והרי התחזית

מה המשמעות של בחירות בשביל המפלגות השונות, ומה הסיכוי לראש ממשלה שאינו נתניהו – בחירות 2021, המדריך המלא

ניצן קידר - ערוץ 7 , י"ז בכסלו תשפ"א

והרי התחזית-ערוץ 7
חברי סיעת ימינה בכנסת השבוע
ללא קרדיט צילום

סחרור מסוכן, פעם זה היה שמו של סרט מתח פופולרי והיום, לצערנו, זה המצב שבו נמצאת מדינת ישראל. מערכת בחירות מתמשכת אחת גדולה, חוסר הכרעה שהביא לממשלת אחדות מהמשונות שהיו כאן, ועכשיו הצבעה על פיזורה והליכה לבחירות בפעם הרביעית בתוך תקופה לא ארוכה, בעיצומו של משבר בריאותי מהחמורים שמדינת ישראל התמודדה איתם.

למרות שהמערכת הפוליטית כולה יודעת את המצב הזה, במהלך החודשים האחרונים שמענו הסברים מכל הצדדים מדוע בחירות הן הדבר הנחוץ עכשיו. אלא שבליכוד החליטו ממש לאחרונה לשנות פאזה, וכעת הבחירות הן הכי לא נחוצות. מדוע? כי גנץ אמר את ההפך.

בצד של כחול לבן הבינו שהתנהלותם בעת האחרונה הייתה בעיקר לפי מנגינת החליל שהכתיבו הליכוד וראש הממשלה נתניהו. לכן גנץ החליט להצביע השבוע בעד הקדמת הבחירות, תוך שהוא מקפיד להשאיר סולמות לליכוד כדי לשמור על כבודו. על פי הסקרים וגם בלעדיהם נראה שהתוצאה תהיה שכחול לבן גם אכלה הדגים הסרוחים בתוך הממשלה וגם גנץ עלול להיות מגורש מהעיר ומישהו אחר יירש את מקומו.

כל סאגת היציאה לבחירות, למרות שהסבירות שלה גבוהה מאוד, עוד יכולה להידחות אם גנץ יחליט שלא להמשיך לתמוך בהצעה לפיזור הכנסת. עוד תמרון אחד בשורת התמרונים והסלטות של מנהיג כחול לבן לא ישנה הרבה. בשורות הבאות ננסה לעבור בין חלק מהמפלגות ולראות כיצד תשפיע עליהן יציאה לבחירות בעת הזאת.

נתחיל מהגדולה ביותר בכנסת הנוכחית, הליכוד. ראש הממשלה רשם הישגים לא מבוטלים בתחום המדיני, אבל למרות החיסונים הטיפול בקורונה נתפס כלא מספיק חזק, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רפואית. התגברות התחלואה והדיבורים על גל שלישי וסגר שיבוא בעקבותיו רק מחזקים את התחושה הזאת. יציאה לבחירות במרץ נתפסת כלא טובה מבחינת ראש הממשלה (בואו נניח את הקלפים על השולחן: אף אחד לא שואל את הליכוד מה הוא רוצה או לא, אלא יו"ר התנועה קובע). אבל נתניהו הוכיח לא אחת בעבר כי גם עם הגב אל הקיר הוא יודע לנצח. מה גם שבכל סקר מפלגתו נותרת הגדולה ביותר וייתכן מאוד שהסקרים שממעיטים בכוחו יתבדו. משיחות עם אנשי הליכוד ומהתרשמות מהתנהלותו של נתניהו, לא משנה מתי יהיו הבחירות הוא יפיק מהן את המקסימום וכל תוצאה תהיה טובה. אם יתחזק יאמר שזה למרות הכול, ואם ייחלש יתרץ זאת במלחמה האישית נגדו.

מחזיר גרושתו

בכחול לבן לעומת זאת המצב שונה לגמרי. זה לא באמת משנה מי יעמוד בראשה, ההישגים של הבחירות האחרונות רחוקים ממפלגתו של בני גנץ. ביום טוב הם רואים עשרה מנדטים בכנסת הבאה, ביום רע אפילו את זה לא. העימותים שהיו השבוע בתוך המפלגה בין השרה עומר ינקלביץ' לח"כים חיימוביץ' וזמיר הוכיחו שהשיוך שלה הוא הרבה יותר שמאלי מימני. כדי להתקיים כחול לבן צריכה לשאוף לאיחודים מהדהדים.

