אתגרים והזדמנויות

הטור הזה יצר הזדמנות לביטוי למכינאים בתוכנית, ואני גאה לשתף בחוויה האישית של אחד מהם

יעל ברמן-דומב , י"ז בכסלו תשפ"א

אתגרים והזדמנויות-ערוץ 7
יעל ברמן-דומב מנכ״לית טנא ירושלמי
צילום: מאיה שחף יוסף ויהלי רון

שמי יעל ברמן דומב, מנכ"לית עמותת "טנא ירושלמי", ואני עוסקת בחינוך מעל ל-15 שנה. העיסוק בחינוך מביא איתו אתגרים והזדמנויות.

הזדמנות אחת שאנחנו זוכים לה השנה, בתוכנית שלנו "המכינה הירושלמית", היא השתתפות של מכינאים מקסימים עם מוגבלות בתוכנית המכינה. זה קורה בזכות הליווי המקצועי של התהליך לאורך השנה על ידי צוות תוכנית "שיבולים", מבית מועצת המכינות הקדם צבאיות.

הדבר המדהים בזה שנערים ונערות בני 18 חיים ביחד, 24 שעות, עם לו"ז מהבוקר עד הלילה, עם המון אחריות והובלה שלהם, ועם חברויות שנרקמות והופכות לחברויות לחיים. וזה מצליח, כי כשבאמת רוצים ובאמת מסתכלים אחד לשני בעיניים החיבורים קורים.

הטור הזה יצר הזדמנות לביטוי למכינאים בתוכנית, ואני גאה לשתף בחוויה האישית של אחד מהם:

לפני כשבוע בן, ראש המכינה, אמר לי: ''עוד שבוע יהיה היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות...". אמרתי לו: "סבבה, מה אני קשור לזה?'' 

"זו הזדמנות שלך לספר על החוויה שלך במכינה, על איך זה להיות חלק מקבוצה שחיה ביחד 10 חודשים בירושלים, פועלת עם הילדים והנוער בבתי ספר ולומדת מהבוקר עד הערב. זה ממש טור בעיתון. מה דעתך?''. עניתי: ''אני אלך על זה.'' 

התחיל השבוע, יום ראשון. יצאנו לסדרת ירושלים. הר הזיתים, אתרים היסטוריים, הר הבית, הכותל וכנסיית הקבר. אני מרגיש שאני קצת לא משתלב בקבוצה. קצת מאחור. אני משליך על המכינה את חוויית התיכון. מאבד כל מידה של תפישת מציאות שפויה.

כלפיי חוץ קצת בדאון. אמרתי למדריכה שלי, טל: ''אני מרגיש שאני לא במצב של לכתוב את זה. אני לא מרגיש שזה המסר שאני רוצה להעביר ואני לא רוצה שידעו עליי, מה גם שאני לחוץ, כי הטור למחר". אמרה לי טל שכדאי להפריד בין הדברים ולעשות סדר בראש ובמקום לכתוב את הטור במקלדת הקטנה של האייפון שלי. דיברנו קצת על מה אני מרגיש. בהמשך שיתפתי גם את אחת מבנות הקבוצה וגם דיברנו על הטור. 

חוזרים מהמכינה עייפים לארוחת ערב. אני עושה צחוקים עם החברים ובינתיים לא כותב את הטור. נהיה לי טוב על הלב. אני מבין שיש לי מקום בקבוצה ואני חלק ממשהו קטן מאוד, חזק, קסום, צעיר ואותנטי. אני מבין שאני זוכה פה לחיבור ולאושר עם האנשים.

ב-20:00 יש משבצת ירושלים בכיתה. הדיון מעניין. מיד לאחר המשבצת יש עניין של צוות משק בית שצריך לפתור, עניין לוגיסטי אבל קבוצתי. לאחר מכן אני מתקלח במים רותחים והשעה כמעט מאוחרת. אני נכנס למשרד מכינאים עם רעיון לכתיבת הטור. מתיישב על המחשב, הטור זורם ותכף אני מסיים, לוחץ ''שמור'' ושולח במייל עם ניצוץ של צחוק ושמחה בעיניים. מסקנה: אפשר להיות ציניים ודעתניים, אך טוב להיות גם שמחים ועצובים. 

באהבה גדולה ותודה על הזכות הענקית של השתתפות במכינה.