נחל האסי בקיבוץ ניר דוד
נחל האסי בקיבוץ ניר דודצילום: Menachem Lederman/Flash90

לפני כמה שנים, הלכתי לשחק כדורגל במגרש ליד הבית, עמד שם שכן ותיק שבנה את ביתו בשכונה לפנינו, והמגרש היה פתוח לרשותו בכל זמן.

אנו שהגענו לשכונה לראשונה דפקנו על דלתו, הבאנו עוגה ושאלנו לשלומו על מנת להפגין שכנות טובה, והוא לעומת זאת החליט לנעול את השער של המגרש, שלא נוכל להיכנס.

היינו ילדים קטנים ומאוד רצינו לבעוט בכדור אל עבר השערים. רצינו לשחק יחד, רצינו שגם השכן ישחק עימנו במגרש השכונתי. ההורים שלנו אמרו לנו שעל פי חוק המגרש חייב להיות פתוח עבור כולם. בגלל שזה שטח ציבורי.

בעקבות זאת פנינו לאישים רבים שיעזרו לנו לפתוח את המגרש, ולומר לשכן הסורר, שהוא עבריין וזה לא חוקי. צילמנו את השכן מכניס למגרש אנשים תמורת תשלום, והראנו זאת לכולם.

כשהשכן פתח לרגע את המגרש עבור אותם אנשים ששילמו לו, היינו נכנסים במהירות ומתמסרים עם הכדור בצדי המגרש. אם היינו בועטים אל עבר השער הוא היה עלול לקחת את הכדור ולפנצ'ר אותו.

השכן לא רצה שניכנס יותר. לכן, הוא העמיד שומרים בכניסה למגרש, וכשניסינו להיכנס הם היו מכים אותנו נמרצות. פעם אחת נאספנו בבית של אחד החברים בשכונה, ומישהו אמר: "אולי אנחנו צריכים לחתוך את הגדר?", ומיד אביו של אחד הילדים ענה לו: "אסור, זה לא חוקי" ובעקבות כך החלה מהומה, הילדים צעקו "כל מה שהשכן הסורר עושה לא חוקי: לגדר שטח ציבורי, לגבות עליו תשלום, לשים שומרים סביבו שמכים אותנו בנמרצות, נערים שכל רצונם לשחק וליהנות וכל זאת רק בגלל שהוא גר בשכונה לפנינו? איפה נשמע כדבר הזה?".

התחלנו לפרסם בעיתונות, וגם פתחנו קבוצת פייסבוק סביב הנושא, ולפתע עוד ועוד אנשים החלו מצטרפים לדרישה הלגיטימית לפתיחת המגרש. השכן הבזוי והחצוף החל לקרוא לנו בשמות גנאי, לנערים צעירים ותמימים שהחוק איתם (ילדים אשר חלקם לומדים בבתי ספר שקיבלו הצטיינות עם ממוצע בגרות של מעל 90%) השכן החל להוציא לנו שם רע. כל זאת עבור התעשרותו.

השכן המנוול הזה החל מתעשר מהמגרש השכונתי, ואנשים אשר לא ידעו על מעלליו הגיעו לשחק בו. לנו לא היה אכפת שיתעשר ויביא את מי שהוא רוצה אלא רק שנוכל גם אנו לשחק. השכן לקח חלק מהכסף שהרוויח ושכר עורכי דין, אשר החלו להילחם בנו, בילדים ונערים, בדרך משפטית. השכן גם שכר חברת פרסום גדולה אשר תפרסם שהוא בעצם שומר על המגרש. הוא שומר עליו שלא נהרוס אותו (כי התפקיד של המגרש הוא בעצם מוזיאון ולא ידענו זאת).

היינו ילדים קטנים, היה לנו קשה, אבל התחלנו לעמוד מחוץ לשער המגרש בתורנות. בתקווה שניכנס למגרש. היו פעמים שהשכן היה נועל אותנו בתוך המגרש, ולא נותן לנו לצאת, הוא היה מביט מהצד ומחייך. היינו מתקשרים למשטרה ומספרים שאנחנו בתוך המגרש נעולים, והמשטרה הייתה מגיעה ומביטה מהצד ולא עושה דבר. אנחנו היינו תקועים בפנים, פעם אחת הוא עשה זאת ביום שישי וחלק מהילדים הדתיים כמעט חיללו שבת בגללו. כשגדלנו והיינו מגיעים עם המכוניות לקרבת המגרש לעיתים היו עליהן שריטות ובחלק מהפעמים גם ניקבו לנו את הצמיגים.