יאיר לפיד ויש עתיד-תל"ם יהיו מוכנים לאיחוד כזה, אבל המחיר יהיה שכחול לבן תבוא כנועה (טוב, בממשלת האחדות היא התרגלה למצב הזה) ותסכים שלפיד יעמוד בראש. זו הדרך היחידה של השמאל-מרכז הישראלי לקרוא תיגר על נתניהו. בלי להתייחס לכל מיני שמות שמתחממים על הקווים כמו גדי איזנקוט ורון חולדאי, לפיד וגנץ צריכים להבין שכמו שהלכו יחד בסיבוב האחרון, הליכה יחד עד הסוף הפעם יכולה להיות שובר שוויון. לפיד מבין את זה היטב. הוא רמז לאורך השבוע כי הדלת לאיחוד פתוחה, אבל בתנאים שלו. יכול להיות שכחול לבן תעדיף ללכת על ההימור הזה כדי להישאר רלוונטית לאורך זמן.

ללפיד, כמובן, הבחירות במרץ הן מתנה. הוא חזק בציבור הבוחרים שלו, יש לו מומנטום והכישלון של כחול לבן רק מחזק אותו כאלטרנטיבה. סביר להניח שהוא ינסה ליצור איחודים רק כדי לאחד כל כוח אפשרי. אולי גם את מפלגת העבודה על גווייתה הפוליטית ניתן לצרף לאיחוד כזה. נכון לעכשיו מדובר במפלגה לא רלוונטית שנמצאת משמעותית מתחת לאחוז החסימה. חברת הכנסת מרב מיכאלי עוד מנסה לעשות לה הנשמה מלאכותית שאולי תצליח ואולי לא. מפלגת פאר בעבר, שידעה לקום מהרבה משברים (זוכרים כמה מנדטים היו לה תחת יצחק הרצוג ב־2015?), נראית בדרך לשבוק חיים. עוד אחד מסממני תקופת הבחירות הבלתי נגמרת.

בין דתי ללאומי

על פי הסקרים המפלגה השנייה בגודלה בכנסת הבאה עתידה להיות ימינה. למפלגה הזאת, על אגפיה – הימין החדש והאיחוד הלאומי – יש אתגר גדול מאוד. מפלגה מימין לליכוד לא ראתה מעולם את המספר 2 כקידומת למספר המנדטים הדו־ספרתי שבהם זכתה בבחירות. בימינה יודעים שלמרות הסקרים המפרגנים סביר שזה ייגמר בפחות. כמה פחות? זה מאוד תלוי בנסיבות. בחירות במרץ יכולות לשמר חלק ניכר מההישג הזה, בעיקר בעבודה נכונה של חברי המפלגה. זה לא תלוי רק ברשימה אטרקטיבית שתהווה כתובת לציבורים נרחבים אלא גם בעיתוי. כי בחירות ביוני – אם אכן החיסונים כבר יהיו כאן – יכולות להוריד מרשימת הבעיות של ראש הממשלה את הקורונה. הזיכרון הקצר של הציבור יוריד את ימינה משמעותית, אבל סביר להניח שיותיר אותה במספר דו־ספרתי – הישג גדול לכל הדעות למפלגה שהחזיקה חמישה חברים בכנסת הנוכחית.

