בזמן מגורי בישוב כפר דרום, פגשתי איש עם סיפור מדהים. היהודי היה יהודי פשוט, עולה מצרפת, שחי מעבודות מזדמנות. היה לו רכב מסוג רנו שעבר זמנו, איתו הוא היה מדדה מישוב לישוב בגוש, ומתפרנס מהיד לפה.
ערב אחד לאחר שטיפל בתנור שלנו, ישבנו לכוס קפה. שאלתי מתי עלה והאם יש לו עוד קרובי משפחה בצרפת. נדהמתי לשמוע שאחיו הוא אחד היהודים האמידים בצרפת, בעל רשת של מוסכי רנו.
התבוננתי ביהודי, שתווי פניו ולבושו העידו על קושי יומו, אחרי רגע של שקט, העזתי לשאול: תגיד אתה לא מתחרט שעלית? לא קשה לך הפער בינך לבין אחיך שחי שם על הגובה?
לא! הוא ענה בנחרצות, שנינו יודעים, הוא ואני, שאני יותר מאושר! בוא ואספר לך מה אמר לי אחי, במפגש האחרון שלנו לפני זמן מה: הוא אמר לי תראה אחי, אתה נוסע ברנו טרנטלה, שבקושי מגיעה ל80 קמ"ש, אני טס באוטוסטרדה בג'יפ שלי על 240 קמ"ש, איפה אתה ואיפה אני.. רק הבדל אחד קטן ביננו שאתה בכיוון הנכון. אני טס במהירות ליעד שאין לו תכלית, אתה לאט אבל בטוח לכיוון בית המקדש.
בראיון לפני מספר שבועות לעיתון בשבע הציג ח"כ סמוטריץ' את משנתו הפוליטית, הוא הסביר את ההגיון בחבירה לבנט, ומיד סתר את עצמו כשתקף את מי שבחר להתפקד לליכוד. הוא טען שיש לחלק בין אידאולוגיה לפרקטיקה, לכן הוא הוא בחר לחבור לימינה למרות הפער האידאולוגי, כדי לעבור יחד את אחוז החסימה.
כשזה הגיע לדתיים מתפקדי הליכוד הוא נזף בחוסר האחריות של אלו שבחרו לחבור למפלגה חילונית, ומשעבדים את העתיד עבור ההווה. על כגון דא נאמר טול קורה מבין עיניך.
ומה האלטרנטיבה? הציונות הדתית כמו כל הקבוצות האידאולוגיות, ראה מפלגת העבודה ומר"צ, נמצאים במשבר פוליטי עמוק, זאת בשל הזניחה הכללית של עולם האידאלים והמעבר לבחירה לא על בסיס אידאולוגי, אלא על פי ערכים סובייקטיבים, פרטיים.
בחירות, הפכו להיות אופנה, והטשטוש האידיאולוגי החל לשלוט. מפלגות כמו כחול לבן ויש עתיד, כמעט לא אומרות דבר, הן מדברות בשפה של גם וגם, אהבה אחדות והכלה. הן קוצרות הצלחה אבל היא קיקיונית.
הציונות הדתית היא כח אדיר, נושאת על גבה המון מפעלים. החינוך שלנו מגדל ציבור אידאליסטי, מסור, ישר וטוב לב. במשך שנים היינו חמורו של משיח, היינו הסבל השמח של כל מפעל ציוני. אבל לא היינו חמור טיפש, הרבה פעמים ברחנו לרועה לראש ההר ואילצנו אותו לצאת מעמדת הנוחות.
רצנו קדימה ליש"ע עמינו, מבחוץ נראינו כמו חמור, אך בליבנו ארון הברית שנושא את נושאיו. ההתנתקות הייתה משבר, הרועה התחיל להרביץ.. הציונות הדתית הפכה מנכס לנטל, זה ניכר בממשלות, בצבא ובעוד עמדות מפתח.
