ברל'ה קרומבי
ברל'ה קרומבי צילום: באדיבות המצולם

1.

יושבי האולפנים בתחילת השבוע היו נבוכים. מחבל ארכי טרוריסט, אבי תוכנית הגרעין האיראנית, חוסל במבצע מהאגדות וכל עיני העולם הופנו לראש הממשלה נתניהו ולנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ.

שני האחרונים נמנים על האישים המושמצים ביותר, בטח באותם אולפנים. אבל כעת מסתבר שדווקא אלה שני המנהיגים שהיה להם האומץ לחסל את הארכי טרוריסט מטהרן.

המגישה דנה וויס פנתה לפרשן הבכיר בעיני עצמו אמנון אברמוביץ', בשאלה שפתחה את הדיון: "האם החיסול הזה אכן היה ראוי?" וחשפה את כל הסיפור במשפט אחד.

פעם חיסול כזה היה מביא גאווה לאומית לאולפנים. הפרסומים של אירועים כאלה נעשים הרי בידי מקורות זרים, שרואים בנו מדינה קטנה ומבריקה, שמצליחה להפיל פחד על כל ארצות ערב. הם יודעים להתגאות בעקשנות הישראלית לחסל כל מי שמאיים על שלומה. אבל אצלנו יש מי שלא מבינים מדוע עלינו לפגוע באדם על אדמה זרה. לכן הם שואלים האם החיסול ראוי.

הדיון הזה מסוכן מאד לא בגלל הרוח הגבית שהוא מעניק לטרור. כזו הרי נושבת מחל- מפרשננו דרך קבע כבר שנים רבות. אלא בעיקר בגלל שנודף ממנו מסר פוסט ציוני חמור והרסני. האתוס הציוני נבנה על העקרון שעם ישראל יקום ויגן על עצמו, מול כל אויב וכל צורר. זו לא התפארות של "כוחי ועוצם ידי", אלא גאווה יהודית פשוטה ובריאה. שיידע כל צורר שאם ינסה להרים ידו על עם ישראל הוא ייפגע ראשון. בדיוק כמו ההלכה הפסוקה בתורת ישראל "הבא להורגך, השכם להורגו".

לכן כלל לא חשוב הדיון האם החיסול אכן עצר את הגרעין האיראני (כמובן שהוא לא) או רק האט את הקצב, או האם יקום צורר אחר במקומו. יש כאן אמיתה פשוטה שלא ניתן לאיים על עם ישראל מבלי להיות מאוים בעצמך. שהעם שנטבח אלפיים שנות גלות וסבל מרורים מסוגללהגן על עצמו, כמובן הכל בחסדי ה' ובניסיו הגדולים.

סיפר לי פעם יהודי איטלקי שכשחזר בתשובה והחל ללכת עם כיפה החלו גם הנאצות האנטישמיות ברחוב. ג'יד מטונף, קראו לו, והוא החליט שעל כל קללה כזו הוא יחטיף ללא פחד ולא ישתוק למקלליו - גם אם יחטוף מכות בעצמו והן יכאבו לו מאד. כדי שיידעו אותם אנטישמים שלא מקללים יהודי כאילו שאינו יכול להגיב.

2.

הכרסום באתוס הציוני נמצא למרבה הצער בכל פינה. קחו למשל את מה שקורה בתחום הפשיעה החקלאית. מי שעוקב ברשתות החברתיות אחרי הדיווחים מחוות הבודדים בנגב או בצפון, או סתם אחרי אירועי הצתות וגנבות של רכוש חקלאי, מבין שיש כאן קרב צמוד. אלו לא סתם אירועים פליליים ואפילו לא סתם אירועי טרור לאומני. זהו מאבק נגד הפרקטיקה הציונית החשובה ביותר של עוד דונם ועוד עז.

זה הסיפור של אריה שיף בן ה-70, תושב הנגב, שירה השבוע בפורץ מהפזורה הבדואית שניסה לגנוב את רכבו. זו לא הייתה הפעם הראשונה ששיף קם באמצע הלילה ומגלה שבדואים פלשו לביתו, אלא כבר הפעם הרביעית. גהפעם הוא החליט להשתמש בנשק חם טירה על גלגלי הרכב מה שגרם לתאונה בה הפורץ מצא את מותו. אבל במקום לקבל צל"ש על פעילות אזרחית של מניעת גניבות הוא נאזק ונעצר. כי אצל רבין בחברה הישראלית והפקידות תמיד היהודי אשם והאויב הוא מסכן וחלש שיש להגן עליו.

הכרסום בציונות המעשית הוא ביטוי לשחיקה ארוכת טווח באתוס הציוני. השמאל הפרוגרסיבי שטען לאורך כל השנים שבאנו לכאן רק בגלל שטבחו בנו באירופה, מתקשה להסביר לעצמו היום מאיזו זכות אנו יושבים בארץ הזו. כי אם זו לא הארץ שלנו ואין לנו זכות עליה מכח התנ"ך וההבטחה האלוקית של "לך אתננה ולזרעך עד עולם", יש כאן באמת שאלה.

לאחרונה הסבירו כמה מהוגי השמאל שהשואה הייתה "אירוע הפרת הזכויות הגדול בעולם". לא טבח מכוון של עם שלם, לא רצח מליוני יהודים רק בגלל היותם יהודים, אלא אירוע הפרת זכויות אדם. ואם זו הגישה באמת צריכים לשמור על עצמנו שגם אנחנו לא נגיע לשם ונהפוך חלילה לנאצים. זה הנרטיב הרווח היום בחוגי השמאל ולכן לדעתם צריכים לשמור על חיילי "הכיבוש" בשטחים, שלא יהפכו גם הם לקלגסים כמו הגרמנים ימ"ש.

מה שקרה לחלקים גדולים מהחברה היהודית בישראל זה טשטוש מאורות. הם ערבבו בחשק התפקידים של הכובש והנכבש. הטוב והרע משמשים כעת בעירבוביה. לכן לא מובן להם למה צריכים להגן על קרקע או טריטוריה, כי כבר אין קדושה בישיבתנו בארץ הזו. ולכן גם חיסול ארכי טרוריסט מתקבל בהרמת גבה וחיילי צה''ל נראים בעיניהם כצבא כובש, שיש לשמור עליו שלא ינסה בטעות להשמיד עם אחר.

הטור מתפרסם בעיתון השבת "גילוי דעת"