ישנם כמה מאפיינים, דרכם אפשר לחוש את 'דופק הלב' של כל בית כנסת באשר הוא. החל מניקיון, מניינים כסדרן, או ספרים מסודרים; וכשאני אישית מגיע לבית כנסת כזה או אחר, הרי שכגבאי של בית כנסת, ראשית כל, אני דווקא מתעניין ב'לוח המודעות', דרכו אוהב אני להתבונן וכך ללמוד על ניהול ותחזוקת המקום.
אומנם, רוב המודעות קבועות בלוח המיועד לכך בכניסה לבית הכנסת, אך לא רק שם, וברוב בתי הכנסת, ישנן מודעות שונות בתוך אולם התפילות עצמו, אם זה שלט המזכיר שאסור לדבר בזמן התפילה וקריאת התורה, בקשה לסגירת טלפונים ניידים, תזכורות שונות של קטעי תפילה עונתיים, כגון 'יעלה ויבא' בראש חודש, שינויי התפילה לקראת תחילת קיץ או חורף ועוד.
אחד השלטים המיוחדים בבתי כנסת של חסידי חב"ד בעולם, הוא 'לוח חלוקת הש"ס'. טבלה, בה מופיעים שמות כל המשניות והמסכתות של התלמוד הבבלי, ולצדם, שמות מתפללי בית הכנסת, שלקחו על עצמם ללמוד אותה במשך כל השנה; מחג הגאולה י"ט כסלו השתא, עד לחג הגאולה י"ט כסלו הבא אחריו.
וזאת על-פי מכתבו של הרבי: "בטח ידביקו בכותלי בית-הכנסת רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס, ויהיה לחיזוק ולזיכרון טוב בהיכל ה'..." כי כך היה בקשתו של בעל הגאולה, רבינו הזקן נ"ע בצאתו מהמאסר הידוע בפטרבורג: "לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה, ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על פי הגורל או ברצון ... בבל ישונה, חוק ולא יעבור".
על-פי זה, נהגו מאז לסדר את חלוקת הש"ס ביום חג הגאולה י"ט כסלו. הרבי מביא שמשנת תרס"ג ואילך, 'מפני אפס הפנאי בי"ט כסלו, הנהיגו בליובאוויטש חלוקת הש"ס בכ"ד טבת - יום ההילולא של רבינו הזקן', ומשנת תשי"ג שוב נקבע המנהג על-ידי הרבי שחלוקת הש"ס נערכת בי"ט כסלו.
זכתה קהילתנו, וחלוקת הש"ס נערכת מבעוד מועד, וידידי הרב אפרים בלוי מארגן זאת בצורה מסודרת כחודש לפני החג. הודעה אחת הוא מפרסם כאן, ותוך מספר ימים הטבלה מתמלאת על-ידי חברי הקהילה, שלא ממתינים לי"ט כסלו, ומנצלים מיד את ההזדמנות להיות שותף במנהג חשוב וקדוש זה.
השמות מועברים מיידית לאחי המסור והמומחה, שמכניס זאת לתוך טבלה מעוצבת שעיצבה אחותי היקרה, הקובץ נשלח להדפסה כאן, ומדי שנה, בהתרגשות על הזכות, אני מגיע לבית הכנסת, מסיר את המסגרת היפה שהזמנתי לפני מספר שנים, פותח מלמטה את ההידוקים ומחליף את הלוח של השנה שחלפה, בלוח החדש והמרשים, עם שמות המסכתות והלומדים בשנה הקרובה – וכך, מספר ימים לפני החג הגדול, חלוקת הש"ס כפי תקנתו ובקשתו של רבינו הראשון – תולה בגאון על קיר בית הכנסת המרכזי – ובעיניי מסמל, קהילה מפוארת ומסודרת בזכות העומד בראשה – הרב הראשי שליט"א, שגם קירות בית הכנסת מעידות על הדוגמה החיה שהוא נותן על כל צעד ושעל לטובת כלל יהודי המדינה, ובני הקהילה בפרט.
באותו לילה עצמו - שבוע בו קוראים את פרשת 'וישלח', מצאתי את עצמי חוזר עשרות שנים אחור, לימי ילדותי, כאשר הוריי היקרים שיחיו חזרו מנסיעה לרבי, או ביקור אצל ההורים של אבי בלונדון. באותן נסיעות הייתי יושב מספר ימים, ומכין לכבודם שלט 'ברוכים הבאים' שנתלה ברוב חגיגיות בעזרת אחיי ואחיותיי, על דלת הכניסה לבית, ובאמצעותו – אנחנו הילדים – הבענו את אהבתנו וגעגועינו. והפעם – שוב אני מצייר שלט דומה, הפעם כבר בתור אבא. לא שפעם ראשונה ילדים מגיעים הביתה, אבל הפעם זה שונה במיוחד ומרגש ביותר: הבן ר' אברימי, יחד עם רעייתו חיה ובנם מענדל היקרים, הגיעו אלינו ב"ה הביתה לאחר שלא התראינו כשנה שלמה.
הם הגיעו רק למספר שעות בלבד. הביקור אצלנו רק תחנת ביניים, והמשיכו מיד אח"כ לעיר 'קלינינגרד' ההיסטורית, לחוף הים הבלטי, מובלעת רוסית בין פולין לליטא, בה נחתו לאחר טיסה של כשעתיים – לראשונה בחייהם!
לפני למעלה מעשרים שנה, אברומלה הזה היה תינוק קטן, עת הצטרף אלינו כשלוחי הרבי לעיר מוסקבה, לפי בקשתו והזמנתו של השליח הראשי ברוסיה הרב לאזאר שליט"א. חלפו ועברו השנים, ולפני מספר חודשים, שוב הרב על הקו, והפעם כבר עם הבן, ומבקשו שגם הוא יבוא לשמש כשליח הרבי באחת מערי רוסיה.
לאירוע משמעותי והיסטורי כזה, שינסתי מותניים והפעלתי את זיכרונות הכישורים של פעם להכנת שלט 'ברוכים הבאים' לשלוחי הרבי הצעירים. ובין האיורים והתמונות שילבתי את מילות המנגינה המפורסמת: "שְׁלוּחֵי אֲדוֹנֵנוּ, טוּ בְּרִינְג מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ". כי זו המטרה הקדושה!
בברכת גוט שבת וגוט יום טוב!
שייע