יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה שמצוין היום (ה') בטקס ממלכתי מחבק לא רק את הפצועים בקרבות או בפיגועי טרור, אלא גם לובשי מדים שהוכרו כנכי צה"ל בקשת רחבה של נסיבות.
אולם במשרד הביטחון, שמעניק את המעטפת התומכת ליותר מ־50 אלף איש שהוכרו כנכי צה"ל מבחינה פיזית או נפשית, בחרו בשבוע שעבר לדחות בקשה של לוחם מסוים מאוד להכרה בנכות נפשית.
לפני כחמישה חודשים הגיש אלאור אזריה, הלוחם שהורשע בהריגת מחבל פצוע בחברון, בקשה למשרד הביטחון להכיר בו כנכה צה"ל, מאחר שלטענתו הוא נפגע נפשית מהפרשה. במשרד הביטחון סירבו לדון בפרטי הבקשה מבחינה רפואית, ודחו אותה דחייה עקרונית. זאת לטענתם מאחר שאזריה הורשע בהריגה, מה שעונה על ההגדרה "התנהגות רעה חמורה" הקבועה בסעיף 9 בחוק הנכים, ולפיה מי שנכותו נגרמה מהתנהגות שכזו אינו זכאי לזכויות והכרה על פי חוק.
בשיחה עם העיתון 'בשבע' מסרב אזריה לפרט את מצבו הנפשי ואת הסיבות שהביאו אותו להגשת הבקשה ממשרד הביטחון. הוא מבקש לשמור לעצמו את הפרטים האישיים לגבי מצבו, על אף שלדבריו יש גורמים המבקשים לפגוע בחיסיון הרפואי שלו ובפרטיותו. הוא גם שומר לעצמו את התשובה לשאלה האם בכוונתו לפנות לבית המשפט כדי למצות את ההליך.
עם זאת, הוא כן מוכן להתייחס לעצם הדחייה העקרונית של בקשתו על ידי משרד הביטחון, כאמור בגין עבירת ההריגה שבה הורשע: "זה ביזיון אחד גדול. הוכשרת להיות לוחם, בתנאים הכי קשים שיש. אתה נותן את הנשמה שלך, ואתה מוכן להקריב את החיים שלך אך ורק למען המדינה והדגל שלך. ואז ברגע אחד זורקים אותך ומסתתרים מאחורי סעיף הזוי, שלא היה אמור להיות בכלל כי פעלתי כמו שצריך. אני אגב מתכוון להוכיח את זה גם בספר שאני כותב, ובו אפרט את כל עיוות הדין והעוול שנעשה. אבל כשצריכים אותך, אז אתה יכול הכול לעשות, עם סעיף או בלי סעיף. עובדה שנתנו לי תעודת לוחם מילואים".
עורכי דין שמהם ביקשנו לשמוע האם דחיית הבקשה על ידי משרד הביטחון מן הטעם הזה היא מעשה חריג ומפלה, הדגישו קודם כול כי כדי להכריע בשאלה חשוב מאוד לדעת על מה מתבססת בקשתו של אזריה. עם זאת, הם כן מצביעים על מה שעל פניו נראה כיחס בלתי הוגן כלפי אזריה.
עו״ד מיכאל בנימין, מומחה לטיפול משפטי מול אגף שיקום נכים, שמייצג נכים רבים ומכהן גם כחבר ועדת נכים, תגמולים ושיקום בלשכת עורכי הדין, אומר כי הדחייה חריגה ואף מדיפה ניחוח פוליטי: "אין ספק כי מדובר בדחייה חריגה, אפילו הייתי מייחס לזה אמירה פוליטית. שכן חוק הנכים אינו אמור לחנך חיילים, אלא לבטח אותם כמו כל חברת ביטוח אחרת, ואף להיות הרבה יותר חיובי מהאחרונה. עם זאת", הוא מסייג, "חשוב להבין על מה הוגשה הבקשה להכרה, שזה שורש העניין מבחינה משפטית".
