הנס של ריקי דוברות המרכז הרפואי הדסה

כשריקי ביטון ממושב צלפון שליד בית שמש, הרגישה שמשהו לגמרי לא תקין בגופה – זה כבר היה בשיאו של אירוע מוחי חריף שהיא עברה.

הודות להבנה שלה כי מדובר במצב קיצוני, ממש תוך כדי האירוע והודות לתגובה מהירה, היא הובהלה הישר לידיו האמונות של פרופ' חוסה כהן, מנהל יחידת צנתורי המוח בהדסה ושם ניצלו חייה בצנתור מוחי דחוף.

"התעוררתי לבוקר רגיל, ושכבתי עדיין במיטה", מתארת ריקי בת ה-42 כשהיא מתאוששת ביחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי בהדסה עין כרם. "משהו מייד הרגיש לי לא תקין, ובשניות הראשונות לא הבנתי מה קורה".

"ניסיתי להזיז את הזרוע אבל היא לא זזה. ממש הסתכלתי עליה, ניסיתי לתת פקודה שהיד תזוז – אבל כלום. ניסיתי להתפתל במיטה, להזיז את הרגל – וכלום, הרגשתי משותקת בכל הצד של הגוף", סיפרה, "ניסיתי לדבר – וגם זה לא הצליח. ידעתי מה אני רוצה לומר, הייתי חדה ועירנית, אבל המילים פשוט לא יצאו, שמעתי את הקול שלי יוצא אחרת, בהברות חסרות משמעות וגמגום. ההבנה שאני עוברת אירוע מוחי הייתה מוזרה, ולאט לאט חלחלה האימה. מצד אחד, אני בת 42, מה לי בגיל כל כך צעיר ולאירוע מוחי? אני, שבץ? זה הרי קורה רק לסבא וסבתא, לאנשים מבוגרים. מצד שני, הסימנים מתאימים בדיוק לאלו שמראים בפרסומות בטלוויזיה, שמלמדות איך לזהות את המצב".

"ואז הבנתי שעכשיו כל שנייה חשובה וכל רגע קובע אם אני אחיה או לא. שמעתי את הבן שלי - שלא גר איתנו, נכנס הביתה לקומה התחתונה רק כדי לקחת משהו ולצאת. המילים אמנם לא הצליחו לצאת לי מהפה אבל איכשהו הצלחתי להגות 'מומי, מומי', את שמו של בעלי. הבן הבין מהקול שלי שמשהו לא בסדר ובא מהר ולא הצלחתי להסביר לו מה הבעיה", תיארה ריקי.

לדבריה, "מאותו רגע – הכל רץ, כמו חלום, חלום בלהות, הוא טילפן לבעלי, בעלי הבין את המשמעות ודבר ראשון הזמין אמבולנס ומשם הדרך להדסה עין כרם הייתה קצרה. מזל שבחרנו להגיע לשם, כי פרופ' חוסה כהן וצוות היחידה לצנתורי מוח כבר המתין לנו וידעו שאני מגיעה במצב קשה".

הצוות כולו זוכר את ריקי שעם הגעתה לטיפול הבהול הייתה מבולבלת, מלווה בידי המשפחה הדואגת.

"הסברתי לבעלה שהיא בידיים טובות", מספרת סהאם שיבלי, אחות ראשית במערך הדימות "הרגעתי אותו והבטחתי שאנו עושים הכל עכשיו כדי להציל אותה. הוא היה בלחץ אדיר באופן טבעי, השארנו איתו אנשים מן היחידה ליווי ומיד נכנסנו פנימה לטפל בה".

פרופ' חוסה כהן מסביר כי ריקי הובאה אל בית החולים בטווח הזמן המהיר ביותר, מה שבוודאי סייע בהצלתה. "העורק הראשי שמוביל דם למוחה של ריקי נחסם על ידי קריש דם ולא הצליח לספק דם לצידו השמאלי של המוח, והגוף מייד אותת לה – בחוסר תפקוד, חוסר יכולת לדבר או להזיז את הידיים והרגליים. בצנתור בהול שבצענו ביחידת הצנתורים בהדסה עין כרם, פתחנו את העורק והוא החל להזרים דם למחצית המוח השמאלית. זה בהחלט היה שילוב מדהים של פינוי מהיר והגעה למרכז רפואי המתמחה באבחון וטיפול בשבץ מוחי ובצוות רב תחומי שמיועד לטיפול באירוע חריף שכזה".

"לאחר הצנתור, אנו מצפים מחולה – ובוודאי שאדם בריא וללא מחלות רקע, שיתאושש בטווח 8 שעות, לאט לאט. אבל ריקי כאן הדהימה אותנו, כשכבר שעתיים לאחר הצנתור המוחי היא פטפטה עם כולנו וחלקה איתנו את כל מה שזכרה מהאירוע. זה כמובן בזכות היותה אדם חזק ובריא בדרך כלל, וגם הרבה בגלל האופי הפעלתני שלה", ציין פרופ' כהן.

פרופ' כהן הוסיף, "אני שב ומפציר באנשים – בני כל הגילאים, שמרו על עצמיכם", מחדד פרופ' כהן. "הימנעות היא הרי הכלי הטוב ביותר כדי לשמור על החיים. אכילה בריאה, ספורט ותנועה, הקפדה על שינה טובה – כל אלו יכולים לעשות את ההבדל בין חיים בריאים לבין מחלות שונות ומסכנות חיים".

ריקי מסכמת בחיוך: "האיש הזה, הצוות שלצידו, הם הצילו את החיים שלי ופעלו במהירות כדי לשמור עליי בלי שום פגיעה או נכות. קיבלתי הבוקר הסבר מאוד מפורט על מה שקרה לי, פרופ' חוסה עבר איתי על ההדמיה של העורקים שלי במרכז לצנתורי מוח שבו טופלתי. אני מסתכלת על המיטה שם ולא מאמינה שאני זו ששכבתי עליה, שאני עברתי אירוע מוחי וניצלתי".

"אני מאמינה שאם יש משהו שחשוב ללמוד מהמקרה שלי, זה בראש ובראשונה שזה יכול לקרות לכל אחד, בכל גיל. המסר שלי לכולם הוא שחשוב להקשיב לגוף, לזהות סימנים ולהגיע כמובן לטיפול רפואי רק אצל מי שמתמחה במצב שלך. לאירוע מוחי יש ממש סימנים מובהקים ובגלל שהכרתי אותם – זיהיתי תוך זמן קצר מה קורה לי, וכך גם מומי בעלי", היא מוסיפה.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו