ההפגנה נגד אלימות כלפי נשים
ההפגנה נגד אלימות כלפי נשיםצילום: Tomer Neuberg/Flash90

במאמר שכתב בשבוע שעבר עמנואל שילה, שכותרתו "הפמיניזם אינו התשובה לאלימות", מתריע שילה כי המאבק באלימות כלפי נשים אינו אלא מנוף כדי להנחיל לחברה הישראלית כולה תפיסה מטושטשת באשר לזהות מגדרית ולערכי המשפחה היהודית.

לדברי הרב שילה, מאחורי העיסוק באלימות כלפי נשים עומד לובי פמיניסטי בעל עוצמה אדירה – תקציבית, ארגונית, תקשורתית ותעמולתית. האמת היא שהמטרה העיקרית שלו איננה מאבק באלימות או מניעה של רצח נשים, אלא "הנחלת התפיסה המגדרית השוויונית, המטשטשת כל הבדל בין המינים".

קראתי את המאמר ולא נותר לי אלא להסכים עם שילה לגבי הרצון שלי כאישה פמיניסטית להנחיל תפיסה מגדרית שוויונית. בעיקר התרשמתי מהיכולת שלו להסתכל במבט רחב על כלל הסוגיות המגדריות ולקשור אותן זו בזו, לא לראות את המאבק ברצח נשים ובאלימות מגדרית כמנותק ממאבקים פמיניסטיים אחרים. הלוואי שאת מה שרואה שילה כאיום, נראה אנו כהזדמנות.

בשנתיים וחצי האחרונות אני מובילה את קואליציית הארגונים למאבק בהדרת נשים בישראל. קואליציה של נשים וארגונים מדהימים ומעוררי השראה מכלל המגזרים בישראל, הנאבקת נגד תופעה הולכת וגדלה: מחיקת נשים מהציבוריות הישראלית, חוסר ייצוג והפרדה במרחב הציבורי, שמשמעותם האמיתית היא צמצום מקומן של נשים במרחב. לא פעם, בשיחות עם אנשים ונשים, אני שומעת מהם כי המאבק בהדרת נשים נדמה כמאבק שאינו קשור במישרין למאבקים אחרים לשוויון. אנשים מהססים לתמוך בו, וכך גם בסוגיות פמיניסטיות אחרות שנדמות כרדיקליות יותר כמו המאבק בהתנהלות בתי הדין הרבניים, חזקת הגיל הרך ועוד.

בשבוע שעבר צוין היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. שמחתי לראות כיצד נושא חשוב שכזה מקבל את הבמה הראויה לו, פותח מהדורות ועמודים ראשיים בעיתונים, מציף את האינסטגרם בשלל ידועניות שמצטלמות ומעבירות מסרים כלליים ולא מחייבים נגד "האלימות".

בשנים האחרונות הנושא הצליח להגיע אל לב המיינסטרים, והציבור הישראלי נחשף לגודל התופעה והאיומים שלה. זהו צעד מרשים, חשוב והכרחי. אלא שכעת עלינו לשוב ולהדגיש, ממש כפי שעושה שילה, שאלימות מגדרית אינה נוצרת בחלל ריק. מאחורי הפוגע היחיד יש תפיסה חברתית, חינוכית ומשפטית המאשררת את מעשיו. הרשו לי להטיל ספק אם כוכבות האינסטגרם שמצטלמות כשהן אומרות "די לאלימות" במין קריאה כללית, נטולת מחויבות, יחתמו על כך.

תופעת האלימות המגדרית אינה נוצרת בחלל ריק. עולם שבו נשים מוחפצות, מודרות ומוסתרות, אינן חלק ממקבלי ההחלטות בסוגיות מרכזיות (כמו המאבק בקורונה), הוא עולם שבו נשים חסרות חשיבות. זה עולם שבו מתקיימות תופעות של אלימות כלכלית ופיזית, שיכולה להגיע עד להתרת דמן של נשים, כפי שאנו עדים להן בשנים האחרונות.

צודק שילה, המאבק באלימות כלפי נשים הוא אכן התחלת השינוי. הוא אולי האקוטי והחשוב ביותר כעת, אבל הוא לא מאבק בחלל ריק. אכן, כדי להבטיח מרחב מוגן לנשים בביתן, יש לשנות מן היסוד את היחס לנשים בבתי הדין הרבניים, ברחובות, בבתי המשפט ובבתי הספר. ואשריך עמנואל שילה, שהבנת מה שרבים מסרבים להכיר בו.

הכותבת היא מנהלת תחום חופש דת בשתיל - הקרן החדשה לישראל