עורך הדין צור פלק, נכה צה"ל בעצמו, מבקש להזכיר תקדים משפטי לא טריוויאלי בסוגיית ההכרה בנכי צה"ל, שלא מחמיא להחלטת משרד הביטחון בנושא אזריה. לפני כשבע שנים קבע בית המשפט העליון כי חייל שגרם למותו של חברו בתאונת דרכים בזמן חופשתם יוכר כנכה צה"ל, על אף שהוא זה שגרם לתאונה ואף נידון על כך ל־18 חודשי מאסר. באותו דיון נכרכו שלושה ערעורים של חיילים שהיו מעורבים בתאונות דרכים, שקיצבת הנכות שאושרה להם ממשרד הביטחון נשללה והם תבעו לקבל אותה שוב. בית המשפט קיבל את העתירות של שלושתם, תוך שהוא דן באותו סעיף 9 בחוק, ומבקש לברר מהי "התנהגות רעה חמורה" שבגינה תישלל הקיצבה.
השופטת עדנה ארבל כתבה באותו פסק דין כי אומנם התלבטה רבות בנוגע למקרה החמור ביותר, שבו החייל שגרם למות חברו בתאונה דורש הכרה כנכה צה"ל בעקבות הטראומה שחווה באותו אירוע. לבסוף קבעה כי החובה הסוציאלית של המדינה כלפי החיילים היא עיקרו של החוק, והיא זו שתגבר גם על המעשה החמור שעשה.
"לאחר התלבטות הגעתי למסקנה לפיה יש לתת משקל משמעותי לתכלית הסוציאלית של החוק, זאת לצד המחויבות המוסרית שיש למדינת ישראל כלפי חייליה ומשרתיה", כתבה ארבל. "הצורך בענישתו של אותו חייל ובהרתעת הרבים צריך לקבל מענה מתאים במסגרת דיני העונשין או הדין המשמעתי. הצורך לתת מענה סוציאלי ראוי לחייל ולמשפחתו ולאפשר לו לשקם את חייו, לצד החובה המוסרית כלפי חיילינו, מחייב מתן תגמולים לפי חוק הנכים גם במקרה כזה". הזכויות הסוציאליות, לכאורה, אמורות להינתן גם לאזריה, שנסיבות ההתנהגות שלו אינן חמורות יותר מחייל שהרג את חברו בתאונה.
עו"ד פלק מסביר כי כשמשווים בין המקרה של אותו חייל למקרה של אזריה, על פניו היחס כלפי אזריה מחמיר יותר מכפי שקבע בית המשפט. "אותו מערער קיבל עונש חמור יותר מאזריה, שנתיים מאסר בפועל. הוא גם דרש את הקיצבה על אירוע שכלל לא קשור לשירותו הצבאי. אזריה קיבל עונש פחות, וגם האירוע שעליו מדובר הוא חלק מפעילות מבצעית שבה נטל חלק, גם אם טעה. לא ייתכן שטעות בפעילות מבצעית, שגוררת עונש נמוך יותר משל אותו חייל שזכה לבסוף בהכרה כנכה צה"ל, תשלול מאזריה את הזכות לדון לגופה של בקשה להכרה בנכות".
ממגזרית למגדרית
הודעה קטנה בדף הפייסבוק 'נשים באקדמיה – אוניברסיטת בר אילן', שפורסמה לפני כשבועיים, משגרת "ברכות ובהצלחה רבה לפרופ' אורנה ששון־לוי עם מינויה לתפקיד יועצת נשיא האוניברסיטה להוגנות מגדרית". התפקיד עצמו, שקיים כבר שנים אחדות, הועבר לאחרונה מלשכת הרקטור ללשכת הנשיא על פי הוראות המל"ג. על הצורך ביועצת שכזו אפשר לפתוח דיון בפני עצמו, אולם מינויה של פרופ' ששון־לוי לתפקיד מצריך התעכבות מיוחדת.
פרופ' ששון־לוי היא חברת המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה ומלמדת בתוכנית ללימודי מגדר בבר אילן. תחומי מחקרה הם צבא וחברה, מיליטריזם ופמיניזם. ששון־לוי מעולם לא הסתירה את עמדותיה הרדיקליות, שנמצאות בממשק שבין פמיניזם קיצוני, פציפיזם ועמדות אנטי־צה"ליות. בהקשר הזה לא מיותר יהיה לציין גם את חברותה במועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל. בשנת 2015 חתמה על עצומה של הארגון האנטי־צה"לי 'שוברים שתיקה'. היא אף השתתפה בימי עיון של הארגון והעבירה הרצאה תחת הכותרת "מבט פמיניסטי על העדויות של שוברות שתיקה". צה"ל בחר באופן תמוה להזמין ממנה מחקרים בתחום שילוב הנשים בצבא, זאת על אף שמטרתה העיקרית היא דווקא החלשת צה"ל: "שירות נשים בשילוב עם גברים מאפשר חתירה תחת המשטר הצבאי. לכן המאבק לשוויון מגדרי בישראל צריך להתמקד בביטול מרכזיותו של הצבא", כך מצוטטת פרופ' ששון־לוי בספרו של אל"מ במיל' רז שגיא 'נלחמות בצה"ל'.
