הרב מנחם אקרמן
הרב מנחם אקרמןצילום: המרכז האקדמי לב

מדינתנו זכתה שבשם ישראל תיקרא. שם הוא מהות, שם הוא זהות. ואכן זהות מדינתנו היא בלב הוויכוח הציבורי ואולי במשנה תוקף בשנים האחרונות בהם השאלות הקיומיות דעכו, בזכות החוסן שזוכים לו בחסדי ה'.

יעקב אבינו קיבל שני שמות: יעקב וישראל. בנוסף, את השם השני קיבל השבוע פעמיים בפרשתנו: לראשונה מפי שרו של עשיו בתום מאבקו" ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". הפעם השניה היא כבר מפי ה' בבית-אל: "ויאמר לו אלוקים שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך ויקרא את שמו ישראל". איך מסתדרים עם כל כך הרבה שמות? באיזה שם עולה יעקב לתורה?

מו"ר הרב יהודה אשכנזי-מניטו היה רגיל לפרש שיעקב הוא השם של ישראל בגלות, כמוהו כשם "יהודי" שהלך עמנו בכל מקום, וישראל הוא השם הגאולי שלנו. אכן יעקב מקבלו בשובו מעשרים שנה בגלות לבן, וכן אנחנו בשובנו מעשרים מאות שנה בגלות אדום וישמעאל. הניגוד בין שני השמות הוא כמתואר בפסוק "והיה העקב למישור" מצורך להתנהג בתחבולות כנשק הגנה של החלש הנרדף "לשון אדם הבא במארב ובעקבה", להתנהגות של שררה "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל".

אמנם למה היינו צריכים לנתינת השם החדש פעמיים? ראשית על ידי שרו של עשיו ולבסוף על ידי ה' בעצמו. ניתן להבין את הדברים מהיסוד שהעלה הרמב"ן "מעשה אבות סימן לבנים". הזהות הישראלית נוצרת תחילה מכחנו הצבאי והמדיני ביחס לעמים. כמו שאמר ג'אן פול סארטר: היהודי מוגדר על ידי ההכרה של האחר להיותו יהודי. על בסיס הכרה זו קמה הציונות המדינית, ואכן חגגנו השבוע את כ"ט בנובמבר, ראשית הכרת גאולתנו על ידי אומות העולם.

אך עם כל העוצמה של נתינת שמנו מפי שרו של עשיו, תמצית הזהות הרוחנית של אדום, של העולם המערבי; יש כאן כמה חסרונות מהותיות. אין כאן הגדרה עצמית אלא הגדרה לעומתית ביחס לאומות העולם. ועוד, הזהות היא של מאבק: "שרית", רחוקה מזהותנו הרוחנית אלקית.

על כן בא הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו, לאחר תלאות של ראשית ההתיישבות של יעקב בארץ ישראל, ונותן לו שם שמעתה יהיה קשור במהות לזיקתנו לאלקות, לבית-אל, לעבודת ה' :"ויכל מעליו אלוקים במקום אשר דיבר אתו ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר איתו מצבת אבן. ויסך עליה נסך ויצק עליה שמן. ויקרא יעקב שם המקום אשר דיבר אתו שם אלוקים בית אל".

ואכן רש"י כאן אינו מפרשו כפירושם את המלים שרו של עשיו על התורה, אלא "לשון שר ונגיד". זוהי גדולת ישראל הקשורה לאלקיו והעובדו בבית מקדשו. לימדונו חז"ל ש"כך היא גאולתם של ישראל קימעא קימעא", שלב אחרי שלב. בתקומת מדינת ישראל קיבלנו את זהותנו מאומות העולם. אף המשכנו להאמין בזה ולשלם על זה ביוקר, בעקבות הצורך להתכופף תדיר על מנת לקבל את ההכרה של האומות בצדקת דרכינו.

נראה שנקודת המפנה, תחילת הכרתינו העצמית כישראל מצד נתינת השם על ידי הקב"ה התחולל במלחמת ששת הימים. שם הכיר ישראל את עצמו כמחובר אל הקודש, ומשם גם התחילו הויכוחים בינינו על מיהו ישראל?

אמנם "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא עשה יעשה ודבר ולא יקימנה". התהליך של שיבת עמינו לשלמות זהותו הגאולית, אשר בשם ישראל ייקרא, הולך ומתגלה לעינינו. יהי רצון שלא נצטרך להמתין עוד הרבה עד שנעלה בית-אל ושם נרננה בישועתו.

הרב מנחם אקרמן הוא רב בבית המדרש של המרכז האקדמי לב