פנינו להורים שלנו, והם טענו שזהו שיעור באזרחות, מצד אחד ההורים שלנו היו עצובים שמישהו מסוגל לעשות דבר כזה, ומצד שני ההורים שלנו טענו שאסור לוותר, החוק לצידנו, החוק נועד להגן עליו מפני בריונות שכזו. שכרנו עורכי דין ויצאנו למלחמה משפטית עבור המגרש, עבור המשאב הציבורי.

אנו גדלנו והשכן הזה החל רודף אותנו, הוא דאג שיפטרו את חלקנו מהעבודה ועל החיילים ששומרים על המדינה איימו במשפט צבאי. השכן הזה מנסה להשתיק אותנו בכל דרך אפשרית באמצעות מסע השתקה והפחדה.

הסיפור על השכן הוא משל, משל על קיבוץ ניר דוד, מגרש הכדורגל שמונעים כניסה אליו לתושבי מדינת ישראל הוא נחל האסי, הילדים אלו כולנו (כלל תושבי מדינת ישראל). בימים אלו עומדים תיקים פתוחים כנגד ילדים צעירים. ברוב המקרים הוחלט לשחרר את הילדים לאלתר.

נפתחו פניות לבית המשפט וליועץ המשפטי לממשלה בנושא. כמו כן, במסגרת מלחמה שמנהלים חברי הקיבוץ כנגד אזרחים, השווה מזכ"ל התנועה הקיבוצית את משחררי האסי לטרוריסטים, כשבפועל שומרי הקיבוץ הם אלו אשר הרביצו נמרצות למשחררים.

ישנן עדויות להשחתת רכבים אשר הגיעו לקרבת הנחל, הקיבוץ נעל חלק מהנערים אשר הצליחו להיכנס לנחל בתוך הקיבוץ, ולא נתן להם לצאת מתוכו. כלאו נערים תמימים.

מנהל נוסף אשר משרת ביחידה מובחרת, הוזמן לבירור אצל מפקד היחידה. במסגרת הבירור מול מפקד היחידה שיתף אותו מפקד היחידה שיש אנשים מהקיבוץ אשר מתקשרים אליו ועל החייל להחליט או המלחמה למען המדינה או שחרור האסי (הלוחם אמר למפקד היחידה שבשני המקרים זוהי מלחמה למען המדינה, למען עתידה ואופייה השוויוני, אבל כעת הוא מנתק מגע מהמאבק לטובת צבא הגנה לישראל ומקדיש את כל כולו להיות לוחם ביחידה מובחרת ולהמשיך להוות דוגמה לדור הבא).

קיבוץ ניר דוד שכר את שירותם של חברת פוליסי שהיריעה קצרה מלהכיל את מעלליה. כמו כן, הקיבוץ שכר חברת עורכי דין אשר גורמת לליבוי השנאה.

אנשי המחאה טוענים כי הם מתבססים על חוקים ועובדות, נחל האסי שופץ בכספים של מדינת ישראל ולא בכספים פרטיים, הנחל תמיד היה שם באזור מלא ביצות, הנחל לא היה ביצה, טוענים אנשי המחאה.

החוק בנושא ברור, יש לפתוח את הנחל שהוא משאב טבע ציבורי לכולם, עשו זאת בקיבוצים רבים כדוגמת עין הנציב.

המשחררים נוהגים באיפוק רב למרות שנמנעת מהם כניסה חוקית לנחל והם אף הסכימו בעבר להגיע להבנה עם הקיבוץ למרות שלא חייבים. במסגרת ההבנות הקיבוץ הציע לפתוח קטע קטנטן בנחל מחוץ לשטח הקיבוץ לטובת המתרחצים, בכדי שלא יכנסו פנימה, משחררי האסי הסכימו, אך מאז עברו כחמש שנים והקיבוץ החל בונה שכונות חדשות במקומות הללו במהירות בכדי שלא תהיה גישה לנחל שלא דרך הקיבוץ.

לתוגת ליבם של אנשי הקיבוץ, על פי החוק חייבים לאפשר כניסה גם דרך הקיבוץ עצמו לנחל (דרך "סטטורית"), כל ניסיון של הקיבוץ לכופף את החוקים ולהיות מעל החוק יסתיים בהפסד, אנו מדינת חוק וכולם שווים מול החוק.

כעת יוצאים המשחררים לקמפיין גיוס כספים בו הם הצליחו לגייס עד כה יותר מארבעים אלף שקלים.