הבחירה לקדם דווקא אישיות כה רדיקלית לתפקיד יועצת הנשיא בבר אילן מעלה סימני שאלה על דרכה של האוניברסיטה. חברי סגל ומרצים באוניברסיטה שאליהם פנינו בבקשת תגובה על המינוי אמרו כי לא שמעו עליו עדיין ולא נכנסו לעובי הקורה של פעילותה של ששון־לוי, ולכן העדיפו להימנע מלהגיב. גם פרופ' עלי מרצבך, פרופסור אמריטוס במחלקה למתמטיקה באוניברסיטה, לא מעוניין לדון לגופו של מינוי בלי ששוחח עליו עם נשיא האוניברסיטה. אולם עקרונית הוא מוכן לומר שאם אכן הטענות נגד ששון־לוי נכונות, הרי שהוא מתנגד למינוי שכזה. פרופ' מרצבך מספק אמירה כללית ביחס למדיניותה של בר אילן, שיכולה לשפוך אור על המינוי התמוה: "מדיניות בר־אילן בשנים האחרונות היא להיות אוניברסיטה מובילה בעולם כולו, בפרט במחקר, ולהוציא מעליה את התדמית הדתית־לאומית שהייתה לה. אני לא שותף למדיניות זו".
בתנועת 'שוברות שוויון' נדהמו לשמוע על מינויה של ששון־לוי. "אישה זו תומכת בארגון שוברים שתיקה, מעודדת שוויון מגדרי בצבא, ומתוך כך מבקשת להשפיע על שיח השוויון המגדרי גם באזרחות", אומרת נעמה זרביב, ממובילות התנועה. זרביב מביאה ציטוט מתוך הרצאה של ששון־לוי מיום העיון של 'שוברים שתיקה', שבו היא משלבת את האג'נדה הפמיניסטית־רדיקלית עם זו הפציפיסטית ומבקשת למנף אותן מבחינה פוליטית: "המקרה של שוברות שתיקה... מלמד ששירות בצבא, אותו ארגון שלעיתים קרובות משפיל נשים ומשפיל נשיות, יכול להיות ממונף להשמעה של קול פוליטי".
בסיכום הרצאתה בנושא היא אומרת בשבח 'שוברות שתיקה': "הן מפרקות את הקשר הגורדי בין צבא, מדינה וגבריות". לטעמה של זרביב, הביטויים הללו מלמדים על המטרה לפורר את צה"ל באמצעות השיח הפמיניסטי. זרביב מזכירה כי פרופ' ששון־לוי פעילה גם בארגון השמאל 'נשים עושות שלום', שמעודד עדויות ודיווחים על צה"ל שפוגע ב"זכויות פלסטיניות", כלשונם. "זהו מינוי אומלל שתורם להמשך הקו הקיצוני שמתרחש לאחרונה בבר־אילן: שיח וחינוך רדיקליים, הפוגעים בזהות היהודית, במשפחה ובחברה כולה", קובעת זרביב, "מה שבטוח, ש’הוגנות’ לא בדיוק משתקפת מכאן. אנו קוראות לאוניברסיטת בר־אילן לחשב מסלול מינוי מחדש".
באוניברסיטת בר־אילן אומרים בתגובה: "פרופ' אורנה ששון־לוי היא חוקרת פורצת דרך בתחום המגדר ומכהנת בתפקידים שונים ומשפיעים באוניברסיטה מאז 2003. תחומי המחקר המגוונים שלה וניסיונה הניהולי כראש מחלקה יאפשרו לה למלא את התפקיד החשוב שאליו נבחרה, תפקיד הדורש חשיבה מקורית והיכרות נרחבת עם התאוריה המגדרית והאוניברסיטה עצמה. הטענות על מעורבותה הפוליטית היסטוריות ופורסמו בעבר. הן אינן רלוונטיות למינויה וליכולותיה המקצועיות באוניברסיטה".
לתגובות: Hagitr72@gmail.co