הסדרה 'שעת נעילה' גוררת אחריה שובל ארוך של תגובות והתייחסויות, החל מכעס על תיאור לא מדויק של ימי המלחמה במוצב החרמון ועד דבריהם של לוחמים המברכים על כך שקולם נשמע כעת כמעט בכל בית בישראל.
את אפי כהן, ששירת בחרמון שנה קודם לכן ובמלחמה לחם בתל פארס, שלחה הסדרה לשטח. הוא עלה עם צלם אל המקומות בהם התרחשו האירועים כדי לצלם ולספר למען הדורות הבאים את האמת שהוא חווה. שוחחנו אתו על כך.
"זו ברכה גדולה שמביאה למודעות של האנשים את האירועים של מלחמת יום הכיפורים שהיא טראומה לאומית, אבל מאידך גיסא יש טעות קרדינאלית", אומר אפי כהן ומתייחס לסיפור על דלת סודית שהתגלתה לסורים בפתח מוצב החרמון. לדבריו לא הייתה ולא נבראה דלת שכזו, ולמעשה הסיפור טראגי בפשטותו. מישהו שכח לסגור את דלת הבונקר לפני שהגיעו אליה הסורים.
"היו שני שערים עוצמתיים שנאטמים מבפנים ואי אפשר להיכנס. זה נועד גם למלחמה גרעינית", אומר כהן ומתאר את הדלת החיצונית ככזו שגם פגזי טנק לא היו פותחים אותה, דלת בעובי של שתי דלתות מקלט, אך כאמור "מישהו שכח את הדלת פתוחה", הוא אומר וקובע כי בשל כך נהרגו בקרב הראשון 31 חיילי צה"ל ובהמשך, יחד עם עוד שני קרבות נוספים שנגרמו בעקבות אותו קרב ראשוני נהרגו כמעט מאתיים מחיילי צה"ל.
כהן, שהיה באותה שעה אלחוטן בתל פארס וקיבל אליו את תשדורות הלוחמים במוצב החרמון זוכר את הקריאות אל הפיקוד, קריאות שעברו דרכו, לירי אש על כוחותינו על מנת לבלום את הפריצה הסורית למקום. ההבטחות היו שירי כזה בדרך, אך לדבריו שיקרו להם.
עדות נוספת להתנהלות הרשלנית של ימי טרום המלחמה וראשית הלחימה הוא מוצא בעצם העובדה שאיש מהחיילים הסורים שהגיעו למוצב החרמון בארבעה מסוקים לא נהרג מירי כוחותינו. מסוק אחד התרסק וחייליו נהרגו, אך שאר החיילים הסורים הגיעו כאשר "איש מכוחותינו לא עשה דבר וחצי דבר כדי להגן על החרמון. רק ירו במאג ממרחק". כהן תוהה "מדוע לא היה נ.מ. שהיה מוריד את המסוקים הללו?".
עוד הוא מספר על חיילי מודיעין שנפלו בשבי, אחד מהם גם מסר מידע קריטי. כהן מדגיש כי הוא אינו רוצה לשפוט איש ואינו יודע כיצד היה נוהג בעצמו.
ובחזרה לסיפורה של אותה דלת שנותרה פתוחה. אפי כהן מספר כי דלת זו נותרה פתוחה בימי שגרה על מנת לאפשר לחיילי המוצב לצאת לשירותים, אך ברגע בו התקרבו הסורים הייתה חובה לסגור אותה. "אם היא הייתה נעולה לא הייתה להם ברירה אלא לחזור", הוא משוכנע. "הסורים היו יכולים לזרוק פנימה רימוני עשן דרך פתחי האוורור, אבל זה לא היה משמעותי כי היו יכולים להיכנס לבונקרים".
"במשך כשלוש שנים הייתי ברמת הגולן ולא היה מוצב שהיו לו שערים חוץ מהחרמון", הוא מספר. "החרמון היה המוגן שבמוצבים, מודל מושלם להגנה ובלי קורבן סורי הוא נכבש ועל זה אני בוכה".