ההנהגה של הציונות החילונית החלה לראות שהחמור הטוב, מאיים על עמדת ההנהגה, ולוקח את המדינה למחוזות דתיים של תורה וקודש, וזרקה אותו לקרשים. בעיצומו של המשבר בא בנט וקנה את החמור הטוב שננטש, אחד משלנו. בנקודת הזמן הזו נוצר משבר גדול יותר.
בלא משים נכנסה החברה הישראלית למלחמת תרבות, השמאל זיהה שאמנם בגוש קטיף הוא ניצח, אך בארץ ישראל הוא הפסיד. עם התובנה הזאת הוא פתח במערכה על התרבות, ובסיוע קרנות זרות החל פירוק יסודי של תשתיות ערכיות, המטרה: שבסופו של יום אולי תישאר ארץ אך ללא זהות ישראלית.
אם נתניהו טוב ליהודים, במאבק הזה בנט טוב לשמאלנים. הם זיהו שבנושאי דת ומדינה הוא ליברל גדול, ואין לו את הד.נ.א השורשי של מנהיגי הציונות הדתית שינקו מרוחה של ממרכז הרב.
הנהג שהשתלט על ההגה, הסיט את הג'יפ למדרון, הכרה מעשית בלהט"ב במשרד החינוך, תמיכה בחוק הגיוס נגד החרדים, מלחמה ברבנות הראשית, חבירה לרפורמים, לנשות הכותל ועוד. התוצאה, מחלוקת גדולה בין בתי המדרש, מריבות פנימיות ובסוף נטישה שהביאה לניפוץ הציונות הדתית לרסיסים כפי שהגדיר קלמן ליבסקינד.
הרב זלמן מלמד שליט"א התבטא בעקבות הקורונה כי השבר בציונות הדתית נובע ממחלוקת בין הרבנים, ואף יצא במכתב לרבנים על מנת לכנס את כולם חזרה, נראה כי השבר לא התחיל משם, המחלוקת בין הרבנים, החלה בשל השתל הלא טבעי של בנט ושקד, התותב פירק את הגוף.
לפני שנה שילם בנט מחיר כואב, הוא לא עבר את אחוז החסימה, ופגע ביכולת של הימין להקים ממשלה. הוא חזר לבייס, אך לא שינה את עמדתו הליברלית - סמוטריץ' היה שם בשבילו. הטענה הפרקטית, שמשאירה את בית המדרש האידאלי מאחור, דומה למכונית חדשה אך ללא מנוע, פוליטיקה משרתת אידאל ולא להיפך.
בצלאל, אין גם וגם, אין ביחד אבל לחוד, פשוט אין נוסחא כזו. בפועל נושא הזהות היהודית משותק, כתב עליך לא מזמן עקיבא נוביק בעיתון הארץ שאתה הומופוב על הנייר, כמבקש לומר שאתה ישראלי, לא חרד"לי, שאינך באמת נלחם בנושא הזהות היהודית. הוא התכוון לדרוש לשבח, אך אין לך גנאי גדול מזה.
אני בטוח שאתה רוצה לפעול, אך ידיך כבולות, אתה יושב מאחור בתא הטייס, אך ללא כיסא מפלט. לציונות הדתית מגיעה הנהגה שתרים את ראשה, היא לא צריכה להיות זנב לאף שועל שמתחפש לאריה.
בצלאל, אסור למשכן את העתיד לטובת ההווה, אולי נסבול לתקופה, אבל ראה כמה טוב עשתה האופוזיציה לימינה. אם באמת אתה חפץ לבנות את הציונות הדתית, חזור הביתה, חבור לבית היהודי, לנעם ולעצמה. השלם יהיה גדול מחלקיו, ויגיע בסופו של יום לעמדת הנהגה לאומית, זה אולי פחות מהיר ונוצץ, ויקח זמן, אבל מה שחשוב שזה בכיוון הנכון.
הרב דרור אריה הוא ר"מ בישיבת שדרות ויו"ר מפלגת נעם לשעבר