ביום רביעי האחרון, שעה קלה לאחר שהחוק לפיזור הכנסת אושר בקריאה טרומית, כינס ראש הממשלה מסיבת עיתונאים וסיפר לבוחריו עד כמה ישראל נהדרת ומדוע הליכה לבחירות בעת הנוכחית שגויה מיסודה.
יש לנו ציר ישיר לדובאי; יש לנו את בחריין; יש לנו מחלה משתוללת אבל יש לנו מיליוני חיסונים בדרך, אמר.
מה שהוא שכח לספר לבוחריו הוא שאין ממשלה. ולא, לא בגלל קרבות האימים שהוא מנהל בימים אלה מול החליפי שלו אלא דווקא בגלל הקרבות שהוא לא מנהל מול המנהל האמיתי של המדינה – הרשות השופטת בהכוונתו ובהשראתו של שר המשפטים אבי ניסנקורן.
ליל אמש היה אבן דרך שלא תישכח במהרה עבור בוחרי הימין בדרכם אל הקלפי. הוועדה למינוי שופטים, עליה נלחם ראש הממשלה ערב החתימה על ההסכם הקואליציוני מול כחול-לבן כדי להבטיח את גיוס נציג האופוזיציה לשורותיו, נפלה שדודה למרגלות השמאל הישראלי שהצליח לאשר 61 שופטים בתוך 5 שעות ובראשם המינוי השנוי במחלוקת השופט עבאס עאסי שנבחר למחוזי.
נכון, לא טעיתם. כולם מומלצי השר הכי פעלתן בממשלת ישראל, שר המשפטים ויו"ר הוועדה, ח"כ אבי נינסקורן.
המינוי השנוי במחלוקת, שיש בימין הרואים בו כמינוי פוסט-ציוני, אושר לאחר שנציגי הימין, השרה מירי רגב וחברת הכנסת אוסנת מארק עזבו את הוועדה והפקירו אותה לחסדיהם של אושיות השמאל בוועדה. הם נטשו את הוועדה לאחר שהבינו שהמינוי יאושר בלעדיהם וחששו כי הוא יירשם על ידיהם.
הכישלון הצורמני הזה לא התרחש בליל אמש. הוא התרחש בהקמת הממשלה כשתיק המשפטים הופקד בידיו של אבי ניסנקורן שמעולם לא הסתיר את כוונותיו – להרוס את השדה המשפטי ששרת המשפטים לשעבר איילת שקד שתלה והצמיחה במשך ארבע שנים. הוא שם לו למטרה לשנות את הצביון מהיסוד. וכן, היום יותר מתמיד אפשר לומר שהוא בהחלט הצליח.
אם לא די בהפקדת הרשות השופטת בידיו של ניסנקורן, בדרך לפארסת ליל אמש נציגי הליכוד עשו כל טעות אפשרית. עם כינון הקואליציה הודיעה נציגת הוועדה ח"כ מארק שהיא מבקשת לקדם הצעת חוק לביטול לשכת עורכי הדין ובכך גדעה את הסיכוי האחרון לשיתוף פעולה עמה בוועדה.
אחת הטקטיקות המבריקות של שרת המשפטים לשעבר שקד כדי להבטיח מינויים שמרניים הייתה הברית שהיא כוננה עם לשכת עורכי הדין אשר לה שני נציגים בוועדה. האינטרסים לקדם מינויים מוסכמים הצטלבו והתוצאות ניכרו בהצבעות הוועדה. לא זו בלבד: אפילו נציג האופוזיציה דאז רוברט אילטוב שיתף עמה פעולה ויישר עמה קו.
התוצאה הייתה מוחצת לטובת הקואליציה כשששה מתוך תשעה נציגים בחרו את השופטים המומלצים. אם תהיתם, במשך ארבע שנים בלמה שקד את מינויו של עבאס עאסי. לשכת עורכי הדין הפצירה בה שוב ושוב לכלול אותו ב'דיל'. שקד סירבה. עאסי לא קודם. מנגד 30% מקרב המינויים באו מקרב בניה של הציונות הדתית.
נציגי הליכוד הגיעו לוועדה לאחר שלקו בכפליים: מצאו עצמם במיעוט אקטיבי ועם יו"ר וועדה לעומתי שאפילו לא טורח לבצע מול חברי הועדה דיוני הכנה כדי לנסות להעביר מינויים בהסכמה. כל דאלים גבר. ובמקרה הזה ניסנקורן היה האלים השכונתי שניצח.
לגודל האירוניה, ההתלחשויות בליכוד סיפרו שהדבר שעניין את השרה רגב היה קידום מינויה של נאוה ברוורמן אשתו של מזכיר הממשלה צחי ברוורמן. גם לנציג האופוזיציה צבי האוזר היו מניעים נסתרים כשניסה לקדם את ידידו הטוב של יועז הנדל, עו"ד שלומי אברמזון מהפרקליטות. לאחר ששניהם הבינו כי מועמדיהם צפויים להיבלם – הם עזבו.
אם חיפשתם משילות, קיבלתם.