניות של ישראל. יחד עם זאת, יאפשר פס הייצור החדש לייצר הרבה יותר טילים ובזמן קצר יותר.
במנהלת "חומה" עוסקים עתה גם בשיפור מערכת טילי ה"חץ", כדי לתת תשובה לאיום טילי "סקאד D" שבידי סוריה, לטווח של 700 ק"מ.
מדובר, כאמור, בטיל שמסלולו הבאליסטי שונה ממסלול כל שאר טילי הקרקע קרקע הידועים כיום בעולם.