קשה להתעלם מהאימפקט שיצרה הסדרה 'שעת נעילה' בחברה הישראלית. פתאום צפו להם סיפורים מלפני 47 שנה ועשו דרכם לשיחות מסדרון בכל רחבי הארץ.
פתאום החברה הישראלית מבינה מה קרה פה בכל השנים האלה, ההשתקה, ההדחקה, הכאב שרק גדל משנה לשנה.
עמותת משפחה אחת רואה עצמה כבית לכל האנשים שהטרור תקף אותם. לא משנה באיזו מסגרת, באיזה דרך הגיע המפגע, אנחנו שם, כדי ללכת איתם, כדי לגרום להם להבין שהם לא לבד.
שלא עוד 47 שנים, תהיה סדרה על הפיגועים והנפגעים, ופתאום כולנו נזכר ונאמר לעצמנו, אוי כמה חבל שלא היה שם אף אחד כדי לעזור להם.
אנחנו נתקלים בסיפורים קשים מאוד, כאבים שהזמן ממש לא מרפה, ואפילו להיפך. אבל אנחנו יודעים, שאם יש משהו שעוזר לאנשים שאותם אנחנו פוגשים במהלך העשייה שלנו, זה ה'להיות ביחד' אחד עם השני.
כמעט של האנשים שמספרים על משמעות העמותה עבורם, מדברים על המקום שהם מצאו, היכולת למצוא אנשים שמקשיבים ורוצים להיות שם איתם. אנשים המבינים אותם אבל גם מסתכלים עליהם בגובה העיניים, וזאת עם הרבה רצון לעזור להם להתקדם לעבור ולעבד את הקושי הגדול.
יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, הוא יום שבו כולנו נדרשים להסתכל לאותם האנשים בעיניים ולהגיד תודה, לאותם אנשים שחלק מהם כבר לא יחזור להיות כמו שהיה. אותם אנשים שחייהם השתנו לבלי היכר. הורים, אחים, ילדים וילדות שההקרבה שעשו, אולי לא הייתה מבחירה, אבל היא בחירה יום יומית, לעמוד מול החיים ולרצות לנצח, לרצות להתקדם.
השנה האחרונה הייתה לא פשוטה לאותם אנשים, הבדידות עשתה את שלה, ההתכנסות של כל אחד למקומו, גרמה לכולנו קצת להתנתק מהביחד שלנו. יום הזיכרון, היה יום שכל משפחה עברה לבד, עם הכאב שלה. אבל עכשיו, יש לנו הזדמנות פשוט להוקיר, להגיד להם את זה, לחזק אותם אבל לזכור שזה לא צריך להיות רק יום אחד בשנה, אלא מעשה יום יומי, מתוך דאגה האחד לשני.
עמותת משפחה אחת נמצאת בפתחו של קמפיין התרמה כדי שתוכל להמשיך את העשייה שלה וללוות את משפחות נפגעי הטרור והשכול. "אנחנו פונים אליכם בבקשה לתרום לעמותה כדי שנוכל להמשיך ולפעול למען פגועי הטרור", אומרים בארגון.