ייתכן מאוד שיהיה לחץ לחבר את הבית היהודי לימינה ולהכניס את הציונות הדתית כולה פנימה תחת כנפי מפלגה אחת. לא בטוח שנפתלי בנט רוצה בכך, לא בטוח שבבית היהודי רוצים בכך. מערכות הבחירות האחרונות נוכחנו לראות שבפיצול, הכוח של הציונות הדתית רק הולך ופוחת. אלא שעם 23 מנדטים בסקרים, הבית היהודי לא יכולה לבוא לבנט ולמכור לו מותג שבמרבית הסקרים לא עובר את אחוז החסימה. יכול להיות שימינה היא פתרון לאובדן קולות של הבית היהודי, אבל השילוב צריך להיות הגיוני. הפעם הבית היהודי, שתמיד טענה לבכורה, צריכה לדעת את מקומה ולהחליט האם נכון לרוץ לבד או בשילוב כוחות, מתוך ידיעה שריצה לבד עלולה להותיר את המפלגה שהייתה בעבר המזוהה ביותר עם הציונות הדתית בחוץ. דווקא במקרה הזה נדמה שאולי לא נאמרה המילה האחרונה.

על כורחם - נתניהו

דווקא על קולות המגזר הערבי נראה שתהיה תחרות יוצאת דופן. ההתנהלות של חבר הכנסת עבאס מנסור, יו"ר רע"מ, מוכיחה שאין שום ערבות לכך שהרשימה המשותפת תרוץ יחד.

בבחירות האחרונות חבריה עשו מאמץ גדול מאוד כדי לשמור על האחדות, אבל הציבור הערבי ראה שאפשר גם אחרת. שלא חייבים ללכת לפי הנוסחה המקובלת של אנטי־ימין או פרו־שמאל, אלא לפי נוסחת המחיר. מי שמשלם יותר - יקבל תמיכה. המעשה של חבר הכנסת מנסור יימדד בסופו של דבר בתמיכה בו ברחוב הערבי, במיוחד אם תפוצל הרשימה המשותפת.

אלא שהפעם לצד המשותפת גם מרצ, שסובלת מפיחות מתמשך במעמדה, תנסה כנראה לפנות לציבור הערבי ולהרכיב רשימה של ערבים ויהודים במטרה לגבש ציבור תומכים חדש. זה מהלך שתוצאותיו יכולות בסופו של דבר לפגוע באופן כזה או אחר ברשימה המשותפת ולהמעיט מכוחה, כשמרצ תרוויח את מקומה.

המפלגות החרדיות נמצאות על קו הזינוק לבחירות כשהן תלויות בעיקר בנתניהו. אריה דרעי קשר את גורלו במנהיג הליכוד וגם קמפיין הבחירות הבא שלו יהיה סביב הסיסמה "אריה חזק ליד נתניהו". בבחירות הקודמות זה עבד היטב. ביהדות התורה מבינים שאין הרבה ברירות (הסתמכות על לפיד היא לא ממש אופציה) וידבקו גם כן בנתניהו. המפלגות הללו לא מרוויחות במיוחד ולא מפסידות במיוחד מבחירות. כוחן די מבוצר וקבוע.

מפלגה אחת שנותרה היא ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. רבות דובר על ליברמן, אבל המותג שלו מצליח לשרוד ועל פי הסקרים גם לשמור על כוחו. ליברמן היה שואף להגיע למעמד של לשון מאזניים כמו שהיה בשתיים משלוש מערכות הבחירות האחרונות, אבל השאלה היא האם הוא רוצה להישאר חבר אופוזיציה צעקני או לחזור לשולחן הממשלה. כשנתניהו עומד בראש, חבירה של ליברמן נראית רחוקה מאוד, על רקע המשקעים הכבדים ביניהם מהשותפות האחרונה. עם לפיד הכול פתוח.

בחירות במרץ, יוני או התקפלות ברגע האחרון - המערכת הפוליטית שלנו הוכיחה שהיא תמיד יכולה להפתיע. השבר שנוצר בממשלת האחדות אומנם נראה ככזה שיוביל אותנו לבחירות במוקדם או במאוחר בטווח של חצי השנה הקרובה. המועד פחות משנה. השאלה היא אם לבחירות האלה תהיה מהות שונה. האם הן יעסקו במנהיג או בעם. האם השאלה תהיה כן או לא נתניהו, או שהנושאים יהיו כלכלת ישראל, טיפול בשכבות החלשות, הבראת המדינה ממשבר הקורונה ועוד. בסופו של דבר, זה מה שצריך להיות חשוב למצביע הישראלי לכשיידרש שוב אל הקלפי.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com